לוח ארז החדש קמה

בשפטים גדולים וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים כי שר של ים טען הללו והללו עובדי ע"ז ומה שבכ"ז ניצולו הוא ע"י שבהעריך אותם לעמת המצרים שגם אחר שהוכו במכות נוראות ונפלאות לא לקחו מוסר לפי"ז היו ישראל טובים מהם וזהו ולא ישמע אליכם פרעה אע"ג שנתתי את ידי במצרים להכותם בכ"ז לא הטיבו מעלליהם עי"כ והוצאתי את צבאותי וכו' אם כי זאת יהי' "בשפטים גדולים" שיהי' אז לשפוט ולדון אם ישראל ראוים להגאל בכ"ז אחרי שישראל עכ"פ האמינו בה' ומצרים לא אמון בם נגאלו וזהו וידעו מצרים כי אני ה' במדה"ר פגעה בהם לרעה ומדה"ר התגלגל בעת נטותי את ידי וכעין שכ' למעלה פ' שמות בשם האלשי"ך הק' ולולי הי' מדה"ד ח"ו גם ישראל לא היו ניצולים אבל אחרי וידעו מצרים כי אני ה' במדה"ר עי"כ והוצאתי את בני ישראל מתוכם:

עוד אפשר לפרש כי באמת הי' להמצרים להיות נידון בכליון חרוץ אחרי שהרעו כ"כ לישראל על לא דבר מה שלא כשמע כמוהו בעולם אבל מפני שהיו ישראל אז גוי מקרב גוי הללו והללו עובדי ע"ז עד שהיו צריכים לשפוט עליהם ג"כ אם הם ישראל ראוים להנצל ע"כ לא שלט הקב"ה במצרים ג"כ בכל תוקף ועוז כ"א בידו אחת והיא יד כהה השמאלית שהיא סתם יד כאאחז"ל וזהו ונתתי את ידי האחת השמאלית שהיא כהה והטעם שהוצאתי את עמי ג"כ בשפטים גדולים שהי' צריך לשפוט הרבה אם הם ינצלו אבל המצרים לא ידעו טעם זה כ"א יאמרו שהקב"ה הוא רחום אף ביום דין ע"כ לא שלט בהם לרעה בעים רוחו לעשות עמהם כליון חרוץ וזהו וידעו מצרים כי אני ה' מדה"ר בנטותי את "ידי" על מצרים ובשבילם לא בשביל ישראל כן ידעו הם:

ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו ומשה בן שמנים ואהרן בן שלש ושמנים וכו' לבאר ההמשך י"ל עפ"י מ"ש באוה"ח לפרש בפ' ויעש משה ואהרן שתיכף בזריזות עשו ולא עיכבו בדבר והוא כעין שפי' במ"ד מ"ש כאשר בא דוד אל בת שבע שתיכף ומיד חזר בתשובה ע"כ נאמר שם מזמור לדוד אך דכאן לכאורה קשה למה מיהרו כ"כ להביא המכות על מצרים הלא גם ענוש לצדיק לא טוב ואקדומי פורענותא לא מקדמינן אולי ישובו ונחם ה' על הרעה אלא כיון שנצטוו לעשות כן ע"כ שהויי מצוה לא משהינן דחיישי' שמא ימות וכמ"ש בתה"ד בקידוש לבנה ועיין בכ"ס לאמו"ר זצוק"ל לענין שהחיינו בבין המצרים ע"כ מיהרו לקיים מצות בוראם אלא דאכתי כיון דלמיתה דתרי לא חיישי' כמ"ש בש"ס דיבמות א"כ עדיין הי' להם לאחר ולא להקדים פורעניות אבל לפמ"ש בגיטין כ"ח דבזקן שהגיע לגבורות חיישי' גם לשמא מת באופן דבאיש אחר לא חיישי' כ"כ י"ל גם כאן כיון שמשה ואהרן כבר הגיעו לגבורות שמנים שנה חיישי' וז"ש ויעש משה ואהרן כאשר וכו' היינו תיכף ומיד כן עשו יען כי ומשה בן שמנים ואהרן וכו' והגיעו לגבורות חשו למיתה, ובזה י"ל המדרש בפרשתנו חזית איש מהיר במלאכתו זה משה רבינו לפני מלכים יתיצב זה מלך מלכי דמלכים הכוונה שע"כ הי' משה רבינו מהיר במלאכתו להביא המכות שחש למיתה ושיעמוד מהרה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ע"כ מיהר א"ע יען שלפני מלכים מלך מלכי המלכים יתיצב וע"כ לא יתיצב ויעמוד מבלי לעשות בשביל "לפני חשכים" שהי' לפני הזמן שמהרה תחשך השמש ע"כ חש עתידות לו:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כפל האמירה י"ל אחרי שבכ"מ שנאמר דבר לאמר היינו לאמר לישראל אבל כאן לא הי' צריך הקב"ה לצרף את אהרן למשה באמירה זו כי משה רבינו בעצמו הי' יכול לקיים מצות הש"י ורק שהקב"ה רצה לזכות גם את אהרן ולדבר עמו למען האמירו לרוממו ולגדלו וזהו ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ולא הי' שום סבה לאמירה זו כ"א האמירה הי' התכלית בעצמו שרצה הקב"ה לדבר עמו וז"ש ויאמר אך לאמר למען יזכה לדבר עמו הקב"ה:

ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' כאן מרומזים דברי הרמב"ן ז"ל בפסיק ואני אקשה שכל קישוי לבו ע"י הקב"ה הי' בשביל שלא שמע תיכף ומיד לציווי השי"ת אחרי שהתרה בו כ"פ ולא שמע א"כ ראוי הוא לנעול מפניו שערי התשובה ע"ש במ"ר וז"ש ויחזק לב פרעה והטעם בשביל שלא שמע אליהם היאר