לוח ארז החדש קמט

ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד– במסירה ואש מתלקחת ונוגה לו סביב כי נלכה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מחיל אל חיל לאט לאט אבל לא יאות להתנהג בחסידות ולהתלהב באש של מעלה במקום אשר כל סביביו כבתה אצלם לגמרי אש התירה והיראה וככפור נעשה כפירתם ר"ל בה' ובמשה עבדו כי התנגדות כזה מהיפך להיפך לא יועיל לתקן אותם שימס הקרח הנורא הפרוש על לבם האבן כי לא ירצו כלל ללמוד ממעשיו אחרי שהרחק מאוד מהם האדם הזה אשר תלהט אש סביביו והם כבר נתקררו לגמרי מאש דת שלהבתי' אבל אם כל סביביו לא ידמו עוד בחשך וכבר כנה עליהם אור היראה אז ראוי ונכון לאיש הגדול מאחיו הנלבב להבעיר בקרבו אש דת תוקר על לבו כי יתחממו מאורו ויצליח להביא גם אותם להתלהבות אחרי שגם הם זרח עליהם אור היראה ואם כי האיש המורם הוא אור שבעתים מהם ומהמונם בכ"ז ברצות ה' דרכי איש גם אוהביו יוסיפו ללכת מעלה בקדש וכמו שפי' בפ' יתרו אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים ובמסורה חונה מלאך ה' סביב ליריאיו כי הרב הדומה למלאך ה' רק אז יוכל להרים א"ע למדרגת מלאך ה' אם הוא סביב ליראיו שגם המסביבים אותו שבתוכם הוא יושב גם כן יראים ושלמים וזהו ג"כ אל המדבר אם הוא בתוך מדבר שגם סביביו משימים א"ע כמדבר רק אז אשר הוא חונה שם הר האלקים, וז"ש ואש מתלקחת להיות אש היראה מתלקחת ועולה למעלה במי ששוכן בתוך הברד בין בני אדם שכל רגשי אהבתם ויראתם נתקררו והיו לברד זהו כבד מאוד וקשה שיועל כי המרחק רב בינותם אבל איה מקום אש מתלקחת אם כבר נוגה להם סביב שגם סביביו כבר נגה עליהם שמש צדקת ה' אז מהראוי ונכון לאיש הבינים שיעלה מעלה בלבת אש קודש:

פרשת בא ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה– המפ' נתקשו בלשון בא דהול"ל לך אל פרעה ונראה כי בכל מצוה לא לבד בשעת עשיתה לזכות יחשב לו כ"א גם בעת הליכה לשם מצוה מקבל שכר פסיעות כמ"ש רש"י בפרשתנו בפסוק וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ליתן שכר ההליכה כעשי' ואחרי שפרעה הכביד את לבו כ"כ עד שגם אחר שנלקה בח' מכות ובכ"ז לא האמין בה' ע"כ לא רצה הקב"ה שיזכה לסבב על ידו שיעשה משה רבינו מצוה גם בהליכה כי אחרי שצווה ה' שילך אל פרעה א"כ גם הליכה אליו למצוה יחשב ע"כ אמר לי' הקב"ה רק בא אל פרעה לא שהליכתך ג"כ למצוה תחשב כ"א הצווי איני מתחיל רק משעת ביאתך אליו ולזה אני מוכרח אחרי שצריך אתה לדבר אליו ובע"כ תבוא אליו אבל הליכה לא תהא מצוה, והנה הא דהליכה היא ג"כ מצוה בכ"מ הני מילי כשעושה המצוה לשמה לשם קונו אז שפיר י"ל כן משא"כ מי שעושה המצוה לאיזה תועלת עצמו או לכוונת דבר אחר נהי שבודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ושכר מצוה אף שנעשית שלא לשמה כמ"ש למשמאילים עושר וכבוד מ"מ די שיקבל שכר עשיית המצוה, והנה כשישראל עשו פסח מצרים לא נדע אם עשו המצוה לשמה או רק להודות על שנגאלו משעבוד מצרים ומיראתם פן יספו בעון מצרים יחדיו ע"כ רק ברגשי תודה שנגאלו משעבוד הקשה עשו את המצוה ואין זה לשמה ממש אמנם באמת חמשה ואהרן שהיו משבט לוי שהיו חפשים משעבוד והיו צדיקים בטח עשו הפסח בכל חקותיו והלכותיו רק לקיים מצות הבורא ית"ש ולא נתערב בו מחשבה זרה וז"ש וילכו ויעשו בני ישראל כפירש"י ליתן שכר על ההליכה כעשי' וכ"ת דלמא עשו שלא לשם שמים וא"כ אין מגיע להם שכר הליכה כנ"ל לזה הוסיף לאמר כאשר צווה ה' את משה ואהרן שהיו חפשי במצרים הם בודאי עשו הפסח רק לש"ש כן עשו בני ישראל רק לש"ש וא"כ א"ש שקבלו שכר על ההליכה כעשי':

בירושלמי פ"ב דברכות הובא בדמש"א פרשתנו סי' כ"ז ר"מ אזיל כולי יומא בתפילין ראה שחבריו מזדנזין עליו דרש להם ב' ארונות הלכו במדבר עם ישראל א' של חי העולמי' שהי' ס"ת מונח בו וא' של עצמות יוסף קיים זה מש"כ בזה, ונראה דהא דהיו מזדנזין עליו היינו אע"ג שמן הדין מחויב לילך בתפילין כל היום אבל היו סוברים כיון שהתפילין קדושים ואינו רשאי להסיח דעתו מהם אפי' רגע א' ע"כ בעסקי בצרכי הגוף א"א שלא יסיח דעתו מהם אבל לפמ"ש בלוח