לוח ארז החדש יט

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי. בבעה"ט פי' חוה לשון דבור כמו יחוה דעת כי ט' קבין שיחה נטלו נשים וי"ל שע"כ הטביע הקב"ה כן בטבע האשה עפ"י מ"ש במילדות שם האחת פועה על שפועה לוולד ואחרי שהנשים סעודתן לגדל את ילדיהן הרכין ולזה צריך להג הרבה יגיעת בשר לדבר על לב העוללים בשיחה רכה ורוב דברים והנסיון יוכיח שאין מכח האנשים לדבר כ"כ על לב הילדים הרכים להטות אותן לכל אשר יחפוצו כמו הנשים אשר כחן בפיהן במענה רך ומסק שפתים ורוב שיחת הילדים ע"כ נתן להן הקב"ה חשקת הדיבור ביתר שאת על האנשים כדי שיוכלו לשמור פקודתן הקדושה בגידול ילדיהן וז"ש ע"כ קרא שמה חוה אשר היא מדברת בנועם מילולין בשביל שתהא תעודתה להיות "אם" כל חי לגדל אותן על ברכיהן לזה צריך אמירה נעימה יהיבא:

עוד י"ל עפמ"ש בפ' קרח ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה עפמ"ש חז"ל הרוצה שיחי' ימית את עצמו שמי שרוצה להיות בשלימות לא יגיע לזה רק בהמיתו תשוקת ותאות בשרו שלא יפרצו גדר נמצא שגם בעודנו בחיים חיותו לא רק בין החיים יעמוד כ"א גם בין המתים אחרי שמן הצורך להמית את בשרו ומי שעושה כן משבית ומשכך חרון אף ד' ע"י שלימותו וזהו ויעמוד לא רק בין החיים עמדתי כ"א גם "בין המתים" שהמית א"ע על כבוד שמו ית' אז ותעצר המגפה וחמת המלך שככה, וכ"ז מי שגופו רק לתאוה יבקש ונפשי יבשה אין כל בעת הנאת גופו אבל הצדיק האוכל לשובע נפשי שגם נשמת חיים אשר בו תחי' מהנאת גופו שכל מעשיו לש"ש אין צריך להמית את חמדת גופו כ"א ישבע בתענוגים כמ"ש בשל"ה הקדוש מה יפית וכו' אהבה בתענוגים וע"ז נאמר בפ' ראה כי ירחיב ד' אלקיך את גבולך וכו' כי תאוה נפשך לאכול בשר שמי שנפשו לנשמת שדי שבו גם היא תאוה לאכול בשר לזה אף שגבולות חלק ד' בעולמו בהנאות הגופניות שלא לעבור עליהם כ"ז אינו אלא למי שרק גופו רוצה ליהנות ונפשו עליו תאבל אבל מי שנפשו ג"כ נהנית מהאכילה לזה הורחב לו הגבול וז"ש בפ' ואתחנן ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם היום כי אנכי עומד בין ד' וביניכם ופירשו שהגוף הוא האנכי הוא המחיצה מפסקת בין האדם ליוצרו ע"ד שא"א להדבק בו ית"ש דבוק עצמיי אבל מי שגם גופו והנאותיו קדש לד' אין כאן מחיצה המבדלת כ"א ואתם הדבקים ממש בד' אלקיכם באין מפריד אז אין אתם צריכי' לחיות ולהמית כנ"ל עד שקרואי' בין החיים ובין המתים כנ"ל כ"א חיים "כלכם" היום שגם הגוף יוכל לחיות ובלע המות וכלכם חיים לא רק מקצתכם והנה חוה היתה הראשונה שלמדה לדורות דעה זו שהרי נאמר מכל עץ הגן אכול נאכל שהוא חיי הגוף ומעץ הדעת לא תאכלו שהוא שמירת הנפש ופתאום עברו ונענשו ע"כ היא תחיוה דעת והיא היתה "אם" לבינה להבין ולהורות לדורות "כל חי" שלא רק חלק מהאדם יחיה והאחר ימית כ"א יחדיו תמים גוף ונפש יעמדו חי כל הימים כתאומי צביה:

והבל הביא גם הוא וכו' אם תטיב שאת וכו' כי עיקר הקרבן התשובה והווידוי שעמו אבל אם אינו שב בכל לבו ע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ולמה לי רוב זבחיהם ולא לבד שלא תחשב הקרבן בלי תשובה לצדקה כ"א עוד הוא מוסיף חטא על פשע בדעתו שע"י קרבנו שנה דעתו ורצונו של המקום ב"ה וח"ל דרשו יקריב אותו כלומר את עצמו יקריב לד' וז"ש והבל הביא גם הוא כמו אותי לא לב שהקריב קרבני מן הבהמה כ"א גם אותו בעצמו הקריב ע"כ שעה ד' "אל הבל" ואל מנחתי לא רק למנחתו כ"א ראה והביט את "הבל" שגם הוא הקריב את עצמו אבל קין לא הביא רק מפרי האדמה לחוד' ולא הביא א"ע ע"כ לא שעה אליו ובאו"הח פי' לפתח חטאת רובץ הוא שער קבלת הקרבנות ולזה אמר לו הקב"ה אם תטיב מעלליך שתצרף התשובה עם הקרבן אז "שאת" אני נושא עוון ועובר על פשע אבל אם לא תטיב ובדמיונך שע"י קרבן לבדו בלי תשובה סר עונך וחטאתך תכופר אז לא לבד שאין כאן ריצוי ופיוס ע"י קרבן בזה כ"א אדרבה לפתח שער קרבן כזה עוד חטאת רובץ כי האוכל דם אבירים:

ויאמר קין אל ד' גדול עוני מנשוא עפמ"ש נושא עון ועובר על פשע כי היצה"ר יורד ומסטין עולה ומקטרג ובעת שהוא מסית את האדם לעבירה הוא מקטין אותה ואומר שהיא קלה כמות שהיא ולא יחשוב לו ד' לעוון אבל ירידה זו עליי' הוא הוא עולה למרום לקטרג על החוטא אז