לוח ארז החדש קסו

והכינו אינו רק הכנה דרבה כי מה שישיגו בעוה"ב יהי' משנה כפלים לתושי' על אשר ילקטו יום יום כי בעוה"ז רק ביום יכינו אבל בלילה הוא לילה אבל לעוה"ב כחשיכה כאורה נהורא שרא וזהו על אשר ילקטו בעוה"ז אשר יום הוא יום ולא לילה יום אבל לעוה"ב לילה כיום תאיר:

ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצו עליהם משה בבעה"ט ויותירו כדבר ה' (מ"ב ד') כי ראיתי בנח"ק ופי' ויאמרו איש אל אחיו מן היא עפמ"ש שאסור ליהנות ממעשה נסים וזהו "מן" ר"ת מעשה נסים הוא עד שא"ל הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה ע"ש והנה למעט בניסא עדיף ולפ"ז בהך ציוי שלא יותירו יש לפרש או כמי שהוא האמת שאסור להם להותיר ואם יותירו עבירה היא בידם כמו בנותר דקודש או שיש לפרש שאין צריך להותיר דהיה סברא שיותירו כדי למעט בניסא וע"כ אמר שאין צריך להם להותיר כי למחר יבוא מחדש, וכעין זה הקשו המפרשים בקרא דעצם לא תשברו בו דלמא הפי' שאין צריך לשבור עיין שעה"מ פי' מק"פ עפ"ד תוס' זבחים ס"ו כי"ב. והנה רש"י ז"ל כ' וירם תולעים ויבאש הוא מקרא מסורס כי מתחלה מבאיש ואח"כ הרים תולעים ורמב"ן ז"ל כי שאין זה מוכרח דהכל היה שלא כדרך הטבע להורות שהש"י קצף עליהם ויוכל להיות גם להיפך, ובזה ביארתי בפסיק ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ודקדק באוה"ח למה הוצרך לצוותם לאכול ונראה דהנה נאמר וירם תולעים ובמד"ש הביא לחלק בין תולעה לרמה שתולעת היא הבאה מבפנים ורמה מבחוץ. ובלוח ארז פי' בזה מ"ש שתקות אנוש רמה ואחרי שמדרך הטבע לא היו באים התולעים כ"א מבחוץ ע"י הקב"ה המשנה הטבע כיון שהיה הכל ע"י נס ע"כ אמר וירם תולעים שלא מחמת עצמו באו תולעים כ"א וירם מבחוץ וכבר כתבתי שלא רצו ליהנות ממעשה נסים והנה אם היה הטבע מחייב שיתלע המן בהותיר ממנו רק שבשבה נעשה נס שלא התליע היו יראים מלאכול כי מעשה נסים הוא גם בזה אבל אחרי שבאמת לא היה מתליע כדרך הטבע בהותרתו עד הבוקר רק שביום אחר איתרחש ניסא שרחשו בו תולעים כרמב"ן הנ"ל ובשבת רק הניחו ע"ד הטבע בלא נס ע"כ אמר להם אכלוהו היום כי לא היה בו נס ובאפ"י פי' וחסיד בכל מעשיו היינו כשהוא משדד הטבע אבל כשאינו משדדו אז נקרא כאלו שובת הקב"ה ממעשיו ע"כ אמר לא כמו שאתם סוברים שזה שלא נתלע היום הוא ע"י נס ורק אדרבא הניחו בזה ע"פ דרך הטבע ואינו עושה כלום לשדדו זה כי שבת היום לה' ששובת ממעשיו לשדד הטבע לעשות נסים ע"כ אכלוהו היום, וז"ש כאן ויותירו אנשים ממנו וסמכה המסורה ויותירו כדבר ה' כי סברו שזה הוא כרצון ה' למענו בניסא כנ"ל אבל כאשר ראה משה וירם תולעים ויבאש שלא כמנהג ודרך הטבע וזה לאות כי אסיר להותיר וע"כ ויקציף עליהם משה:

ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו- יש לרמז עפמ"ש ז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וז"ש אם ששת ימים ימי המעשה בעוה"ז תלקטו את מזון השמים והוא אור תוה"ק אז גם ביום השביעי ביום שכולו שבת לא יהיה בו שביתה ובטילה כ"א יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ללכת מעלה מעלה בקודש:

ויקראו בני ישראל את שמו מן– במכילתא דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמי מן ועיין בתורת משה, ונראה עפמ"ש "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו" וי"ל עפמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכתב המג"א בשם האר"י ז"ל שבכל מאכל יש בו דבר רוחני וגופני מהגופני יחי' הגוף והרוחני בו תחי' הנשמה ושל"ה הקדוש פי' אך אשר יאכל לכל נפש הנאמר גבי יו"ט שלא לבד הגוף ונפש החיוני יהנה רק כל נפש החיוני והרוחני יאכל מסעודת יו"ט. ועפ"ז ביארתי בדברי המכילתא הובא לעיל בפרשתנו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך בורא נפשות רבות וחסרונם ע"פ החקירה שכתבתי שם כי למה לו לברך על דבר שאין הגוף נהנה ממנו רק לרוות צמאונו ההכרחי והנה י"ל דאם אינו נהנה ומותרות ואינו מעדן גופו עי"ז ששותה משקה שאין הגוף נהנה כ"ב מ"מ הוא מוסיף כא וחיל לנשמתו כי לאום מלאום יאמץ ואם הגוף מתענג הרבה