לוח ארז החדש קפא

הנסקלין שנתערבו בנשרפין נדון בקלה ולא אזלי' בתר רוב משום דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב. ונראה להסביר הטעם עפמ"ש הר"ן בפא"ט בסוגיא לוקחין ביצים מן הנכרים דלתרי מיעוטי חיישי' והשתמש בסברא זו בכו"פ לענין עגלים אע"ג שחלקו עליו האחרונים עיין חתן סופר כלל רוב ובמנ"ח מצוה דמקלל אביו ואמו וכיון דכל רוצח שחייב מיתה ולא אמרינן דלמא טריפה הוא משום דאזלי' בתר רוב וא"כ שנתערבו נסקלין בנשרפין צריך עוד הפעם לילך בתר רוב דנסקלים או נשרפים והי"ל תרי מיעוטי מיעוט טריפות ומיעוט נסקלין או נשרפין ובתרי מיעוטי לא אזלינן בתר רוב כנ"ל. והנה מה שחלקו על הכו"פ בהבנתו בד' הר"ן כנ"ל הוא דלא איכפת לן בתרי מיעוטי כיון דאיכא תרי רובי כנגדם ומה לי חד מיעוט נגד חד רוב או ב' מיעוטי נגד ב' רובי, והנה אי אמרי' רוב הוא מטעם ודאי מכח הסברא שכן הוא אז הטענה נכונה מה לי תרי מיעוטי כיון שיש נגדם תרי רובי אבל אי אמרי' כס' השטמ"ק ב"מ ו' דרוב אינו אלא ספק והתורה התירתו א"כ כיון שאינו אלא חידוש שפיר י"ל כהבנת הכו"פ בד' הר"ן דאין לך בו אלא חידושו דדוקא נגד חד מיעוט אזלי' בתר רוב אבל נגד ב' מיעוטי לא חידשה תורה לילך בתר רוב וזהו רמז הקרא לא תהי' אחרי רבים "לרעות" דהיינו שתלך ב' פעמים לרעה אחר הרוב כנ"ל כגון בתערובות נסקלים בנשרפים ולא תענה ותשיב על ריב זה "לנטות" שצריך לנטות אחר דעת נוטה שהסברא מחייבת כן לילך בתר רוב וא"כ אין חילוק בין חד מיעוטא לשנים, לא תאמר כן כי אין הולכים בתר רוב מצד הסברא שודאי כן הוא רק "אחרי רבים להטות" צריך אתה להטות אחרי רבים עפ"י כח שחידשה תורה אע"ג שאין הסברא כן וכיון שכן אין לך בו אלא חידושו נגד מיעוט א' ולא נגד ב' מיעוטי כנ"ל רמז נכון ב"ה:

ודל לא תהדר בריבו במסורה ודל מרעהו יפרד, כי העניים והאביונים עומדים לריב עם בעלי אחוזה וההון ויש להם כת המחזיקים בידיהם ואומרים שצודקים בריבם ובטענתם הנקרא "קאמוניסטיש" "זאציאליטיש' והם אומרים כי הם מחזיקים בשטה הנכונה לתקן עולם במלכות היושר והשלום ולא יאמרו לכסף אלי אתה ולא יהי' עוד הזהב לבעל השורר בכל תהלוכות בני אדם כ"א רק חכמה ותבונה וחרושת המעשה בשלום ובמישור המה יהי להם רסן השלטון אכן באמת לא כן בדיהם כי גם האנשים המתלבשים בבגדי יקר הדיעות האלו באמרם שכל חפצם להרחיב ממשלת היושר בארץ ראינו שגם הם בעצמם יקנאו איש ברעהו ואין שלום בעצמם וביניהם העומדים לימין השטה ההוא תפרוץ המשטמה ובע"כ שאין לבבם כפיהם ואם הם ינצחו בריבם עם העשירים וגדולי העם אז גם הם לא ייטיבו מאלו וז"ש ודל לא תהדר בריבו עם בעלי האחוזות כי לא בצדק יריבו ריב היושר והראי' שהרי גם ודל מרעהו יפרד שביניהם בעצמם יש פירוד וחילוק לבבות:

עוד הביאה המסורה צדיק הראשון בריבו וי"ל ע"ד צחות ע"פ מאז"ל דל גאה שנא הא כ"כ י"ל אם עני בעל מריבה אין להפך בזכותו אבל העשיר המתקוטט יש לו התנצלות שמגביה את לבו כי אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר וז"ש ודל איש עני ואביון לא תוכל להדרו אם הוא בעל מריבה אבל הראשון הוא החשוב והעשיר מלשון ראש וראשון אותו נוכל להצדיק בריבו וללמד עליו זכות כנ"ל:

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וכו' (ובמסורה שבבעה"ט לפתח חטאת רובץ.) עזוב תעזוב עמו (והול"ל לו) ונראה עפמ"ש רשב"ג בב"ק בסוגיא דצנועין הלעיטהו לרשע וימות שאם ראינו אדם עובר עבירה כמו שם שגוזל את הפירות אין לבעה"ב לחוש לתקן להגנב מאיסור כרם רבעי אלא שבתוי"ט פ"ג דדמאי כ' דלאו כ"ע מודו בהא ורבנן שם חולקים על זה, והטעם נראה דבאמת לטובת הרשע אין אנו אחראים אבל כיון שכל ישראל ערבים זה בזה א"כ מה שיוסיף לחטוא שנוכל להסיר ולמנוע אם אין מונעים אותו אז וכשלו איש בעון אחיו ע"כ לטובת עצמו צריך למנעו מעבירה שנוכל וז"ש כי תראה חמיר שונאך שהוא רשע גמור עד שחמריותו רובץ תחת משא לעיפה כבד עונותיו עברו ראשו, ופי' בעה"ט לפתח חטאת רובץ כנ"ל כמו שדז"ל במס' פסחים ג"כ שאיירי במי שראהו עובר עבירה לא תאמר שתחדול לעזוב ולהושיע לו כי הלעיטהו לרשע לא כן והטעם כי עזוב תעזוב לעצמך עמו' יחדיו כמו שתיטיב לו