לוח ארז החדש קס

מרעותה דמשמע גם לקטנים ומי ישאיל לקטני ערך ע"כ הוסיף וה' נתן את חן העם היינו הפחותים והדלים שבמצרים נתן ה' חנם בעיני מצרים היינו אצילי ועשירי הארץ ואח"כ שאלו עניי ישראל מהם את השאול להם ובזה נתקיים ושאלה אשה מאת רעותה וזהו כונת המכילתא והרי הוא כמבואר:

ליל שמורים הוא לה' וכו' הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם עפמ"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל אבל זה בתנאי אם גם אנו מחכים ומצפים לגאולה שלימה העתידה בב"א אז בוא יבוא ולא יאחר וזהו ליל שמורים לה' כפירש"י שהקב"ה שומר ומצפה מתי יבוא העת לחננה כי בכל צרתם לו צר אבל בתנאי שמורים לכל בני ישראל אם גם בני ישראל ירגישו בצרה ויחכו ויצפו גאולת עולם, ומה שפתח ליל בלשון זכר וסיים לילה לשון נקבה אולי יש לרמז שהקב"ה הוא המשפיע בחי' זכר ליל שמורים הוא לה' אבל לבני ישראל המקבלים כנקיבה להם לילה לכל בני ישראל:

בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה במסורה שבבעה"ט כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, עפמ"ש בלוח ארז תולדות על מאז"ל אין לך שכבד את המצות יותר מיעקב אבינו, שהמצוה שתעשה בהצנע לכת היא החשובה וע"כ בא במצות ק"פ להורות ע"ז שבבית אחד יאכל ולא יוציאו מן הבית חוצה ורק אז ניכר שכונתו לשמים ולא להתפארות. ובלוח ארז פקודי פי' והנשאו פתחי עולם ע"ש כנ"ל ע"י שישתדל לעשות המצוה לעין כל למען יראוהו ויכבדוהו הוא נותן פחיתות ושפלות לבית מעונו אשר אחז"ל כשנולד משה רבינו נתמלא כל הבית אורה עיין לוח ארז וזהו ומגרעות נתן לבית שהוא מגרע ומשפיל כבוד הבית אם תמיד ישתדל לעשות המצוה חוצה לעין כל:

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים– כי כמו שאז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה כן כל פעולה ומעשה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אם יעשה בלי השכל ודעת המה רק כאבן דומם וכעצמות יבשות אשר נס ליחם ורק אם יזהירו עיני השכל ותפקחנה להבין הכונה לצרפה אל המעשה אז יבוא רוח חיים בהם ומה שבתחלה לא הי' אלא אות יבש ומת הנקרא "טאדנוען בוכשטאבען" יהי' ע"י השכל והתבונה לנפש חי' רוח ממללא, והנה רש"י בשם מנחם ורמב"ן פי' לטוטפות מלשון תטוף מלתי וזה הרמז והי' לאות על ידך מה שע"י ידך ופעולתך לטובה הי' רק לאות יבש בלתי מובן זה יהי' לטוטפות למדבר ברחבה כשיהיה בין עיניך כאשר גם עיני השכל ישליכו קוי זהרם עליהם וזה כי בחזק הוציאנו ה' אחרי שהשגה באה ממדרגה למדרגה וע"כ אמרו בני ישראל נעשה ונשמע שמתחלה רק עשי' בלי דעת ורק אח"כ נשמע ונבין ע"ד למען תשכילו את אשר תעשון ע"כ בעת צאתנו ממצרים לא הי' עדיין אור התבונה במושבותם וז"ש כו בחזק יד' רק היד היתה חזקה בפעלה בעת יצאנו ממצרים ורק אח"כ נתעלינו למעלה עד שמן האות נעשה לטוטפות:

פרשת בשלח ויהי בשלח פרעה. במד"ר מי צווח ווי משה רבינו צווח שלא יכנס לארץ, וי"ל ע"פ מ"ש ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה ובמסורה שבבעה"ט הביא והנפש אשר תעשה ביד רמה, עפ"מ שהקשה האבן עזרא איך פחדו בני ישראל כ"כ ולא עמדו על נפשם אחרי שהיו שש מאות אלף רגלי ומדוע לא אזרו חיל ואומץ ותי' ע"י שהיו כ"כ עבדים היתה נפשם שפילה עליהם ולא הי' בהם רוח גבוהה לעמוד נגד הקמים עליהם וע"כ נגזר על כלם שבמדבר הזה יתמו בשביל שרצה הקב"ה להביא לא"י דור אמיץ לבו בגבורים ולא אנשים שפלי הרוח ע"ש וז"ש כי פרעה ועמו אף שאולי היו מועטים וחלושים בכח יותר מישראל בכ"ז העיקר הוא ביום קרב להיות אמיץ לב ולא יחת מפני כל וזהו ויחזק ה' את לב פרעה שעשה לבו אמיץ וחזק ע"כ וירדוף אחרי בני ישראל אע"ג שכבר ראה מפלתו כ"פ בכ"ז הפיח ה' בקרב לבו רוח גבורה אבל בני ישראל זה הי' חסרונם שלבם לא הי' עמם ולא קמה רוחם בהם ורק ובני ישראל יוצאים "ביד" רמה שרק היד שלהם היתה רמה כי היו מרובים באוכלסין אבל לבם לא הי' רם ונשא רק שפל ונכנע כדברי אבן עזרא הנ"ל, וע"ז המליצה המסורה כי לא בכח