לוח ארז החדש קצז

שהביאו הנדבה את הבנים לעבודת ה' הי' בבוקר השכם בימי נערותם:

ויאמר ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו באוה"ח הקשה כי למעלה אמר על כי קשה עורף הוא לא אעלה בקרבך וכאן אמר להיפך, ונראה כי ישראל הם קשה עורף דבמה שהחזיקו בו פעם אחת כל הרוחות שבעולם לא יזיזום ממקומם, ע"כ לאחר שחטאו קידם שחזרו בתשובה אמר לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף ויש לירא שמא לא יחזרו בתשובה לעולם ויחזיקו בחטא אבל אחרי שמשה רבינו ראה ששבו אמר שמעתה יחזיקו במעוזם וביראת חטא כי קשים ועזים הם, וז"ש ילך נא כעת ששבו ילך ה' בקרבנו אחרי שסלחת לעונינו שוב לא ימושו מדרך המלך כ"א ונחלתנו נהי' נחלתך לעולמי עד:

נגד כל עמך אעשה נפלאות– וראה כל העם את מעשה ה' כי נורא הוא עפמ"ש בלו"א וישלח ובכמ"ק שזה פלא גדול שבדור המאור הזה בכ"ז בכל יום עומדים עלינו לכלותינו והטעם שבשביל שאין בני ישראל מכירים השגחתו ית"ש רק בעת צר להם, וז"ש נגד כל עמך שיהיו אומות העולם נגד עם בני ישראל וזהו פלא והפלא אך הטעם בשביל שראה כל העם את מעשה ה' והנהגתו רק בעת כי נורא הוא ע"ד אותי נהג וילך חשך ולא אור אז אנו מכירים השגחתו והנהגתו הטובה:

פרשת ויקהל אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וכו' כי משה רבינו שהי' בהר מ' יום לחם לא אכל כי אם לחמה של תורה ושם נמסרו לו רזי וסתרי תוה"ק ובודאי אם לא הי' משתדל רק בהשלמת עצמו בעיון ולימוד תוה"ק טוב הי' לו להשאר שם בגבהי מרומים חי וקיים כא' ממלאכי השרת אבל אחרי ידעו שעוה"ז הוא עולם המעשה והתיקון ולא המדרש עיקר אלא המעשה ושדה המעשינו לא בשמים הוא ורק על ארץ יסדה וכמ"ש לעיל על פסוק לולי תורתך שעשועי בשם המדר"ש שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת כי אם כל שעשועי' היא בענינים ארציים ע"כ אחרי ששהה משה רבינו בהר מ' יום יראו בני ישראל מגשת אליו שחשבו בלבם כי הוא ע"ה מאוד נעלה על כל בני אדם ואין מי ש ארח עמו לחברה ובדד ישב על שמי מרומי העיון והשכלה ולא יקרב עוד אליהם ועי"ז לא באו מעצמם אליו כ"א ויקהל משה הוא הוצרך לקבצם ולקרבם אליו והודיע להם דעתו שאין רצונו לפרוש מחברת בני אדם ולעסוק רק במושכלות רק כמאז ומקדם יהי' עמהם בצוותא חדא ונתן טעם באומרו אלה הדברים אשר צוה ה' "לעשות" ע"כ לא יבדל מהם ומהמונם שלא יסתפק האדם בעיון ובחקירה לבד מבלי מעשה כ"א אדרבה אשר צוה ה' "לעשות אותם" והביא ראיה לזה שהרי ששת ימים תעשה מלאכה ורק ביום השביעי שבת והבאתי כ"פ להקשות אחרי ששבת ניתנה לעבודת הנפש להשלים את נפשו בתורה וימי החול עומדים רק לעבודת הגוף לעבוד את האדמה וכדומה א"כ מדוע ניתן לעבודתו הרוחנית רק יום אחד ולגוף ניתן ו' ימים לעבודה גשמית הלא טוב היה אם הי' ניתן לעסוק ו' ימים בעיון ורק יום אחד במעשה ומזה מוכח ג"כ שהמעשה ג"כ חביבה מן העיון לבדו:

ובאופן אחר י"ל עפמ"ש דקשה למה ניתן לעבודת הגוף ו' ימים ולעבודת הנפש רק יום א' וי"ל עוד בישוב זה אחרי שצוה ה' לעשות כל מלאכת חושב במשכן העדות עי"כ קבלו כל המלאכות אף שהם דברים חומריים מ"מ עלו ונתעלו להיות כרוחנים כמ"ש באהל יעקב ע"כ אין מן הקושי כ"כ אם נעשה מלאכה בששת הימים אחרי שגם המלאכה נעשית חשובה מעת הוקדשה לצורך עבודת הקדש, והנה על אלה הדברים דרשו ז"ל מכאן לל"ט מלאכות שהיו במשכן וז"ש אחרי שאלה הדברים צוה ה' לעשות אותם וזכו להתקדש כמ"ש ז"ל והפליגו בשבח המלאכה באמרם גדולה מלאכה, אהוב את המלאכה, וכ"ז בשביל שקנתה קדושה ע"י שהשתמשו בה לצורכי גבוה ואחרי שכן לא יפלא הדבר אם ששת ימים תעשה מלאכה ורק יום אחד קדש לה' אחרי שהמלאכה ג"כ קדושה:

עוד י"ל בפסוק הזה עפמ"ש בש"ס דברכות כ' נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והנה