לוח ארז החדש קפד

תרומה תורה מ' מאת כל איש אשר ידבנו לבו אחרי שהתורה ניתנה בא' יום מטעם שכלולה בפרטים כנ"ל שאיש א' לא יוכל לדעת כל זאת ע"כ לא מרב א' ילמוד רק מאת "כל איש" תקחו את תרומתי והוסיף לאמר וזאת התרומה אשר תקחי זהב וכסף ונחושת שמרמז כפי' הנ"ל על כל פרטי התורה ע"כ צריך ללמוד מאת כל איש, ובברטנורא פירש שמי שלומד מכל אדם ואינו מסתכל בקנקן אלא במה שיש בו מורה שכונתו לשמים ע"כ אינו חס על כבודו וי"ל בזה פירש"י ויקחו לי לשמי הכונה עפ"י הנ"ל כיון שויקחו הלקח מכל אדם זה מורה שיקחו לי לשמי וממילא מבוארים דברי המד"ר הה"ד כי לקח טוב שיש בו כסף וזהב כנ"ל – ובזה יש לרמז גם מ"ש במגילה וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך עפמ"ש הביאני אל בית היין ודרז"ל זו תוה"ק וז"ש וכלים מכלים שונים שצריך לכלים שונים המכשירים לקבל טהרת תוה"ק דהיינו ללמוד ממורים שונים שהם יריקו יינה של תורה והטעם בשביל שיין מלכות רב והוא כמיד שאין להם סוף והוא כיד המלך אחרי שניתנה מיד מלכי של עולם הרחבה והמלאה:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה וכו' וכן תעשו– עפמ"ש המפרשים שעיקר תכלית המקדש הוא כדי שהשתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו פרי המשמח אלקים ואנשים ע"כ המקדש אינו תכלית האמיתי כי אם ההכנה לקדש על ידו את עמו ישראל והנה כשהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה את תבנית המשכן לא היה המראה הגדול הזה התכלית בעצמו שיתענג משה רבינו ע"ה מנועם המחזה ולהשביע עיני מטוב רואו כ"א מחזה שדי יחזה כדי שעי"ז ידע לעשות בארץ מתחת את אשר ראה בשמים ממעל, ע"כ אמר ועשו לי מקדש לא תכלית כ"א לאמצעי שעי"ז ושכנתי בתוכם הייני בתוך בני ישראל כפי' המפרשים וע"ז אמר ככל אשר אני מראה אותך בהר שבזה בודאי אין הראי' התכלית ומטרת חפצי בה כ"א למען וכן תעשו כ"כ יהי' בהמ"ק ג"כ אמצעי להתכלית:

ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וכו' וצפית אותו זהב טהור עפמ"ש שע"כ היו כל מדות הארון שבורות לא אמות שלמות להורות שהת"ח צריך שישבר וישפיל את עצמו ובלוח ארז לך כ"א כ' שע"כ רשאי הת"ח לקבל מתנות באדם כסף וזהב כמ"ש הרע"ב שע"י שיהיה עשיר יהי' גם יראוי ודבריו נשמעים ע"ש, והנה אם הת"ח הוא גבה רוח מטבעו ה' הזהב שמקבל להחזקתו ולגדולתו לא טהור אחרי שגם בעצמו בלעדי הזהב יוכל לדבר גדולות ולא יחת מפני כל אבל אחרי שהקדים שכל אמותיו שבורים להורות שהוא שפל רוח ע"כ אם תצפה אותו בזהב מבית ומחוץ כדי שיהי' עשיר ודבריו נשמעים אז "טהור" הוא ואין בו חשש:

ובתנחומא אמרו על פסוק זה עצי שנוים הם עשו שטות והכעיסוני בעגל יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותם, שכבר פירשתי בפ' תצא ולא שתו איש עדיו עליו ובמסורה וצבי עדיו לגאון שמהו במתג ורסן עדיו לבלום, כי עיקר חטאם הי' ודי זהב כאז"ל בשביל שהרבה להם הש"י כסף וזהב עי"כ עשו את הזהב לבעל ואדון עליהם שהכסף וזהב ימשול בם והוא החטא שבאמת הממון הוא צבי תפארת ותכשיט לאדם שעל ידו יוכל לקשט את עצמו הן ברוחני והן בגופני אבל אינו רשאי להשתעבד לעבד לכסף וזהב ולהשתחוות ולאמר אלה אלהיך ישראל והם עשו עליהם לאדון המושל את הזהב ויעבדוהו ע"כ כשהוכיחם משה רבינו בשם ה' אז שבו בתשובה וקבלו על עצמם שלא יעשו עוד כסף וזהב למושל עליהם וזהו ולא שתו איש עדיו "עליו" שיהי' מה שניתן להם רק לעדי שימשלו הם בו והי' להיפך ששפחה תמשול על גבירתה ומכאן ולהלן הורידו את הכסף העדי מכסא מושל שלא יהי' העדי עליו גבוה מהאדם וביארה המסורה חטאם כנ"ל וצבי עדים משניתן להם לצפירת תפארה את זה לגאון שמהו שיגאה בגאה וגאון לשור על אנשים ע"כ במתג ורסן עדיו לבלום צריך לבלום ולסגור את העדי שלא יעבור את גבולו וכיון שזה הי' עיקר החטא שעשו את הכסף וזהב למושל עליהם ע"כ צוה הקב"ה לעשות משכן רק מעצים ולא עשה כן לפקוד על ישראל לבנות לו היכל בנוי לתלפיות מעדי עדיים בפאר והידור בזה להורות נתן שלא הפאר וההידור המה ימשלו באדם כ"א רק הפשוט "איינפאכהייט" ובזה מבואר כוונת התנחומא: