לוח ארז החדש קצג

דברינו יבואר הכתוב כמין חומר וה"ק מחללי' מות יומת דהיינו בעושה ב' מלאכות וכנ"ל ולא תקשה אע"ג שעושה ב' מ"מ א"א לחייבו משום ה"ס לז"א כי כל העושה מלאכה ונכרתה דכרת עכ"פ חייב והוי גברא קטילא וע"כ חייב גם בהתר"ס כנ"ל:

ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' כל העושה מלאכה מות יומת ובמכילתא דרשו יעשה ע"י אחרי' דהיינו בזמן שישראל עושים רצש"מ ועמדו זרים ורעו צאנכם. והנה מי שטורח ויגע כל ימי המעשה בעבודה קשה אז ביום השבת שבו שובת וינוחו יגיעי כח אין לדעת אם שביתתו לש"ש או יתערב זר עמו למצוא מרגוע לנפשו הנדכאה ואומללה, אבל מי השבוע כולה מלאכתו נעשית ע"י אחרים והוא אינו עובד עבודה קשה, אם זה ישבות וינוח בש"ק מכל מלאכה זה בודאי כונתו לה', וז"ש ששת ימים יעשה ע"י אחרים מלאכה אז וביום השביעי בודאי שבתון קדש לה' כי אין לתלות סבת שביתתו ביגיעתו. והנה במדרש דרשו אקרא כל הנוגע בהר מות יומת בעוה"ז ובעוה"ב, כ"כ י"ל כאן, כי חדשים מקרוב יתחכמו נגד מצות שבת באמרם כי העולם לעבודה נוסדה וכל עמודי התבל יכונו רק על עבודת האנשים ע"כ לא יאות לאיש לנוח מעבודה יום שלם וזה מביא לידי שעמום. אבל באמת לא כן אתנו כי העבודה הגופנית היא רק המוכרחת שא"א להיות בלעדה אבל המותר נחרים, ורק נעסוק בתורה ומצות והראי' שהרי עוה"ב הוא יום שכולו שבת ומנוחה הרי שהעבודה בעצמה אינה מן הצורך לאדם רק כדי חייתו די מחסורו אשר יחסר לו והמותר מעתותיו יקדיש לה' ע"כ לעוה"ב שאין בו אכילה ושתי' גם עבודה לא תהי' בו. אבל מי שמחלל את השבת באמרו שצורך האדם רק לעבודה תמיד למה לו חיי עוה"ב שאין בו מלאכה ע"כ כגמולו ישלם לו וכל העושה מלאכה בדעתו הנכזבה הנ"ל גם במותו ימות גם מעוה"ב כי למה לו חיי מנוחה:

ובאופן אחר י"ל עפמ"ש בלו"א עקב ק"ג אקרא דלא יהי' בך עקר שהחיוב על עם ישראל לא לבד לסחור את הארץ בדברים המצוים כבר כמו שאוה"ע מינים את ישראל, כ"א צריך לברוא גם חדשות וי"ל עוד טעם ע"ז כי אנו מצווים לשבות בש"ק כמו ששבת הקב"ה מכל מלאכתו. והנה השי"ת הוא בורא חדשות ע"כ רק אם אנו ג"כ פועלי חדשות אז גם שביתתנו בשבת כעין שביתה של מעלה אבל אם אין אנו פועלים חדשות אז מה דמות תערוך שביתתנו לשביתתו ית"ש והנה בכתב והקבלה פי' שמלאכה נקראת רק בריאת חדשות אבל עבודה נקראת כל מעשה ע"ש ע"כ אמר ששת ימים יעשה מלאכה דהיינו חדשות ונצורות ועי"כ ביום השביעי יהי' שבת שבתין לה' כמו שהוא ית"ש שבת ממלאכה ממש:

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, עפמ"ש במגלה "וימי הפורים האלה לא יעברו מתיך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" כפל הלשון י"ל ע"פ מה שרואים אנו באותם שפרקו מעליהם עול תורה ומצות ר"ל, בכ"ז בהגיע ימי החג חוזר וניעור זכרון הראשונים הימים אשר חיו תחת כנפי אבותיהם וחגנו בשמחה ובחרדת כבוד את ימי מועד ולבם עליהם יהמה מכה כחליל על חלול כבודם כי גלה מהם כן שמענו וראינו. וזהו וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים אותם שנקראים בשם יהודים באמת וצדיק גברין יהודאין. אבל גם מאותם שאינם בעצמם ניכרים ליהודים והמה רק זרעם יוצאי ירך היהודים. גם מהם לא יסוף הזכרון עכ"פ מימים המקודשים. ופירשתי בפ' בהעלותך שאיש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה או לדורותיכם ועשה פסח לה'" ע"פ הנ"ל שאנשים הפוקרים ג"כ תקות חוט השני קשורה בלבותם בזכרון ימי חג ומועד וכ"ז שהזכרון הזה לא נמחק לגמרי מקרב לבם עוד יש תקוה שלימים יוצרו יעזבו את גלוליהם מקור משחתם בהם וישובו לאלוף נעוריהם. וזהו הרמז איש כי יהי' טמא לנפש שטימא את נפשו העלובה בהבלי העוה"ז והוא בדרך הרחוקה לכם שהרחיק א"ע ממחנה ישראל הכשרים ורק לדורותיכם כי הוא רק זרעם מדורות ישראל, אבל ועשה פסח אם עוד יזכור מימי נעוריו שאבותיו הדריכוהו לחוג את חג הפסח המקודש כ"ז שזכרון זה בלבו, אז לה' הוא ועוד תרופה למכתו ושב ורפא לו. והנה גם בש"ק כן הוא גם אותם שאינם שומרים שבת כהלכתו בכ"ז עוד יזכרו ויהמו על יום הקדוש ששבתו בימי נעוריהם בבית הוריהם וע"כ השבת הוא הקשר אשר יאחז בחבלי אבות ובנים. וז"ש ושמרו בנ"י את השבת למען עשותם את