לוח ארז החדש קנז

שאין ההשגה שלימה א"כ גם מזה מוכח שאינו מקבל רק פני' השכינה:

ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו– הרמב"ן ז"ל דקדק דהו"ל לומר ומרורים יאכלוהו עוד י"ל דנקט מרורים לשון רבים ובמסורה שבבעה"ט הביא אהרן ובניו יאכלוהו ומאספיו יאכלוהו והלל את ה', כי במצרים הי' להם לישראל גלות הגוף עבודה קשה בחומר ובלבנים וגם שיעבוד הנפש ואחרי שיצאו משעבוד לגאולה יצאו ג"כ מאפילה לאור גדול ובצאת יעקב מעם לועז היתה יודא לקדשו ולזכרון שני הגאולות האלו בא הצלי אש שהוא סימן לחירות הגוף כדרך שהמלכים אוכלים למשחה ולגדולה וכנגד חירות נפשינו מגילולי תועבות מצרים באה המצה אשר כל שאור לא יהי' בו שהוא רמז לביעור היצה"ר ושאור שבעיסה כמ"ש המפרשים שאחרי שהיו במצרים עבדים ליצרם מעתה יהיו רק עבדים ליוצרם וירחיקו כל שמץ משהו חמץ, וז"ש ואכלו את הבשר צלי אש שהוא סימן לחירות הגוף וגם מצות שהם סימן לחירות הנפש מיצה"ר ונתן הכתוב טעם על זה "על מרורים" והוא כמו על דברתי על אודות שפירושו בשביל וה"נ על מרורים בשביל שהי' להם שני מיני מרורים לגוף ולנפש בעת היותם במצרים ע"כ יאכלו צלי ומצות ושלא תאמר איך אפשר לאכול לשבעה ולהיות רחיק מיצה"ר הלא הם ב' הפכים בנושא א' שאם בריא את גופו במשמנים ומעדנים אז הלא לפתח חטאת רובץ כמ"ש כל עמל אדם לפיהו ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן לזה באה המסורה שיוכל האדם לאכול לשבעה ובכ"ז להרחיק את עצמו מן היצה"ר כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו והראי' שהרי אהרן ובניו יאכלוהו במקום קדוש אכלו את הקדשים מזה מוכח שיוכל האדם לאכול ובכ"ז להיות קודש לה' ועוד כמ"ש בלוח ארז לפ' ויאכל בועז וייטב לבו שבירך על מזונו שעי"ז שהאדם מודה ומהלל להשי"ת על כל הנאותיו אז זה השלחן אשר לפני ה' לזה מייתי המסירה ומאספיו יאכלוהו והללו את ה' בחצרות קדשו ע"כ שפיר יחדיו יכונו המצה והצלי. ובענין זה שכתבתי שהמצה מורה על זכות הנפש שאין בו השאור שבעיסה היצה"ר פירשתי בפ' וירא ויעש להם משתה ומצות אפה ובמסירה שבבעה"ט צלי אש ומצות על מרורים, דרש"י כתב פסח הי' והקשה בש"ח למה לא נאמר גם באברהם שאפה מצות וי"ל עפמ"ש באה"ח שהם לא אכלו רק מצות ולא נהנו מהסעודה דהוא רצה לרמז להם שראוי הוא להצלה כי הוא בבחינת מצה נקי משאור היצה"ר כנ"ל וע"כ רק בלוט הי' לו מצות ולא באברהם אבינו כי ידעו הם בצדקתו ע"כ להורות על זה רמזה המסורה הך קרא המורה שמצה הוא לסימן חירות מיצה"ר:

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו יש לרמז כי בכל מקום האמצעי משובח ביותר ולא ילך האדם אחר אחת הקצוות למשל שיהא זריז ביותר או להיפך עצל ביותר כי אם דרך הבינוני יבחר האדם ללכת בו וכ"ז באדם ששכלו ותבונתו מושלים בו הוא יוכל לשלוט על טבעו שלא תטה ימין ושמאל, והנה הרעבתן ביותר לא ימתין עד שיגמר בשולו כל צרכו רק יאכל מאכלו בחצי צליתו בעודו בכפי יבלענו ולהיפך מי שהוא מתון ביותר הוא לא יסתפק את עצמו בבישול הנהוג כ"א בבישול אחר בישול יהי' מאכלו ע"כ בא הרמז בקרבן פסח כמ"ש מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה עיין לוח ארז ויקרא ד' שכל מצוה כן נעשה לא בזהירות ומהירות יתירה דמיחזי כאלו עליו למשא וגם לא במתינות יתירה ע"כ אל תאכלו ממנו נא למהירות יתירה אבל גם לא ובשל מבושל בישול אחר בישול כי אם צלי אש בדרך הממוצע והמשובח, ואם כן תעשו תורו בזה שלא הטבע תשלוט כ"א שראשו' מקום התבונה והשכל הוא ישלוט ועל כרעיו וקרבו' לכל אשר יחפוץ יטם ועיין לקמן בפ' מצורע בדרוש לשבת הגדול:

ולא תותירו ממנו עד בקר– יש לרמז ע"פ מ"ש והי' ביום ההוא לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים וכו', והנה הגאולה העתידה מכונה בשם בוקר וז"ש ולא תותירו היינו מהפסח שהוא מרמז על יציאת מצרים לא יותירו ממנו עד בוקר אור לישרים כי כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות:

וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וכו' פסח הוא לה' אפשר דמרמז למה דקיי"ל בש"ע א"ח סי' צ"א דבשעת תפלה צריך לחגור חגורו משום הכון לקראת אלקיך ישראל ע"כ