לוח ארז החדש טז

שהקב"ה הוא היחיד השליט בעולמו אשר לו יום ולו לילה ע"כ אחר שאמר מארת חסר כפי' בעה"ט שהוסיף לאמר "להבדיל בין היום ובין הלילה" הוא הגבול שביניהם שאינו לא יום ולא לילה זהו מופת חותך שהוא ית"ש יחיד ואין יחידות כמוהו:

וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה עפמ"ש בלוח ארז נשא לפ' מ"ש והמלאכה היתה דים והותר' שעיקר העבודה במעשה המשכן לא היתה המלאכה בעצמה כי אדרבה היא נתנה להם כח וחיל אבל עיקר המלאכה היתה שישבתו ממנה אף שקנו שלימות על ידה ה"נ י"ל אחרי שהקב"ה רצה להטיב לבריותיו עד אין קץ ובכ"ז אמר לעולמו די כמו שנקרא בשם שדי ע"כ השביתה ביום השביעי היתה יותר מכל מלאכתו והוא מ' היתרון והטעם אשר ברא אלקים לעשות עוד ועוד הי' ביכלתו וטובו הגדול ע"כ השביתה היתה עליו כביכול לטורח יותר מהמלאכה:

ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, במסורה שבבע"הט ודל מרעהו יפרד, יש לרמז שהתו"הק נדרשת בארבעה פנים הנקראי' פרד"ס וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את גן התורה כי רק ההשפעה מגבהי מרומים היא תשקה ותצמיח את גן התורה עדי ישא עץ פרי נחמד להשכיל בפרדס והנה אם תוה"ק לא היתה נדרשת אלא על אופן א' הי' מקום התנצלות למי שאינו עוסק בה לומר שאין חפצו להלך בדרך היחידי הזה או בפשט או ברמז או בדרוש או בסוד אל תבוא נפשו אבל אחרי שארבעה פנים לחיות התורה והוא אינו בוחר אף בא' מהם בע"כ שדבר ד' בזה ורק ע"כ מסיר אזנו משמוע תורה והנה ריע נקרא הקב"ה כמ"ש חז"ל אקרא דריעך אל תעזוב ודל הוא העני בתורה ומך הוא מערכה ע"כ אחרי שהי' לארבעה ראשים כנ"ל בע"כ שהדל מן התורה מרעהו זהו הקב"ה יפרד ע"כ אין רצונו בתורת אל חי:

ויסגר בשר תחתנה. במסורה שבבע"הט ויסגור ה' בעדו עפמ"ש בלוח ארז לפ' אף שהקב"ה פותח שער לדופקי בתשובה, בכ"ז אחרי שכל ימי בנין התיבה לא חזרו בתשובה והקשו ערפם ע"כ סגר די בעדו ונעל בפניהם דרכי התשובה והנה אחז"ל חתן ביום חתונתו מוחלין לו על עונותיו ע"כ אף מי שחטא בעודו רווק הקב"ה יצפה לו עד יום אפריון ושמחת לבו שהוא יום מחילה וסליחה לשב ורפא לו אבל אם גם ביום הזה לא ישוב על חטאות כעורי' אז ינעלו מפניו דרכי התשובה וזהו אחרי שסגר בשר תחתנה ונותן לו עזר ממרומים ובכ"ז לא שב אז ויסגור ד' בעדו דתו לא מהני תשובה:

עוד י"ל כי האיש קשה בטבעו ואינו נוח לשנות א"ע מדעתו כי קשה עורף הוא והאשה בטבעה להתהפך כחמר חותם כחז"ל נשים דעתן קלות ע"כ אמר השם לא טוב היות האדם לבדו עומד על דעתו כצור חלמיש כ"א אעשה לו עזר כנגדו' שהיא מתנגדת לטבעו ומזגו שהיא רכה להטות לכל אשר תחפוץ ואם יתאגדו שניהם יחדיו הרך והקשה אז יהי' דרכם דרך האמצעי המשובח כמ"ש המליץ "אם יתחבר הרך עם הקשה, אז הקול נאה ומשובח" וז"ש ע"י שלקח אחת מצלעותיו שהוא עצם הקשה וישם בשר תחתנה שהוא "רך" ע"כ ויסגור ד' בעדו נעשה בעדו דלתים ובריח לשמרו מכל רע כי מדת הרכות או הקשות לבדה אם יתפוס האדם בהם אז אין מעצור לרוחו והוא כעיר פרוצה אין חומה אבל בהתחברו שניהם מכל משמר נצור לבו:

וי"ל בזה מ"ש פ' חיי שרה והיה הנערה אשר אומר אליה וכו' אותה הוכחת וכו' ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני כי גם במדת הפזרנות הוא כן שאם האיש והאשה שניהם יחדיו הם נדיבי לב אז במהרה יבזבזו את כל אשר להם ע"כ טוב בזה ג"כ אם העזר היא כנגדו והיפוך טבעו ואחרי שבאברהם ובזרעו היתה מדת החסד בתכלית השלימות ואם גם רבקה תהי' ברום המעלה הזאת א"כ אם ימהרנה לו לאשה אז מהר יצאו נקי מנכסיהם כי יבזבזו את כל אשר להם אבל באמת אך טוב וחסד שרדף אברהם אבינו לא מרכות הלב ומחמלתו עשה כן כ"א רק לקיים מצות בוראו ע"כ אין לירא אם גם האשה אשר הוכיח ד' לו תהי' בעלת חסד עד להפליא אחרי שאברהם אבינו לא מטבעו עשה את החסד ואת הטוב ואולי בטבעו לא הי' כלל בעל הרחמים כ"א קשה רוח כמ"ש בתפארת ישראל מס' אבות על מרע"ה שבטבעו הי' קשה לב ורק רצון קונו קיים בעשותו טוב וחסד וז"ש והיה האשה אשר אומר אליה וכו' ותורה עי"ז