לוח ארז החדש קפז
Luah erez hachdash 187 · לוח ארז החדש · free full Hebrew text
Open in the reader →ישראל הוא בשר ומעותד למות והיו ימיו מאה עשרים שנה ומכאן ואילך יאסף אל עמיו ומכ"ש איזובי הקיר:
פרשת תצוה ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד עפמ"ש בלוח ארז ויחי שאם הבנים שומעים לקול אבותיהם גם אחר ששבקו להם חיים אז האבות לא ימותו לנצח כ"א חיים וקיימים בזרעם אחריהם, ובזה י"ל גם מ"ש בפרשתנו "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות" שאם נשמע קול האדם לבניו גם אחרי שעזב את עולם התהו ובא אל הקדש פנימה ואחרי צאתו מן העוה"ז אם כן יהי' אז ולא ימות כ"א חי לנצח ונצחים בזרעו אחריו, וז"ש ואתה תצוה לא צו רק תצוה בעתיד אם גם לעתיד ישמעו למה שתצוה אז להעלות נר תמיד נר חייתך לא יכבה לנצח וחי חי תהיה עלי אדמות:
ובאופן אחר י"ל עפמ"ש רמב"ן וספורנו שע"כ אמר ואתה תצוה שהקפיד הקב"ה שהוא בעצמו יצוה כן ולא ע"י אחרים, ולכאורה יקשה בכל ציווים שצות ה' למשה איך הי' יכול לאמר לאחרים שיצוו הא קיי"ל דאם עושה שליח אאילי בעלמא אין השליח יכול לעשות לאחר שליח על זה דמילי לא ממסרי לשליח א"כ למה הוצרך הקב"ה לומר ואתה תצוה דוקא שלא יצוה ע"י אחרים הא בלא"ה מילי לא ממסרי לשליח ועיין לעיל פ' יתרו מ"ש בזה, וליישב זה י"ל עפמ"ש המרדכי ר"פ האיש מקדש בשם הקדוש מרדוש דבגירושין שליח עושה שליח ולא בקידושין והטעם כיון דגירושין ישנם בע"כ של האשה כיון שמסר הגט לשליח הוי כמו שגמר המעשה משא"כ בקידושין דמדעתה ולא נגמר עדיין הו"ל מילי ובחי"ה הארכתי בשיטה זו, ולפי"ז א"ש כיון דהקב"ה כפה הר כגיגית והישראל מוכרחים בקבלת התורה ומצות א"כ ציוויו של הקב"ה למשה לא הי' מילי כיון שהוא בע"כ הוי כגירושין דכבר נגמר הדבר והו"ל כמו מעשה וע"כ הוצרך הקב"ה לומר להדיא "ואתה" תצוה ולא ע"י אחרים. והנה שפתי חכמים פ' יתרו כתב והוא מהמפרשים שע"כ כפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל כדי שישראל יהיו נידונים כאנוסה אשר נאמר בה לא יוכל לשלחה כל ימיו וה"נ הקב"ה לא יוכל לשלח את בני ישראל וזהו רמז הכתוב "ואתה" תצוה ומה שאני צריך לצוות אותך ע"ז והא בלא"ה הוי מילי ולא מימסרן לשליח הוא משום "כתית למאור" שהשי"ת כפה וכתת את ישראל לקבל את המאור הגדול התורה ע"כ לא הי' מילי וטעם הכפי' שכתת אותם הוא כדי להעלות נר "תמיד" לא יכבה לעד כדברי ש"ח הנ"ל שלא יוכל לשלחם:
עוד י"ל בפסוק הזה ופירש"י שפי' כתית למאור ולא כתית למנחות, לרמז כי גלות מצרים הכביד אכפו על ישראל עד שהעבידו את ישראל בפרך וענו אותם ועבדום משא"כ גלות בבל השני' היתה להם הרוחה בנו בתים ונטעו גנים עד שכמעט לא הרגישו עול כבד והטעם לזה כי מצרים היה כור הברזל בו יצאו מחשיכה לאורה ומאפילה לאור גדול ממצולות אפילות הדעות למאיר התורה ע"כ כמו שאז"ל שנמשלו ישראל לזית שצריך כתישה שיוציא שמנו וכן ישראל הוצרכו להדכא תחת רגל נוגשיו ומעיקיו כדי שעי"ז ישובו אל ה' בצר להם והעם ההולכים בחשך עי"ז ראו אור גדול לא כן אחרי שנזדככו ונצרפו בגלות החל וכבר הבעירו שלהבת יה מאשדת על מזבח לבם לא הי' עוד מן הצורך רק להוסיף שמן לנר שלא יכבה אור התורה ולא הי' צריך רק למזון הנפש אשר כבר ראתה אור תורה ע"כ לא ענו אותם עוד, וז"ש כתית למאור בעת שהיו צריכים להדליק מחדש את שביב האמונה על לבות בני ישראל בטרם זרח עליהם אור תוה"ק אשר הופיע להם מהר פארן אז הי' צריך לכתות ולכתוש את אוויליהם במכתשת היסורין למען יאיר עליהם אור חדש אבל לקיום האש של מעלה שלא יכבה ע"י הקרבת המנחות דהיינו בעת שלא הי' צריך רק להוסיף קיום לאשדת של מעלה לא הוצרך עוד כתישה וכתיתה למנחות והתועלת שנתנסו ישראל בין בנסיון העוני בין בנסיון העושר ע"כ בגלות הראשון ענו אותם ובגלות שאחריו הוקל מעליהם עולם כמ"ש שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו וזהו ע"כ כתית למאור ולא למנחות כדי להעלות נר תמיד שנר ישראל לא יכבה לעולם:
ועשו את האפור וכו' מעשה חושב כי אז"ל שאפוד מכפר על עע"א ובכל