לוח ארז החדש טו

אוכלים ובעלים מתכפרים, מורה בזה שאין מבדילי' בין הראש לגופו שגם גופו קדש לד' ואחרי שדז"ל ואת הצפור רומז על ישראל עם קדושו א"כ ד' הילקוט הם כמבוארים שלנו בנ"י אין הבדל בין ראש לגוף:

וי"ל זה מ"ש לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר ודז"ל בשגם זה מרע"ה בגימטריא שאחרי שאצל מ"ר לא הי' החומר מתנגד אל הנשמה כ"א כתואמי צביה היו משולבות ע"כ אמר ד' אין מן ההכרח שכוח ד' אשר הפחתי נשמה באפו של האדם ידון ויחלוק ויריב תמיד עם גוף האדם העכור כי גם הוא היה בשר ודם ובכ"ז עשה שלום הגוף עם הנפש וממנו יראו וכן יעשו לדורות:

ועד"ז י"ל מ"ש בפרשתנו ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו (דקדק באו"הח כפל הלשון) ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו וכו' כי נעלה האדם מעל כל חי אשר רק למלאות תאות בשרו יתחבר אבל האדם בפרט הישראלי במער איש ולויות ג"כ כוונתו לקיים מצות בוראו כמו שהי' קודם החטא שנא' "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו" ופי' ברע"ס שהי' המשגל כמו שאר המצוות וזהו ע"י שציוה הבורא ית"ש על מצוה זו ע"כ יוכל הבעל נפש לכבוש את תאותו ולעשותה רק לש"ש וזהו ויברך אותם אלקים זהו ברכה בפני עצמה שציוה ואמר פרו ורבו ומלאו את הארץ וע"כ וכבשוה כלומר תוכלו לכבוש את הארציות במצוה זו ורדו ומשלו על כל חית הארץ אשר אין בכחם לפרות ולרבות רק להנאת גופם:

ובזה בין נבין את אשר לפנינו בפ' תולדות ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו' והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ונתקשו המפרשים האיך שימש יצחק אבינו ביום ובמקום רואי' ולהנ"ל י"ל כי יצחק לגודל קדושתו וצדקתו כל כוונת זיווגו לא היתה אלא לקיים מצות בוראו ולא להנאת גופו ע"כ לא הי' לו לבושת ולכלמה ולו יום אף לו לילה כחשכה כאורה ואחרי שאקרא דלמען יאריכון ימיך דז"ל ליום שכלו ארוך וכתיב "כי בי יאריכון ימיך" ראינו שזהו מדרגה היותר גדולה לזכות לזה שיאריכו ימיו ע"כ אמר קרא "ויהי כי ארכו לו שם הימים" שזכה למדרגת יאריכון ימיך ע"כ צחק את רבקה ולא יבוש ולא יכלם. ובזה יונח לנו מ"ש בפ' ויצא ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה והק' רש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן ולהנ"ל א"ש כי דז"ל צדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כי מלאו את ימיהם במצות ומע"ט ע"כ אמר יעקב אחרי שמלאו ימי ושנותי תמימים אין לי לבוש לתבוע חלקי בפה ולא יבוש עמי לעולם ברצותי לקיים מצות אדון עולם:

ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן דקדק באו"הח בקושי הלשון ויהי כן אחרי שכבר אמר ויבדל ואפשר דמרמז למ"ש ז"ל במד"ר שהיו המים התחתונים בוכים בשעה שהבדיל אותם מהעליונים על אשר לא זכו להיות כמוהם עד שניחם אותם הקב"ה שיזכו לניסוך המים ולמלוח את הקרבנות וגם רש"י פ' ויקרא רמז לזה נמצא שכל זמן שבהמ"ק הי' קיים ונסכו המים ומלחו את הקרבנות לא הי' הבדל והפרש בין מים תחתונים לעליונים כי גם התחתונים עלו למעלה ורק משחרב ביהמ"ק המרחק רב ביניהם ואחרי שדז"ל כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה לזה רמז הכתוב רק אז ויבדל וכו' בעת צרה ליעקב שנאמר עליה ויהי כן' אבל בעת שמחה אין הבדל והפרש:

יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, כ' בעה"ט שע"כ מארת חסר שלא נברא להאיר רק השמש והירח לא נברא רק שלא תהא החמה יחידה בעולם ולא יעבדו אותה ואפשר לפרש בזה מ"ש אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי כדי שהאמינה בהקב"ה שהוא אור העולם יחיד ומיוחד יהא שמור לנצח באוצר בנ"א החיים עלי אדמות ולא יטעו לעבוד את החמה ע"כ אורות מאופל ברא שני מאורות, אבל להפיץ טעות זה אין בריאת הירח לבדו מספיק בי אף שטובים השנים מן האחד בכ"ז עוד מקים לטעות שב' רשויות בעולם ע"כ נראה עפמ"ש בלוח ארז פ' קרח גבולות חלק הקב"ה בעולמו שישנו שעה א' ביום שאינו לא יום ולא לילה והוא הגבול שבין היום ובין הלילה ואם השמש והירח מושלים בעולם מי מושל בשעה ההיא שאינה תחת ממשלת א' מהם ובע"כ