לוח ארז החדש קעז

בפ' תצא ג"כ כנ"ל לא יהי' כלי גבר על אשה שהיא תצא להביא לחם לבית שהוא כלי זיין של הגבר ללחום מלחמת הקיום והפרנסה וגם לא ילבש גבר שמלת אשה שהוא יהי' צופה הליכות הבית לחלק השלל:

וביארתי עוד בפרשתנו להלן "לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה" ובמסורה ותתפשהו בבגדו דהנה האיש שמוכר בתו לאמה הי' בדעתו שאדונה ייעדנה לאשה וטובתה הוא דורש ואין עולתה בו אבל אם האדון אינו רוצה לייעדנה והיא מבקש למכרה פעם ב' זהו מורה שכונתו רק להתפרנס ממנה וזהו אינו רשאי שזה בכלל לא יהי' כלי גבר על אשה שתעודתו הוא לפרנס אנשי ביתו וזהו לא ימשול למכרה בבגדו הבגד שלו לפרנס בני ביתו ריצה להשים עלי' שהיא תפרנסו והנה הטעם שלא ילבש גבר שמלת אשה וכן להיפך הוא משום עצת זמה כפירש"י שם וי"ל שיוסף הצדיק אחרי שידע שאשת אדוניו נתנה עיניה בו בטח הרחיק כמטחוי קשת ולא הי' בא לידי נסיון אך י"ל שהיא התחפשה בבגדי איש ואחרי רואו דמות איש לא מנע את עצמו מלבוא החדרה וזהו ותתפשהו "בבגדו" ע"י שלבשה בגד איש עי"ז יכלה לתפשו ולהסיתו. ואחרי שאמרו שבקרא זה בבגדו בה נרמז איסור לא ילבש גבר וכו' כנ"ל מייתי המסורה ותתפשהו בבגדו שגם היא עברה ולבשה בגדי איש כנ"ל. ולפי האמור שרק האיש יעבוד בכלכלת הבית ונות בית תחלק שלל, והנה מי שמאמין שזיווגו היא מן השמים כן יעשה לפרנס את בני ביתו והאשה אשר הוכיח לו ה' תשב בביתה לגדל ולחנך את בניו אבל מי שאינו מאמין בזה הוא יחליף את האשה לעבודתו ויאמר שהיא שוה לו במעשה העבודה כמו שמשתדלים בימינו בשם הנקרא "פרויענעמאנציפאטיאן" ואינם מאמינם בזיווג מן השמים כי אם כאיש כאשה תעודתם שוה, וזהו הרמז "אם בעל אשה הוא" אם בדעתו הנכזבה שלא ה' שלח לו עזרו רק הוא הוא בעלה ואישה בלי עזר מקדש ע"ד מוצא "אני" את האשה אז לא רק הוא יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב כ"א יכריח אותה שגם היא תעזור לו להביא טרף לביתם "ויצאה אשתו עמו" למלחמת הקיום ועי"ז יהרסו שתות הבית ומוסדי חינוך הילדים אשר על מוסר אם הטבעו ויגדלו הילדים לפרעות ולשמצה אחרי שלא שמעו אם הבנים בתוכחת מוסרה מאשר אין עתותי' פנוים לזה, אבל אם ידע האיש שזיווגו מן השמים והוא בעצמו יעבוד לפרנסת הבית ואשתו כל כבודה פנימה אז בני' כשתילי זיתים סביב לשלחנו כי אשתו שנתן לו ה' גם הבנים שגדלתם אמם ותלמדם להועיל במוסר שדי ויראת ה', וזה אם אדוניו יתן לו אשה שידע שמה' אשה לאיש ואדוניו אדון העולמים נתן לו אשה אז האשה וילדי' תהיה לאדוני' אבי' שבשמים ורק הוא בגפו יצא לבקש מזון מה':

ויש לרמז עוד עפמ"ש ופקדת כוך ולא תחטא שהאיש שעליו מוטל לפרנס אשתו ובניו ישיש יגיל לעת יבוא לביתו לנוח מיגיעו ועמלו כל היום אבל כמו שהוא שמח לבוא לביתו ולאהלו להשתעשע בחברת אהוביו כן הוא שמח לצאת למלאכתו אחרי ידעו כי כל עמלו וטרחו בשביל להחיות שארו ואהוב נפשו לא ייעף ולא ייגע שש בצאתו ושמח בבואו וכנפי אהבתו ינטלוהו וינשאוהו כל היום וז"ש אם בגפו יבוא בכנפו כפירש"י והיינו שיעוף בכנפי אהבתו לבוא הביתה כ"כ כנפי וגפי אהבתו ינשאוהו לצאת לעבודתו כי אם בעל אשה הוא אז "ויצאה אשתו עמו" כי עליה דעתו ומחשבותיו כל היום להחיותה:

ורצע אדוניו את אזנו במרצע ופירש"י מה ראה אזן לירצע מכל שאר איברים שבגוף אמר ריב"ז אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע וקשה הלשון מה ראה אזן הלא האזן לא בחרה בעצמה לירצע, ונראה עפמ"ש אין דומה שמיעה לראי' שהדבר הנשמע שייך לטעות בו ע"כ אם גם האדם עובר על מה ששמע יש לו התנצלות אבל מה שרואה האדם בעיניו קשה לטעות בו, ע"כ י"ל שמפני זה הי' במתן תורה וכל העם רואים את הקולות שלא יטענו העוברים על פקודי ה' שע"כ עברו שרק שמעו דבר ה' ויש מקום לטעות ע"כ היו רואים ושוב אין טענת טעות והנה אם האוזן הי' רואה את דבר ה' שאמר לא תגנוב שפיר יאה לו העונש הקשה של רציעה אבל אם שמע ולא ראה א"כ הטעות אפשרי ושפיר יקשה מדוע ירצע, וזהו השאלה מה "ראה" אוזן שתרצע הא באוזן שייך שמיעה וכיון שכן אינו מגיע לו רק עונש קל מרציעה אבל אחרי שאז במעמד הר סיני הי' הפלא וכל העם רואים את הקולות והחושים