לוח ארז החדש קצט

והם היו בעלי תשובה וכמו שפירשתי בפרשת יתרו בפסוק ויהי ממחרת ויעמוד העם על משה:

ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' כי יש ב' מדות בנותני צדקה האחד נותן בשביל שהוא רך הלבב ואינו יכול לסבול בצרת רעהו והאחר אף שלבו לב אבן בכ"ז מכח שכלו ודעתו הוא מבין שראוי ונכון לקיום העולם שיחזיק העשיר את העני, והנה לבנין המשכן לה' ב' טעמים אלו מספיקים להרים תרומה שאין כאן לא מורך לב ורחמנות וגם השכל אינו מסכים לבנות בית לשבתו ית"ש כי איזה בית אשר תבנו לי ורק כונתם לשם שמים המצוה, וז"ש כל איש אשר נשאו לבו לב רחמן ורך לעשות צדקה תמיד וגם איש אשר נשאו רוחו ושכלו לעשות צדקה בכ"ז לתרומת המשכן שאין הלב והרוח מסייעים הביאו רק את תרומת ה' לשם שמים ית':

כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ד' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו עפמ"ש אחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ופי' שהמרבה יוכל היות שמתכוין להתפאר במעשה צדקתו כי רב הוא לא כן העני הממעיט בודאי כונתו רצוי' כי במה נחשב הוא בפרוטותו ע"כ אמר שגם המרבה תקובל נדבתו הגם שלכבוד יחשב לו ומקבל הנאה בזה מ"מ גם בבא יבוא על שכרו משלם ובתנאי שיכוין לשמים ע"כ מי שהתנדב למשכן כסף ונחשת דברים יקרי הערך יש לחשדו שכונתו להתפאר ע"כ הוצרך לומר בפירוש שכינתי לשמים אבל מי שהביא דברים קלי הערך סתמא כפירושו לשמה קאי דהא אין לו במה להתפאר וז"ש כל מרים תרומת כסף ונחשת יקרי הערך הוצרך לפרש שמביא תרומת ה' לשמה אבל המביא מאשר נמצא אתו עצי שטים דברים שאינם יקרי הערך הביאו רק בסתמא ולא הוצרכו לפרש שמביא לשמה. ועד"ז י"ל בפרשתנו כל איש ואשה אשר נדב לבם להביא לכל המלאכה וכו' הביאו בני ישראל נדבה לה'" כי מי שהביא כסף וזהב הנצרכים לעשות מהם כלי הקדש הנשארים לדורות בודאי יש לדון שהביאו גם להתפאר אחרי ששמם יקרא עליהם אבל מי שהתנדב כלי מלאכה הנצרכים בעת עבודת המשכן שהשתמשו בהם רק עד כלותם עבודת הקודש ואחרי שנעשה המשכן וכלי הקדש אין עוד צורך בהם ושוב לא יזכר ולא יפקד שם המתנדבים כלי המלאכה בודאי כונתם היתה לה', ובפנים יפות פי' לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות הם כלי אומנות הנצרכי' לעבודת המשכן וכן עלה בדעתי ע"כ העיד הכתוב שכל איש ואשה שנדב לבם להביא כלי המלאכה הם בודאי הביאו נדבה לה' ולא להתפאר אחרי שלא נשארו כליהם לדורות:

וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים - ובמסורה שבבעה"ט וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, אפשר לרמז על הנשים שמשתדלות להצטיין ע"י חכמות ומדעים אשר לא כדת כי אז"ל כל המלמד את בתו תורה כאלו למדה תפלות כי כל כבודה בת מלך פנימה ועיקר תכליתה ותעודה לנהג במישור את הליכות ביתה כי אם היא תרדוף אחרי החכמות לבד שביתה יהי' לחרבה ולשממה אך גם תשתרר גם השתרר על בעלה ויהי' נבזה בעיני' ולא תכבד אותו כראוי וזהו הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה זהו החכמה הנכונה שתטווה את העזים ותעסוק בברכת הבית כי אין חכמה לאשה אלא בפלך ועי"ז וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן כי הנשים אשר יקראו "עמאנציפירטע" לא יתנו יקר לבעליהן אחרי שהן "גלייכבערעכטיגט" עמהם ורק העוסקת בצרכי הבית תכבד את בעלה:

ובאופן אחר י"ל כי רש"י ז"ל פי' שמעל העזים טוו אותם ובספורנו כ' למען יהיה בטווי זוהר נוסף כי בהרבה מהפשוטים ימעט קצת מטוב איכותם כאשר יעקרו מגידולם עכ"ל, ראינו מזה שטוב הדבר הבא ממקור ממה שבא אחריו והנה מה שהאשה מחויבת לכבד את בעלה הוא ג"כ מטעם זה בשביל שהוא יציר כפיו של הקב"ה והיא רק צלע מצלעותיו וע"כ היא רק שני שבראשון וא"כ כונת המסירה מבוארה:

ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב במסורה שבבעה"ט ולהורות את בני ישראל, הכונה פשוט י"ל עפמ"ש ששבט דן מן הירודים שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל שהי' מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר ולא נכר שיע לפני דל וערש"י, ואחרי שזה הוראה גם לדורות לבני ישראל שלא יתגאו ביחוס כ"א כקטן