לוח ארז החדש קעב

עליו המפרשים שרק שליח אינו עושה שליח אאילי אבל הבע"ד בעצמו יוכל לעשות שליח אף אמילי וז"ש כי יבא אלי העם לדרוש אלקים ולהתפלל בעדם יצריך אני בעצמי לעשות כן והטעם כי יהי' להם "דבר" ומילי בעלמא וע"כ בא אלי דוקא שהם יכולים לעשות אותו לשליח אבל אני א"י לעשות שליח אחר:

והקל מעליך ונשאו אתך י"ל ע"ד צחות עפ"מ דאמרי' כל המחמיר על עצמו הרי זה משובח ויקל לאחרים ע"פ הדין ויחמיר לעצמו ממדת חסידות אבל אם הת"ח כל פרנסתו הוא ע"י החזקת אחרים שמחזיקים אותו במאודם הוי תחלתו להחמיר וסופו להקל אחרי שאם יחמיר על עצמו לאסור דבר המותר ע"פ הדין אז צריכים המחזיקים למלא לו את החסר אשר אסר עליו באין הכרח ע"כ באופן כזה בודאי איננו רשאי להחמיר על עצמו יותר מן הדין וז"ש והקל מעליך שתוכל להקל גם מעליך מה שאתה מיקל לאחרים אשר מדינא הוא מותר וזה אם ונשאו שהעם נושאים אתך ויחזיקוך בפרנסתך אז צריך אתה להקל גם מעליך כדי שלא להפסיד ממונם של המחזיקים ונושאים אתך בעול פרנסתך:

אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד עפמ"ש חז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו כי הרב הלומד לתלמידים צריך לעמוד על עמדו ולא יבקש להלוך בגדולות ונצורות אך על מקומו יעמוד למען יוכל להבין לתלמידיו ובזה ישתדל וזה כמו שהמלאך עומד ואינו מהלך, ופי' בלוח ארז מאמר הלל כשהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך ע"ש וכ"ז אם כל עיקר עסקו אינו אלא ללמד להועיל אז אינו מזיק לו אם על עמדו יעמוד כי זכות הלימוד לתלמידים מועיל לו כמ"ש אבל אם עוסק בענינים אחרים כמו לדון בין איש לרעהו אז אינו רשאי לעמוד כ"א צריך להעלות את עצמו מדי יום ביומו למדרגה יותר גבוהה ע"כ אחרי שיתרו יעץ למשה רבינו ע"ה שיניח מלשפוט את העם רק יעשה כמו שעשה משה רבינו בלימוד תוה"ק לאהרן ובניו ולזקנים וגם ללמד להשופטים שיעמיד במקומו את כל דבר הקשה להם הכל ע"פ דיני תוה"ק וילמדה להם וע"כ אמר אם את הדבר הזה תעשה והוא לימוד תוה"ק ולא תעסוק שוב בענינים אחרים, והוסיף לבאר וצוך אלקים דהיינו שלא תעסוק רק במה שצוך אלקים והיא תוה"ק כמשחז"ל בנדרים התורה ניתנה למשה רבינו ע"ה והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ורק באופן כזה ויכלת עמוד ולא תצטרך להשתדל בכל יום ללכת מעלה מעלה כ"א תהי' בתואר מלאך ה' צבאות:

וישמע משה לקול הותנו ויעש כל אשר אמר כפילות הלשון י"ל שע"כ שמע משה לקול יתרו חותנו בשביל שידע שיתרו תמיד הי' דורש טובתו ועושה כרצונו תמיד ומאז עשה יתרו כל אשר אמר משה לעשות לא נפל מדבריו ארצה ע"כ אמר וישמע משה לקול חותנו והטעם כי ויעש חותנו הנזכר תמיד עשה את כל אשר אמר משה ומילא מבוקשו ומזה הכיר גודל מעלתו ואהבתו למשה וע"כ שמע לקולו חטיבה מול חטיבה:

את הדבר הקשה יביאון אל משה. ובמסורה ערפך הקשה י"ל ע"ד שדרשו חז"ל על הדבר הגדול דבריו של גדול כ"כ י"ל גם כאן הדבר הקשה דבריו של קשה והיינו מי שהוא תקיף וקשה עורף ולא ירצה לשמוע לקולם של הדיינים הביאו אל משה למען יציית דינא מיראת הכבוד למשה רבינו ע"ה וזהו הדבר הקשה ופי' במסורה ערפך הקשה והיינו כנ"ל שמי שהי' בע"ד קשה עורף הביאו למשה רבינו שיירא מהדר גאונו:

ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה וכו' ויקרא אליו ה' וכו'– לכאורה הך ויחן שם מיותר כי פתח ויחנו במדבר ויחן שם ישראל אך י"ל דקאי אדלעיל מיני' שאמר ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ופרש"י מקיש נסיעתן מרפידים לביאתם לסיני מה ביאתן לסיני בתשובה אף נסיעתן בתשובה, וידוע דיצה"ר נקרא הר ח"ש ויחן שם היינו גם ברפידים חנו נגד היצה"ר שנקרא הר לבטלו ע"י התשובה:

ובאופן אחר י"ל בפסוק הזה ע"פ מאז"ל השבת שהמלאכים בקשו שתנתן להם התורה וא"ל הקב"ה כלום יצה"ר ויצה"ר נקרא הר ע"כ בשביל ויחן ישראל נגד ההר שצריך ללחום נגד יצה"ר ידע משה רבינו שבדין תנתן להם התורה וע"כ ומשה עלה אל האלקים שסבור שגם מדה"ד מחייבת שיתנו להם התורה שיהי' להם לתבלין התורה אבל כבר