לוח ארז החדש קנט

מלאכה לא יעשה בהם" שהגוף א"א לו ואין לאל ידו לעבוד עבודת הגוף אבל "אך" אשר יאכל לכל נפש להכין מזון וצידה לנפשכם לקדשה ולטהרה מכל רע הוא לבדו ולא עבודת הגוף יעשה לכם, ויש להוסיף עוד ולרמז בענין הזה במ"ש בפרשתנו להלן שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ וכו' והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים כמ"ש כ"פ בקרא הוד והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כי מי שמלובש בתורה ומצות לא יירא מהמות כי אצלו סר רע המות ואדרבא ישיש כי יעזוב עולם התוהו לילך לעולם האמת עיין בלוח ארז אקרא והיית אך שמח לרבות יום האחרון של חג והנה חמץ מורה על יצה"ר כנ"ל ומצה הרמז על נקיות משאור שבעיסה וגם מצית הוא מצוות כנ"ל וז"ש שבעת ימים הם ימי שנותינו אם תאכל בהם מצות תעסיק באלה המצוות ותרחיק משאור היצה"ר אז גם יום השביעי באשר הוא סוף כל האדם יהי' לך חג לה' ולעתיד לבא יסיר השי"ת את השאור ואת הצפוני ירחיק מאתנו ואז יאכל והוא בע"כ אף שלא ברצונינו שלא יראה לך חמץ ושאור בכל גבולך לא ימצא שים יצה"ר כי ומל ה' את לבבך וזהו תכלית השלימות כמ"ש דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי וזה הי' תכלית יציאת מצרים כמ"ש, וז"ש והגדת לבנך ביום ההוא כאשר נגיע למעלה רמה הזאת שלא יראה שום חמץ ושאור היצה"ר אז תגיד שבעבור זה למען תגיע למעלה נשאה כזו הוציאך ה' ממצרים:

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י וכי כבר עשו והלא מר"ח נאמר להם אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם כאלו עשו, ונראה דז"ש כאשר צוה ה' כן עשו עפמ"ש ביע"ד לפרש מזמור לדוד וכו' כאשר בא אל בת שבע הכונה דע"כ זמר ושר יען שבא אליו הנביא תיכף ומיד כאשר בא אל בת שבע, וכ"פ אוהל יעקב וה' פקד את שרה כאשר אמר שתיכף שאמר הקב"ה מזה נפקדה וז"ש וילכו ויעשו בני ישראל אע"ג שזה הי' בר"ח מ"מ שקיבלו עליהם ע"כ כאשר צוה תיכף בעת צוה עוד טרם הגיע חג הפסח הי' כמו שכן עשו:

משארותם צרורות בשמלותם על שכמם במסורה שבבעה"ט צרורות עד יום מותן (שמואל ב' כ') כפרש"י שירי מצה ומרור ואע"פ שהי' להם הרבה בהמות מ"מ נשאו על שכמם השיריים הללו לחיבוב מצוה גם השירי מצוה נכבדים וחשובים היו אצלם וע"כ גם פילגשי דוד המלך ע"ה כלי שנשתמש בו קדש הי' נחשבים כשירי מצוה והיו צרורות שלא להשתמש בהם הדיוט:

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' וה' נתן את חן העם וכו' במכילתא וכי מה דבר להם משה במצרים ושאלה אשה מאת רעותה ועיין לעיל מש"כ בזה, וכעת י"ל עפמ"ש באוה"ח שמות פסוק ח"י שע"כ שאלו כלי כסף ולא נטלו המגיע להם ע"פ דין כטענת גביהה בן פסיסא למען למוד להם כמדתם שהם עבדו את ישראל בתחלה בפה רך ואח"כ בעבודה קשה כ"כ באו מתחלה רק בתורת שאלה במענה רך ושוב החזיקו במה שבידם ע"ש, ונראה דמהאי טעמא דבר משה רבינו ע"ה לפרעה בתפלה ובתחנונים שישלח את ישראל ולבסוף שלח את בני ישראל ביד חזקה שלא הי' לו למשה להתרפס לפניו רק לשאול מעיקרא ביד חזקה והוא ג"כ מטעם הנ"ל מדה כנגד מדה, וז"ש ובני ישראל "עשו" כדבר משה במה ששאלו מתחלה בדרך שאלה זה היה כדבר משה כמו שמשה דבר ג"כ במענה רך יען שרצה מדה כנגד מדה וכן עשו גם הם, והנה כלי כסף וזהב אינם נמצאים רק בבתי העשירים ולא בבתי אנשים שפלים ועניים א"כ איך אמר משה רבינו ע"ה ושאלה אשה מאת רעותה מאין יהי' לרעותה כלי כסף וזהב והעשירים בטח לא ישאילו רק לעשירים כמוהם ולא לבני ישראל הנבזים והשפלים ונראה שהקב"ה סבב שהמצרים העשירים השאילו לבני עמם העניים ואע"ג שעניים היו בכ"ז נתן השי"ת את חנם בעיני האצילים כי למעט בניסא עדיף ואחרי שהם בני עמם בנקל הי' לסבב כזה מאשר שישאלו לבני ישראל שהיו כקוצים בעיניהם וז"ש וישאלו ממצרים וכבר כתבתי לפרש בקרא ותחזק מצרים על העם שמצרים נקראים הגדולים שהם צבי תפארת ארצם, וכן כאן וישאלו "בני ישראל" הגדולים והחשובים שנקראים בכ"מ בשם ישראל הם שאלו ממצרים הגדולים, אבל בזה עוד לא ינצלו את הארץ כי עשירי בני ישראל המעטים לא יכלו כ"כ כל מחמדי המצרים וגם בזה לא יקוים ושאלה אשה