לוח ארז החדש קעד

אחרי שאינה מועלת לו במאומה ולמה לו הנשמה חלק אלוקי ממעל, וזהו אשר לא נשא לשוא ובחנם את נפשו ורק הנפש תועיל לטהרו שלא נשבע למרמה, ונאמר כי שם ה' נקרא עליך ולא לחנם וללא יועיל נקרא שם ה' עלינו כ"א קריאת שם ה' על ישראל תזרז אותנו לחיות חיים מאושרים ואם כי בכל השתדלותינו בכ"ז אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וישב הקב"ה לצרף ולטהר אותנו כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמים אבל מי שנושא את שם ה' בחנם ולשוא את זה לא יטהר הקב"ה, וז"ש לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא ובחנם ולא החשיב כי ינקה ה' את הנושא שמו שנקרא שם ה' לשוא רק הבא לטהר אותו מסייעין:

זכור את יום השבת לקדשו באוה"ח הביא בכאן מדרש חכז"ל שאדם הראשון חטא בע"ש ביום שנולד ורצה הקב"ה לדונו במיתה אמרה שבת לפני הקב"ה מעולם לא נהרג אדם ויתחיל בי העונש אתמהה וחס עליו הקב"ה בזכות שבת ע"כ אמר זכור את יום השבת לקדשו להודות לו על הטובה שגמל עם האדם להצילו ממות ע"ש ועפי"ז י"ל הנוסחא בתפלת מוסף של שבת אז מסיני נצטוו צווי פעלי' כראוי שלכאורה מחוסר הבנה ולהנ"ל י"ל עפמ"ש ויקהל משה וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ובמדרש עשה לך קהלות גדולות בכל שבת לדרוש להם כי יען שהשבת הציל את האדם מרדת שחת צריך להודות לו מדה כנגד מדה והחוב עלינו ביום השבת להציל נפשות ממיתת עולם ולהורותם הדרך ילכו בה ונאמר את הנפש אשר עשו בחרן ואחז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו ושייך גבי' לשון עשי' וז"ש אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שחיבה הוא לעשות נפשות לד' ושפיר למדו מזה ללמד תורה ברבים ביום הש"ק ועי"ז עושים אותם וז"ש אחרי שיזכור את יום השבת לקדשו וכפי' אוה"ח הנ"ל ע"כ אמר אז מסיני נצטוו ציוי פעלי' שנצטוו לעשות ולפעול כמו שפעלה השבת להציל ממות נפשו של אדם הראשון כ"כ גם אני נעשה כן וזהו כראוי מדה כנגד מדה. ויש לרמז עד"ז מ"ש בסוף פרשתנו "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" עפמ"ש באוה"ח לא תעשה לך פסל כמו לא תעשה אותך, וכ"מ בכמ"ק לך תחת אותך, והנה עובדי אלילים אומרים שאין מכבוד הקב"ה להשגיח בתחתונים בעצמו וע"כ המה עובדים למשרתיו וכמ"ש הרמב"ן בפרשתנו אבל כבר כ' במק"א שע"כ נאמר אשר חלק ה' אותם לכל העמים שבאמת מי שאינו מתקן את עצמי אינו כדאי שהקב"ה ישגיח עליו בעצמו ע"כ אומות העולם המה תחת השגחת שרי צבאות ורק אנחנו בני ישראל עם קרובו שמכינים ומתקנים עצמנו ומנשאים את אישיותבי אני ראוים שהקב"ה בעצמו ישגיח עלינו בלי שום אמצעי, ובמדרש איתא שע"כ נאמר במוסף ר"ה ועשיתם שאז אנו כאלו עשינו את עצמנו ולזה רמז ואמר לא תעשון אלהי כסף וזהב והסבה שתרצו לעשות אותם בשביל שתדמו שאינכם ראוים שהקב"ה בעצמו ישגיח עליכם לא תעשון כן כי אם כן תעשו אז לא תעשו לכם כמו אתכם כלומר שלא תתקנו את עצמכם, ובדרך צחות י"ל בפסוק הזה עפ"מ שראיתי אנשי מעשה מדקדקים בלשונם ונזהרים במקום מטונף לומר שם שבת רק אומרים "דער זיעבענטע טאג" ולא ידעתי טעמא מאי עד שראיתי באוה"ח כאן בשם רשב"י ששבת שמו של הקב"ה (ונזכר מזה בשד"ח פאת השדה לאות א' אזכרה) ובזה יש לרמז לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא שהוא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה ע"כ הוסיף לאמר זכור את יום השבת גם את יום השבת אם תרצה להזכיר לא תזכירהו רק "לקדשו" כמו שמו של הקב"ה שצריך להזכירו בקדושה ולא במקום שאסור שמו של הקב"ה שם לא תזכיר שבת כי אם "ויום השביעי" תאמר כשתרצה להזכירו והטעם כי שבת לה' אלקיך שם שבת הוא כינוי לשמו של הקב"ה:

וכל העם רואים את הקולות וכו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כי אחרי שלשעבר לא היו מקיימים תורה ומצות וכעת שראו את כבוד ה' רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן ע"כ וינועו ויחרדו על אשר עד עתה עמדו מרחוק ושלא קיימו התורה מקודם כמו האבות הקדושים שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, ובכפל לשון רואים "וירא" י"ל עפ"ד אפיקי יודא שע"י שהאש הגדולה גירש האויר עי"כ ראו את הקולות ואחרי שאין האדם יכול לחיות בלא אויר ע"כ אמר הכא וירא העם ע"י שראו את הקולות הבינו שהיו במקום שלא הי' אויר