לוח ארז החדש קצד

השבת לדורותם הבאים אחריהם אם גם לא ישבותו בו עכ"פ יהי' להם לזכרון ולברית עולם המאבד אבות ובנים:

ובאופן אחר פירשתי כי אע"פ שאז"ל מצות בטילות לעתיד לבא, מ"מ נ' לפמ"ש באוה"ח פ' בראשית ופ' יתרו שהשי"ת לא עשה מתחלה את העולם רק שיתקיים ששה ימים ולא יותר ע"כ נאמר כי ששת ימים עשה ה' כו'. וכשבא יום השבת ניתן מתחלה כח על ששת ימים שלאחריו נמצא שכל ש"ק הוא נפש המחי' את ששת ימי המעשה הבאים אחריו א"ד ז"ל. לפי"ז ש"ק א"א לו ליבטל לעולם שא"כ הי' העולם חוזר לתהו ובהו אחרי שלא נברא רק לששה ימים, וז"ש ושמרו בנ"י את השבת לדורותם ברית עולם. שבכל הזמנים גם כשיבטלו שאר המצות בכ"ז שבת לה' הוא יעמוד ויקוים כל ימי עולם כי ששת ימים עשה ה' כפי' או"הח שעשה ה' את הבריאה רק לששה ימים וביום השביעי כאשר שבת בו אז "וינפש" נעשה השבת נפש העולם ע"כ לדורות עולם צריך לקיימו כדי שיתקיים עי"ז העולם ולפי"ז נכון הדבר שכל העושה בו מלאכה יומת כי כיון שאינו מקיים הש"ק אין לו נפש המקיימו וממילא יומת המת דמעיקרא, וזה כונת הקרא בפ' ויקהל "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש וסיים כל העושה בו מלאכה יומת" כי באוה"ח שם פי' ע"פ דרכו בקדש שרק אז ששת ימים תעשה מלאכה ויהיו ימי המעשה אם לא נחסר הנפש וביום השביעי יהי' לכם קדש, א"ד ז"ל ושפיר מסיים לפי"ז כל העושה מלאכה יומת וכנ"ל:

עוד י"ל בפסוק זה כי אז"ל ושמרתם עשו משמרת למשמרתי ובפרט בעניני שבת רבו הגדרים והסייגים והשבותים שלא לבוא לידי איסור שבת ולכאורה יאמר שא"צ לגדור גדר באיסורי שבת אחרי שמחללי מות יומת מי פתי יסיר הנה למסור נפשו למות ולחלל את הקדש, אבל כ"ז בזמו שבהמ"ק הי' קיים והי' סנהדרין דנין דיני נפשות באמת ל"ה צריך לסייגים אבל משחרב בהמ"ק ובטלו ב"ד ולא יפול אימת מות על המחלל לזה צריך גדרים וסייגים וז"ש ושמרו בנ"י לעשות משמרת למשמרת ואע"ג שבזמן ההוא לא הי' הכרח לזה כי הי' ד"נ, אבל לעשות את השבת לדורותם שלא ידונו אז ד"נ ובכ"ז לברית עולם יהי' ולא יופר לזה צריך משמרת וגדר:

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו שני לחת העדות לוחת אבן כתובים באצבע אלקים. דקדק באוה"ח למה הפסיק בין הנתינה לדבר הניתי, בהודעת הזמן. וכ' דרש"י פי' לחת כתיב שהיו שניהם שוין הכינה שאע"ג שהלוח הראשון תוכו רצוף מצות שבין אדם למקום הנכבד והנורא והשני רק בין אדם לחבירו הנקלה והי' מקום לומר שייקר ערך הראשון מן השני בכ"ז שניהם שוים במעלה וערך, והטעם שכבר צוה ה' על הדברים בשניהם ע"י המצווה ית"ש נעשו הדברים שבין אדם לחבירו ג"כ גבוהים ורמים כי ע"י שצוה אותם הקב"ה המצווה הגדול הגבי' אותם למעלה ראש, עפמ"ש בלו"א לפרש כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הוא בורא חדשות וחומרית דברים שבממון נעשים ע"י המצוה דברים גבוהים ועי' מ"ש בפ' התהלך לפני והי' תמים למעלה וז"ש ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו כאשר הש"י דבר אודות דברים הגשמיים ופקד פקודתו עליהם, עי"כ נעשו גם הם גבוהים ונשאים ע"כ היו לחת אבן שניהם שוין. ועוד י"ל אחרי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אלו הקב"ה השפיע כל גדל קדושתו לאין תכלית במצות שבין אדם למקום אז הי' קדושתם יתירה ונעלה על אותם המצות שבין אדם לחבירו, אבל אחרי שהקב"ה צמצם את הוד זיו קדושתו ולא השפיע גם על המצות הקדושים שבין אדם למקום רק חלק קטן מה שיוכל בן אדם קרוץ מחומר להשיגו עד שנוכל להמליץ שלא יד ה' כלה כתבה אותם שא"כ לית בר נש יכול למסבל השגתם רק הם כאלו כתובים רק באצבע אלקים שהוא רק חלק מידו הגדולה והנשאה ע"כ סיים בשביל שכתובים רק באצבע' אלקים ע"כ לחת העדות שניהם שוין במעלה:

וי"ל עוד במקרא הזה ופירש"י ככלתו שנמסר לו התירה במתנה ככלה – עפמ"ש כי לא ניתנה התורה למלה"ש וע"כ לא האציל הקב"ה את כל הודו בתוה"ק כי לאו כל מוחא סביל דא וע"כ צמצם הקב"ה את אור העליון ולא הופיע רק מה שיוכל אדם להשיג וגנז את אור התוה"ק הגדול לע"ל כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה', כפי' אוה"ח שלע"ל גם השער החמשים יפתח מה שנשאר עתה את ועם ה', ע"כ לא כלה הקב"ה לדבר את כל סודות התורה רק שהי' נראה ככלתו כאלו כלה לדבר אתו אבל