לוח ארז החדש קפח

עבירות שבתורה אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה זולת בע"ז כמ"ש ספ"ק דקידושין שנאמר למען תפיש את בני ישראל בלבם וי"ל הטעם כי בשאר כמאכלות אסורות ועריות המעשה עצמו מתועב ולא יצוייר שהמעשה ההוא של איסור יהא היתר או מצוה כי לעולם לא ישתנה מעשה אכילה האסורה או ביאה האסורה להיתר אבל בע"ז המעשה שלו הוא כמ"ש וכסף עשו לבעל שרוצה להעלות את כספו וזהבו ורוצה להשתמש בו לדבר היותר מעולה מהנאות הגופנית ויען שבדמיונו הכוזב שכח וממשלה לאלילים ע"כ הוא נותן להם כספו ותחת אשר יוכל לתת מהונו למקדש ה' כוננו ידיו מביאו להבדיל למקום האסור א"כ המעשה בעצמו והיא נתינת הכסף לדבר רם ונשא אינו מתועב דהא אם נותן אותו באמת למקום גבוה הנתינה היא תחשב לו לצדקה א"כ עיקר העבירה אינה הנתינה רק המחשבה זרה לאל זר ע"כ המחשבה נחשבת כמעשה כיון דעיקר עבירה היא המחשבה וכ"ז אם באפשרי להעלות את כספו על מזבח ה' והוא נותן לאלילים זרים אבל אם לא הי' ביכלתו להרימו על שלחן ה' ולנדב מהונו לגבוה אז הי' המעשה הע"ז מתועב כמו שאר העבירות וכיון שכן לא הי' גם בזה המחשבה כמעשה ח"ש ועשו את האפוד זהב וכו' שיש ביכולת להרים מכספי לגבוה' וע"כ אם עובד ע"א אין כאן רק מחשבה זרה ע"כ "מעשה" אחישב' אם רק חישב במחשבתו בע"ז הוא מעשה בכ"ל:

בירושלמי סוף שקלים הובא בדמש"א פרשתנו כתוב א' אומר מעשה חושב וכתוב א' אומר מעשה רוקם מעשה רוקם פרצוף א' מעשה חושב ב' פרצופין חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן. וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן כי כל מלאכת המשכן יש בו סודות ספינות רזי דרזין וכל מי שאינו עושה אותם בכונה הפנימית רק כמצות אנשים מלומדה לא ראה רק מה שעיניו רואית את הצורה הגשמית שנרקם שם וזהו מעשה רוקם לא ראה רק פרצוף א' הנראה לעיני בשר אבל מי שחושב מחשבות לא רק פרצוף א' הנראה בחוש כ"א גם הסיד הכמוס בו והוא הפרצוף השני והנה דרך כשר בשמים רמז לרוחניות אשר בו יגבי' עוף למעלה וז"ש מעשה רוקם איש שרואה רק הנגלה הוא יראה רק אכי מכאן היא הצורה הנראית אבל מעבר השני הוא חלק כי לא ראה מהצד הנסתר מאומה אבל מעשה חושב מחשבות אע"ג שלא ראה רק ארי מכאן בעיניו וחושיו הגשמים אבל ראה גם שתי ראיות בהצד השני נשר שיגבי' עוף למעלה:

שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחבר יש לרמז כי ישראל אע"ג שהם שונים זה מזה בדיעותיהם בכ"ז בעת יבוא עליהם צר הצורר ח"ו אז יתאחדו ויתאגדו והיו לאגודה אחת ישכחו את קנאתם ושנאתם אשר הי' להם בימי שלוותם, והנה הכתפות המה לישא את משא והסבל כמ"ש בכתף ישאו ע"כ אמר שתי כתפות אם יבואו שונאיהם מנדיהם להטיל על שכמם כטל הצרות ועול הגלות הכבד אז חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחובר גם המרוחקים מן הקצה אל הקצה בדיעותיהם בכ"ז הסכנה המרחפת עליהם תחברם והיו לאיש אחד:

ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד – עפמ"ש בלו"א שבל יטעה האדם שרק בבואו לביהמ"ק שם שוכן השי"ת כ"א מלא כל הארץ כבודו ע"ש באריכות והנה להוציא מידי טעות זה שלא ידמה הכה"ג במחשבתו שרק הוא הקדוש אשר זכה לבוא פנימה אל היכל ה' ע"כ נשא את החשן עם שמות בני ישראל כמ"ש המפרשים שבזכותם בא אל הקודש לעוררו ולהזכירו שהוא רק שלוחא דידן וגם ישראל הטרודים על המחי' ועוסקים בישובו של עולם ג"כ חופף עליהם כל היום שכינת עוזו בשבתם בביתם ובלכתם בדרך, וז"ש ונשא אהרן את שמותם וקו' לזכרון זה יזכירהו שלא לבד בבואו אל הקודש אז הוא לפני ה' כ"א לפני ה' תמיד בכל עת:

והאבנים על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו וכו' יש לרמז עפמ"ש ז"ל שישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם ואע"ג ששמם העברי הי' להם לאבן נגף ולצור מכשול לשמצה בקמיהם שיחרפום על שמותם בכ"ז לא שינו אותם ולא החליפו אותם וכן גם לעתיד לבא תהיי הגאולה בזכות זה והנה זמן הגאולה הוא צרור וחתום כמ"ש בסוף דניאל, היש והאבנים תהיינה שישליכו אבנים