לוח ארז החדש קמד

את ידו ולא משה רבינו ופירש"י בזה בפ' יתרו וישמע יתרו וכו' עשה למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ובמכילתא שקיל משה כישראל וישראל כמשה, ויובן להנ"ל כי ע"כ לא נתן הקב"ה לישראל את ארץ מצרים שלא להיות משה רבינו ככפוי טובה אחרי שכל הטובות שנעשו לישראל לא נעשו להם בזכות עצמם לבד כ"א בצירוף זכות משה רבינו וז"ש וישמע יתרו שהבין וידע שכל אשר עשה ה' לא הי' בשביל ישראל לבדם כ"א למשה ולישראל וכפי' המכילתא שקול משה כישראל והמופת לזה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ולא נתנה להם הארץ הזאת כדי שלא יהי' משה רבינו ככפוי טובה, והנה לעיל הבאתי בשם המכילתא דצבאות הם מלאכי מעלה עיי"ש, וז"ש הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים ולא שישארו בה ומצרים יהיו להם לעבדים והטעם האמיתי הוא "על צבאותם" על כמו בשביל ששם שררו צבאות ה' ולא בכבודו ובעצמו עיניו בה אבל הם המדברים אל "פרעה" שלא רצה להבין כלל החילוק בהשגחה לו יאמרו הסבה בשביל שהוא משה ואהרן דהיינו שמשה הוא העיקר והראש להוציא ממצרים ולמשול בהם וכיון שהוא העיקר אינו מן הראוי שע"י יגרמו רעה למצרים שהיו מטיבים לו מאז ומקדם. והוספתי לפרש בזה בפ' תשא עשה לנו אלקים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו כי ישראל לא חפצו במנהיג כמשה רבינו שהיו לו חובות אנושיות כמו נגד מצרים שעי"ז יצאו ממצרים ורק במנהיג רוחני אשר לא ייחל לבני אדם ואין לו שום חובות נגד מי שיהי' ע"כ אמרו עשה לנו "אלקים" כי זה משה "האיש" שהי' לו להכיר טובה ובשביל זה "אשר העלנו מארץ מצרים" לא ידענו והרגשנו ככל מה הי' לו הטובות מקדם שע"כ לא יכול להרע להם ומה בצע לנו מהם ע"כ צריכים אנחנו למנהיג רוחני שאיננו קשור בחובות שנצטרך לפרוע עבורו:

ויאמר משה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ע"פי מ"ש במדרש ואתחנן יוסף שהודה בארצו זכה ליקבר בארצו משה רבינו שלא הודה בארצי כשאמרו בנות יתרו איש מצרי הצילנו וכו' ויש ללמד זכות על משה רבינו עפמ"ש בלוח ארז תצוה לפרש מארז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שלא יתפעל בלבו לא רחמנות ולא נקמה כ"א הכל לש"ש ואין חילוק בין שהש"י מצוה לנקום או לרחם, ופי' שם שזה שאמרו על משה רבינו צדקת ה' עשה שעשה צדקה כמו הקב"ה בלי שום הרגשה טבעית והראי' שהרי ומשפטיו עם ישראל ע"כ להורות ע"ז שלא מחמת שראה סבלות ועוני אחיו עם ישראל התעורר להיות להם לגואל ומושיע כ"א על אשר שלחו ה' לעשות ע"כ גם לו הי' מצרי ח"ו ג"כ הי' חש מפלת להם ולזה שתק באמרם איש מצרי כי יצא מזה לימוד נפלא הנ"ל, עכ"פ פרעה שחשבו למצרי ע"י שתיקתו כהודאה בטח לא ישמע לאיש מצרי אשר ירצה להוציא עם אחר זה ומוזר לו ממצרים והנה כל האומות נקראו ערלים כבמשנה דנדרים ע"כ אמר איך ישמע אלי פרעה ואני "ערל" ע"י "שפתיים" כלומר הלא בשפתי בשתיקתי הגדתי לעין כל שאני מצרם ואיך ישמעני פרעה וע"ז שם ה' מענה בפיו ראה נתתיך אלקים שרק ע"כ שתקת והודית שאתה מצרי למען תהי' כאלקים שאינו עושה מהרגש טבעי כ"א רק באשר שלחתיך וכנ"ל ע"כ ישמע אליך, ויש להעמיס כן בכוונת המסורה שבבעה"ט הן אני כפיך לאל היינו שפרעה יאמר אחרי שהנך מצרי כמוני ג"כ אוכל לדבר לאל כמוך ואין לך יתרון ממני לדבר טוב על ישראל וע"ז השיב משה רבינו ע"ה הן אני נשארתי לבדיהן אני עץ יבש שרק כ"ז שהלכתי נדוד במדין ולא הייתי בצוותא חדא עם ישראל אז החשיתי מטוב בקראם אותי איש מצרי יען להורות נתן שהן אני עץ יבש מרגש טבעי ורק ציווי ה' ינחני בדרכי ומפעלי ובאמת עברי אנכי:

אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו – לפמ"ש למעלה בפ' זו שעי"כ יצאו ישראל ממצרים ולא נשארו שם לפי שגאולתם הי' ע"י זכות משה הגואל ומושיע שלא יהיה ככפוי טובה ע"כ אמר יען שאתה תדבר את כל אשר אצווך אע"ג שגם אחיך אהרן ידבר עכ"ז ושלח את ישראל מארצו ולא שאתם תהיו אדוני הארץ והם יגורשו:

ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וכו'