לוח ארז החדש קעט

נידון על שם סופו ועיין בחי' לסוגיא דרודף מש"כ בזה וזהו רמז מקרא שלפנינו וגונב איש ומכרו "ונמצא בידו" כלומר שכבר נמצא בידו חטא ופשע דהא עכ"פ גנב ועבר על לא תגנוב כמו סורר ומורה ע"כ מות יומת על שם סופו כטעם רס"ג הנ"ל:

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה במסורה שבבעה"ט ונקה האיש מעון, מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, עפמ"ש גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים כי ע"י שעמדו בכל דור ודור עלינו לכלותנו עי"כ חזרו ישראל בתשובה ובכל פעם שהכו ישראל היו מתאמצים ביתר שאת בעמוד התורה וכאשר יענו אותו כן ירבה במצות ויפרוץ במעשים טובים וא"כ כיון שנתגלגל זכות על ידם לא היו ראוים לעונש כי אף שהם חשבו לרעה מ"מ הלא אלקים חשבה לטובה שעי"כ מסרו נפשם כמה וכמה מגבורי ישראל על קדושת השם ופרסמו בגלוי אמונתם הקדושה ומשעשו תחלה בסתר ע"י הגזירות והשמדות כרוזא קרי בחיל והודיעו טבעם ברבים אלא שבכ"ז יענשו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה והם הא התכוונו לרעה, וז"ש אם יקום ע"י המכות הנאמנות שהוכה עם בני ישראל מאויביו והתהלך בחוץ נעשה הולך קדימה בתורה ויראה בחוץ על גפי מרומי קרת להשמיע ברבים תורת ה' שהוא הולך על משענתו משען תורה הקדושה ע"כ הי' מקום לומר ונקה המכה כנ"ל והוסיפה המסורה שהרי ע"י המכות הנאמנות הי' ישראל נאמנים לה' ולתורתו ונקה האיש מעון כי חזרו בתשובה בצר להם לז"א אף שהי' מקום לכאורה לומר כן בכ"ז באמת ונקה לא ינקה אותם כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה הא סוף סוף נגעו לרעה בישראל משיחי ה' וקדושי עליון ע"כ יטלו את שלהם. ובזה ביארתי בפ' בחקותי בפסוק "ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם" עפ"י הנ"ל וכבר כ' לפרש מש"כ שלש פעמים בשנה וכו' אל פני האדון ה' כי בי"ט המקודשים צלם אלקים חרות על פני ישראל וע"כ אנו נקראים משיחי ה' ונקה לא ינקה ה' את אשר יגע בהם לרעה, ע"כ אם אנו לוקים על ידיהם בסוף גם הם יפלו לשחת על אשר הרעו לנו וז"ש ונתתי פני בכם היינו שני וצלם אלקים ע"ד פני האדון ה' ואחרי שתמונת ה' יביטו עליכם ובכ"ז יקומו עליכם לרעה ע"כ אף שאתם תנגפו בכ"ז סוף סוף מטייפיך יטופון ואין כאן רק קדימה, בזמן שאתם תנגפו "לפני" אויביכם מק דם להם והם ינגפו אחריכם וזהו ונגפתם רק "לפני" אויביכם ורש"י פי' בפ' בראשית ורדו בדגת הים הנאמר שם זכה רדו ואם לאו ירדו ה"נ קאמר ורדו בכם שונאיכם שעל ידכם ירדו מנוה מנוה עד שלבסוף ונסתם אבל אין מי שירדוף אתכם כי כבר ספו תמו אויביכם מן בלהות:

וכי יכה איש את עבדו וכו' ומת תחת ידו נקום ינקם– יש לרמז עפמ"ש בפרשתנו לא אגרשנו מפניך בשנה אחד פן תהי' הארץ שממה ורבה עליך חית השדה כי דוד המלך ע"ה אמר ולבי חלל בקרבי שבטל לגמרי את היצה"ר אבל לאו כל אדם זוכה לכך כ"א ירצה לבטול את היצה"ר בפ"א אז קם עליו ביתר שאת ועוז וזהו לא אגרשנו מפניך בפ"א פן תהיה הארץ הארציית שממה ובטל לגמרי כי אז היצה"ר מתחזק ע"ד שתהי' רבה עליך חית השדה הגשמית, ובלוח ארז כי תצא קכ"ז כ' שהיצה"ר בעצמו כוסף וחומד שהאדם יגבור עליו ויקיים מצות בוראו אך שלא ימיתנו לגמרי לומר גירא בעיני' וזהו הרמז כי יכה איש את עבדו היינו היצה"ר ומת תחת ידו לגמרי לא טוב הדבר כי אז נקום ינקם היצה"ר יקח נקמתו ממנו ע"ז רק אם יום או יומיים יעמוד שלא יבטלנו לגמרי רק לפעמים יעמוד חי אז לא ינקום ממנו אם גם ימשול עליו בכ"ז בשביל שלא המיתו לגמרי לא יוקם "כי כספו הוא" כי גם הוא כוסף ורוצה בזה, מלשון נכסוף נכספת:

ואם שור נגח הוא וכו' וגם בעליו יומת כבר העיר באוה"ח במאי דנקט בעליו לשון רבים וכ' דקמ"ל קרא אף שיש להשור ב' בעלים הוה אמינא כמו בשנים שהרגו פטורים הכא נמי אי הרג שורם יפטרו קמ"ל קרא דוהועד בבעליו דעכ"פ בדי"ש חייבים וכאן הלא חייבים מיתה ביד"ש א"ד ז"ל, ונ"ל עפ"ד פ"מ שהק' המנ"ח מצוה זו כיון דאמרי' כמיתת הבעלים כך מיתת השור ע"כ שור של טרפה שהרג פטור מכופר ה"נ נימא דשור של ב' שהרג לא יומת כמו שאם הרגו הבעלים השותפים דפטורין, ובש"ס דב"ק מפורש דחייב השור מיתה אף של שותפים ותי' לחלק דבשור של טרפה אם