לוח ארז החדש קצ

פרשת כי תשא כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם עפמ"ש בלו"א לפ' עקב תשמעון את המשפטים ישמר ה' אלקיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי בעת שישראל עושין רצונו של מקום נתלין בזכות עצמן ואינם צריכים לזכות אבות ע"ש והנה דז"ל והי' מספר בני ישראל הוא בזמן שאין עושין רצונו של מקום, ואשר לא יספר הוא בזמן שעושין רצש"מ. לז"א כי תשא שצריך אתה לנשא ולנטל ולרומם את ראש בנ"י עד למעלה לזכות אבותיהם הקדושים כדי להצילם בזכותם זהו רק לפקודיהם. בעת שלא יתקיים בישראל אשר לא יספר רק שהם אינם עושים רצש"מ וצריכים להפקד ולהמנות ואחרי שהספירה והמנין של ישראל הוא לאות לבני מרי שאינם עושים רצש"מ מצאנו טעם הגון מ"ש ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם, וק' הא כל אוה"ע נמנים ולא יאונה להם כל רע. ולהנ"ל כיון דישראל הובטחו שבזמן שעושים רצש"מ לא יספרו ע"כ אם ימנו ולא יהיו עושים רצש"מ צריכים לכפר שלא יהי' בהם נגף בפקוד אותם:

וי"ל עוד עפמ"ש בפ' ויקרא "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה'" ופירשתי כי אם אדם פשוט חוטא תשובתו הוא בנקל אבל אם אדם גדול חוטא אז תשובתו רבה לפי ערך החוטא גדול הערך. וגם אז"ל חכמים הזהרו בדבריכם ששגגת תלמוד עולה זדון, כי אם הת"ח חוטא בשוגג ישמעו העם ולמדו לעשות גם במזיד כן ונמצא מחטיא את הרבים ועי' לו"א ויגש נ"ג. וז"ש אם הכהן המשיח יחטא אף שהוא בשוגג מ"מ היא גורם לאשמת העם כמ"ש רמב"ן בפרשתנו שאשם הוא מזיד שהם יזידו לעשות כן כי שגגת תלמוד עולה זדון. ומאי תקנתי' אחרי שהחטיא את הרבים שלא ברצונו צריך להשתדל לתקן את המעוות במה שחטא כמו שהחטיא את אחרים צריך להשתדל לזכות אחרים דהיינו איש שהוא כולו חומר ומקורו ומחצבתו שלא בקדושה ומגישם בתכלית הגשם כבהמה את זה צריך לזכותו ולהכניסו תחת כנפי השכינה ולהקריבו אל ה' וזהו והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר איש כזה המשוקע בחומרית הן ממחצבתו והן בעצמו כולו בהמה יקרבהו להי. והנה במד"ר פ' כי תשא מלשון נושא עון וזהו הרמז כי תרצה לכפר ולישא עון מי שהוא ראש בנ"י כמו הכהן המשיח הנ"ל תקנתו ונתנו איש כופר נפשו עפמ"ש כופר נפש איש עשרו שהעושר השמור לבעליו לרעתו אינו זוכר ומעלה על לבו הקשה כאבן. שיש לו נפש אלך אלוך ממעל כי"א הוא כופר ומכחיש הנפש שלו האצולה ממרומים משערי רחמי שמים. לז"א כאן שתקנתו של הראש בנ"י שישתדל ונתן אותו לה' "איש" כזה אשר כופר ומכחיש נפשו ונשמת שדי שיש לו כ"א כולו מעשה בהמה יש כזה כי יקרב ויתן לה' בזה מכפר ונושא חטאו של הראש בנ"י. ועפי"ז אמרתי בפ' פרה לפי מאז"ל "כשא"ל הקב"ה למשה רבינו טהרתו וטומאתו של כאו"א כשהגיע לפ' אמור אל הכהנים א"ל אם נטמא זה במא יטהר עד שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" עיי' דמש"א ערך פרה, כי הפ"א תמימה המורה על החטא בתכלית כפי' המפ', וזהו אדומה תמימה שתמימה באדמומות החטא ועון אשר לא עלה עליה עול תורה ומצות אדם כזה ויקחו אליך לקרבהו תחת כנפי השכינה, א"כ כשהגיע לפ' אמור אל הכהנים להזהיר גדולים על הקטנים כי הקטנים ילמדו וישמעו מהגדולים וע"כ שגגת תלמוד עולה זדון כנ"ל שאל מ"ר אם נטמא הכהן הגדול המשיח בחטאו במה יטהר הא בחטאו נמצא כמחטיא הרבים ח"ו והשיב הקב"ה שאין לו טהרה אלא אם ויקחו אליך איש כזה פרה אדומה תמימה ע"ד פר בן בקר וכופר נפש הנ"ל ולקחו לטמא כזה מעפר שריפת החטאת היא פרה אדומה כנ"ל:

עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה' י"ל כי מי שהוא פזרן בטבע ואין הכסף נחשב בעיניו למאומה אם הוא נותן מהונו לדבר טוב אינו מוכיח בזה טוב לבו ורצונו לה' כי אינו מנדב רק בשביל שבמה נחשב בעיניו הכסף הנמבזה אבל מי שמקמץ בהוצאותיו לצמצם די סיפוקו ובכ"ז כשנתבע לדבר מצוה נותן ולא חפניו זה אות ומופת חותך שלבו עמו בעת תתו החשוב והנכבד בעיניו ויתן הון ביתו באהבת ה' ומצותיו וכמ"ש בלו"א אקרא "וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' ונתת בכל אשר תאוה נפשך שעניני הגוף הוא צורר וקושר הכסף בידו יחזיק בו ולא ירפנו בנקל, אבל כשיבוא אל המקום אשר יבחר ה' הוא מפזר ונוסף עוד זה לאות שנותן באוות נפשי ונשמתי