לוח ארז החדש קסז

ובשרו מתעדן בתפנוקי המותרות אז אין מגיע להנשמה רק חלק מעט מזעיר ואחרי שבאדם יש כמה נפשות נפש החיוני ונשמת שדי כמ"ש אך אשר יאכל לכל נפש שפיר השיב השותה מים לצמאו אע"ג שבשביל הנאת הגוף ל"ש ברכה כ"כ מ"מ הלא הקב"ה ברא נפשות רבות שבאדם יש כמה נפשות ונשמת שדי ממרומים גם היא יש חסרון שיוכל להמנות באם יהנה הגוף רק מעט והמותר כולו קודש לה', והנה במן שהי' לחם אבירים בודאי היו בו ב' הבחינות ביתר שאת שלא לבד הגוף והפה אכל כא' גם ב' הנפשות לקחו בו חלק כחלק ובמדרש אמרו שהלל אמר שהולך לגמול חסד עם אכסנאי דאית לי' בגו ביתא הוא הנפש הרוחני שהיא רק כגר בארץ אע"ג שהגוף חישב שלאחר שכלה ימי ישיבתו בארץ אין לו עוד מקום לשבת אבל הנשמה השבה אל בית אבי' שבשמים ושם מקור מקומה טהור דירת קבע שלה וז"ש לקטו ממני איש לפי אכלו שאינו אוכל רק הפה והיא כלי הגוף יהא עומר לגלגולת אבל לא לבד הפה יאכל ממנו לפי מספר נפשותיכם כמספר הנפשות שיש לכם איש לאשר באהלו להנשמה שהיא רק אהל יצען לה כגר בארץ גם לה תקחו שיהי' לה חלק במן ע"כ נקרא מן שהוא רק הכנה לזכות הנשמה ע"י לחלק עוה"ב ע"י לחם אבירים ע"כ מתחלה ויראו בני ישראל המה החשובים המה אמרו איש אל אחיו מן הוא שהוא לא כדרך שאר המזונות שהם רק לצורך הגוף וזה כבר התכלית אבל זה מן הוא רק הכנה לבוא עי"ז לחלק עוה"ב אבל לבסוף ויקראו כל בית' ישראל את שמו מן לא רק החשובים כי אם כל בית ישראל פה אחד קראו אותו בשמו האמיתי שהוא רק הכנה וז"ש במכילתא דורשי רשומות שבכחם לדרוש כל רושם שבתורה המה הבינו השינוי שלמעלה אמר בני ישראל וכאן אמר כל בית ישראל להורות שכבר הבינו כולם שהיא רק הכנה. ועפי"ז י"ל מ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו שפתח בנוכח לכם וסיים בנסתר ויצא העם, ולהנ"ל י"ל כי אם אנו אוכלים רק לצורך הגוף בלי שום כונה אחרת אין אנו אוכלים רק מיום ליום רצוני מה שצריך להעמיד הגוף בכל יום בכחותיו אוכל היום אבל אינו יכול לאכול היום שיהי' לו ממנו הנאה למחר ולאחר זמן אבל מי שאוכל גם לצורך נשמתו משאוכל היום ישאר לו התכלית לעולמי עד והנה הגדולים שלהם דבר אמר הנני ממטיר לכם שאתם יודעים ומבינים שהוא לחם מן השמים ואכלו לשובע נפשכם לא יום או יומים אבל העם שלא הבינו בתחלה את טיב ערכו ואכלו רק להשביע גופם מה שצריך לגוף ע"כ ויצא העם ולקטו דבר יום מה שצריך ליום להעמיד הגוף לקטו ביומו ההכרחי אבל לא הי' להם עדן התועלת אשר ישאר לעולם עד שלבסוף ויקראו כל בית ישראל את שמו מן כנ"ל:

ועפ"י מ"ש י"ל עוד בפ' בא מ"ש אחר מצות מצה ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה כי המצה ג"כ היא לחם אבירים כמו המן ולא די שנאכל אותה בשבעת הימים לצורך הקיום הגוף בימים ההם כ"א רוחניית וקדושה שבה תעשה בו אות לטובה כל השנה כולה וז"ש ושמרת את החקה הזאת אם שתאכל אותה למועדה בעתה ובזמנה בכ"ז הפעולה טובה של המצה תהיה מימים ימימה כל השנה כולה תרגיש בעצמך פעולתה. ועד"ז י"ל שלש רגלים תחוג לי בשנה שקדושת המועדים אשר יאכל לכל נפש לא לבד שבימים המקודשים תוסיף תת כח קדושה כ"א "בשנה" בכל השנה כולה נרגש הדרת קדש של המועדים כמ"ש והשיאנו וכו' לחיים. ובזה פירשתי עוד מ"ש בפרשתנו ויאמר משה אכלוהו היום ובמכילתא אם תשמרו את השבת אני נותן לכם שלש רגלים לכך נאמר אכלוהו היום עפמ"ש שנוכל לחבר אכילת הגוף עם הנאת הנשמה וע"ז נאמר מי כעמך ישראל גוי אחד וזהו עיקר מצות יו"ט אשר יאכל לכל נפש כנ"ל ולהרגיל אותנו בזה ניתנה לנו מצות עונג שבת וכמ"ש שמור וזכור בדבור א' נאמרו וכמ"ש בזה וזהו כוונת המכילתא אם תקימו מצות שבת כראוי לעננו ולעדנו באכילת מצוה עי"ז אוכל ליתן לכם ג' רגלים וע"כ נאמר אכלוהו היום שצוה להם לאכול מה שהיו יכולים לדעת שצריכים לאכול הנשאר להם אך שצוה אותם למען יאכלו ע"י צווי שלו ובזה יהי' אכילת מצוה שהוא מזון גם לנפש וכנ"ל:

והוספתי לבאר מ"ש בפ' תשא את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות למועד חדש האביב כי להורות ע"ז שחג המצות באכילת המצות יפעול גם על כל השנה הושם לחק