לוח ארז החדש קצא

והנה מי שאין הכסף נחשב בעיניו אינו מחשב על המטבע הגדולה כמה נכלל בתוכה מטבעות קטנות שא"כ יחוס מלהוציא הרבה, אבל האדם החס על ממונו הוא יחשוב ויספור וימנה שבמטבע הגדולה נמצאים הרבה מטבעות קטנות ויחוס מלפזר וזהו עשרים גרה השקל אם חושב מתחלה שבשקל יש עשרים גרה עי"כ יצור הכסף בידו ובכ"ז יתן מחצית השקל למצוה אז ידוע בטח תרומה שלו קודש לה' הוא ולא בשביל שאין כסף נחשב בעיניו:

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ד' לכפר על נפשותיכם עפמ"ש האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור והקשה תוס' פסחים ח' מהא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ותי' בס' איי הים להגאון בעל אפ"י וכן מצאתי להגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים פ"ק דנ"ה דחילוק יש דבודאי במצוה שמחויב לעשותה אינו רשאי לעשותה על מנת לקבל פרס אבל אם עושה יותר מהמחויב רק מנדבת לבו אומר סלע זו לצדקה בזה רשאי אף לקבל פרס א"ד ז"ל וביארתי בזה בפ' במדבר וזאת עשו להם וחיו ולא ימיתו בגשתם את קדש הקדשים ובמסורה שבבעה"ט וחיו את בניהם ושבו דהנה מי שמקיים את המחויב עליו נקרא קדש אבל מי שעושה יותר מהחיוב לפנים משורת הדין הוא קדש קדשים, וזהו רמז המקרא וזאת עשו להם וחיו שמותר לעשות על מנת שיחי' וזה דוקא בגשתם את קדש הקדשים כשעושה יותר מחיובו וע"ז הוסיפה המסירה וחיו את בניהם לרמז על מאז"ל בשביל שיחי' בני כנ"ל:

ועוד אמרתי בזה במ"ש בפ' וירא "ושמרו דרך לעשות צדקה ומשפט למען הביא על אברהם את אשר דבר עליו" ונודע מה שהק' הא אין אדם רשאי לעבוד על מנת לקבל פרס ולהנ"ל א"ש דצדקה ומשפט הוא לפנים משורת הדין כמו שדרז"ל, ע"כ שפיר אמר לעשות צדקה ומשפט לפנים משורת הדין וזה רשאי על מנת לקבל פרס למען הביא ה' על אברהם. ויבואר עוד בזה בפרשת ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החוקים וכו' למען תחיו וכו' דהנה אנחנו מחויבים רק לקיים את המצות אבל להבין ולהשכיל זהו יותר מהמחויב לפנים משורת הדין ע"כ אמר שמע והבין אל החקים מה שאין אתה מחויב ובכה"ג מותר על מנת לקבל פרס למען תחיו, או י"ל דלא היו מחויבים ללמוד ולעשות את החקים רק אחרי בואם לארץ בזמן העשי' ואם כבר לעת כזאת שאינם מחויבים עדיין ילמדו אותם מותרים גם על מנת לקבל פרס וז"ש ועתה ישראל בזמן ההוה שאינכם עדיין מחויבים תשמעו אל החקים ומותרים אתם ללמד לעשות למען תחיו כנ"ל, והנה מה שצוה השי"ת בשקלים העשיר והר יתנו בשוה הוא שיהי' בכונה זכה וברורה רק לשם שמים שאם הי' העשיר מוסיף הי' מקום להתגאות על העני ע"כ צוה ה' שיהיו הכל שוין ועי"ז במה יתגאה הנכבד על הנקלה וז"ש העשיר לא ירבה וכו' והטעם לתת את תרומת ה' בלתי לה' לבדו צריך שתהי' זאת הנתינה וזה רק כל אפין שוין, וכ"ת הלא גם אם יתערב בזה מחשבה זרה הא מ"מ הוא צדיק גמור אבל לפמ"ש דדוקא בדבר שבא בנדבה לפנים משורת הדין הוא כן אבל בנותן המחויב אינו רשאי לכוין להנאת עצמו וע"כ סיים שתרומה זו אינה באה בתורת נרבה כ"א לכפר על נפשותיכם וכיון דלכפרה קאתי אינו רשאי על מנת לקבל פרס וכאמור:

ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ובש"ס חולין מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא, עפמ"ש רמב"ן שע"כ נקרא מר דרור שרק בעת הצב' הוא חפשי בחירותו אז נרדו נתן ריחו אבל כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם אז לא יעשה מור כ"א מעט ואיננו מבושם ראינו מזה גודל ערך החירות עד שגם הבהמה והחי' רק בהיותם כחפשי' יוכלו ליתן את פרים למכביר אבל בהיותם משועבדים פג ריחם וטעמם והנה ישראל בימי אחשורוש לא עבדו ע"ז אלא לפנים כשאז"ל וא"כ לכאורה למה הי' לו למרדכי למסור נפשו להפריע עצת המן הרשע אחרי שלא יבואו מזה לפרוע ולעבור על מצות ה' רק לפנים ולבם בל עמם וזהו מרדכי מן התורה מנין מהיכן למד מרדכי לעמוד נגד המן אע"ג שלא הי' רק לפנים וע"ז השיבו מר דרור כפי' הרמב"ן ומתרגמינן מרי דכיא (ומדוע לא נכתב בפסוק מר טהור כהתרגום) וע"כ להורות שהחירות הוא נכבד מאוד וראוי למסור נפשו עלי' ע"כ לא רצה מרדכי שיהיו משועבדים תחת עול המן ימ"ש: