לוח ארז החדש קפ

הטרפה הי' עושה כמעשה שורו הי' פטור ע"כ גם השור פטור משא"כ בשור השותפין אלו עש השותפין כמעשה שור יחידי היו חייבים ע"ש, וזהו שמרמז המקרא וגם בעליו אף שיש לו ב' בעלים סד"א כקו' מנ"ח ולא יומת השור קמ"ל יומת דאמרי' כתירוצי וקאי הך יומת על השור, ובאמת לא ידענא למ"ד בב"ק דליעודי גברא בעי התראה לענין שמשלם נ"ש ומסתמא ה"ה לענין כופר דבעי' ג"כ להיות מועד בעי' ג"כ להתרות בבעלים א"כ אם יש לו ב' בעלים מסופקני אם צריך להתרות שניהם ואל"ה לא מחייב אפי' האחד שהתרו בו או דנימא דאותו שהתרו בו משלם חצי כופר והש"ס בב"ק דבעי' אי ב' שותפים משלמים ב' כופרים או כל אחד ואחד חצי כופר היינו בהתרו שניהם אבל אם התרו רק בא' אפשר דהוא לחודי' מחייב או כופר שלם דכופר ולא חצי כופר אמר רחמנא או אולי רק חצי כופר או דפטור מכלום כיון דלא התרו בשניהם ואם נאמר דעכ"פ משלם האחד שהתרו בו כופר או חצי כופר י"ל דע"ז מרמז מקרא שלפנינו וגם בעליו שיש לו ב' בעלים מ"מ משכחת לה רק יומת דהיינו תשלומי כופר שישלם א' מהם שהתרו בו והשני לא ישלם ועדיין צ"ע:

אם כפר יושת עליו נתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ובמסורה ויקר פדיון נפשו ולא יראה השחת, כי אע"ג שבקיום מ"ע אין צריך לבזבז כל הונו ורכושו מ"מ בקיום מ"ע דקדוש השם אם יאנסוהו לכפירה ח"ו בה' ותורתו הקדושה אז מחייב הוא לתת את כל הונו וכל אשר לו יתן בעד נפשו וז"ש אם כפר יושת עליו שח"ו יאנסוהו לכפור בה' ובמצותיו ע"כ אחרי שנפשו בסכנה שלא תהי' מוראה ונגאלה ח"ו ע"כ ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ולא יהי' בעיניו כל הון יקר וע"ז הוסיפה המסורה כי ויקר פדיון נפשו ולא יראה השחת הכונה כנ"ל שלפדות נפשו שלא תרד לאבדון ולשחת ח"ו יקר הוא מאוד עד שאין כסף נחשב למאומה:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך ובמד"ר הה"ד מלוה ה' חונן דל עפמ"ש בלוח ארז בהר ל"ה וכ"כ תוס' לפי המלוה לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה היינו בשעת דוחקו של מלוה עצמו וכמש"ש בלוח ארז ומטה ידו עמך שגם אתה מטה ידך ה"נ פי' אם כסף תלוה את העני עמך' אם הוא עני עמך ביחד שגם אתה ירדת מטה עד שגם אתה כמעט כמוהו והנה אם הוא מלוה בשעת דוחקו של עצמו זה יקרא באמת וצדק מלוה את ה' אם הוא בעצמו דל הוא וז"ש מלוה ה' רק אז יקרא החונן לעניים מלוה ה' אם הוא בעצמו דל הוא שגם החונן הוא דל:

לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות עפ"י הנודע שבין האומות העולם הוא לחק ונימוס שאם יפגע איש א' בכבוד חבירו יחשב לו לבוז ולקלון אם לא יענה חורפו דבר וצריך לעמוד וגם ללחום כנגדו וכן היא ברוב האומות חק מלחמת הביניים "דועלל" אצל הנאורים ואם לא יעשה הנעלב כן אז כל אוהביו ומרעיו יתרחקו מאתו ומחברתו לא כן אצלנו שלומי אמוני בני ישראל אנחנו ידענו כי הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ע"כ אף שרוב האומות שמו להם לחק שהאיש הנכבד חס על כבודו ואינו שותק אם מבזים אותו עד כי ירחוץ ידיו בדמי מגדפו, לז"א לא תהי' אחרי רבים לרעות ואע"ג שרבים עושים כן בכ"ז אני מזהירך לא תענה על ריב אם יריבו אתך ויחרפוך אל תענה כסיל כאולתו כ"א דום לה' והתחולל לי, ואע"ג שחברת בני אדם מאומות העולם מתרחקים מחברת אנשים ששומעים בוז וחרפה ואינם משיבים בכ"ז כבר פירשתי לעיל בפסוק זובח לאלהים שאינו טוב חברת העו"א שיותר נוטה שיחטיאו אותך לי ממה שאתה תטה אותם לדעתך ואמונתך ולתקנם וע"כ לא ישבו בארצך ע"ש וזהו שסיים ע"כ לא תהי' אחרי רבים לרעות ולענות על ריב אע"ג שבזה תתחבר לאומות העולם ותעשה כמעשיהם בחקותך שתוכל לתקן אותם כי "לנטות אחרי רבים" להיות עמהם בצוותא חדא לא טוב רק אם יש לצפות "להטות" שברוב הימים יהי' לאל ידך להטות אותם אל הדרך הטוב והישר אבל אחרי שאין תקוה להטות אותם אז אין לך לנטות אחרי רבים האומות העולם כנ"ל:

באופן אחר יש לרמז בפסוק הזה עפמ"ש תוס' חולין י"א ובכמ"ק דהא דאמרינן