לוח ארז החדש קלז

פירש"י שלמד מיעקב שנזדמן לו זיווגו על הבאר כי מ"ר אמר אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה כי באמת צריך לזה זכות אבות שיעשה צווארו כשיש ולא ישלוט בו החרב ע"כ אמר רק אלקי אבי בעזרי שנצלתי מחרב פרעה ונאמר אשא עיני אל ההרים ואז"ל אלו האבות וסיים מאין יבוא עזרי היא האשה אשר הוכיח ד' לעזר כנגדו שצריך ג"כ לשא עין אל ההרים ואבות שבזכותם יזדמן לאדם אשה הראויי' ואף שנאמר בית והון נחלת אבות ומד' אשה משכלת פירושו של בית והון א"צ אלא לנחלת אבות אבל לנחלת וזכות אבות וגם לסייעתא דשמיא צריך לאשה משכלת וזהו ומד' שצריך לזכות אבות וגם לעזרת השם בגברים ע"כ כשראה מ"ר שזכות אבותיו עמדה לו להצילו מחרב פרעה כנ"ל אמר אלקי אבי בעזרי שזכות אבות ימצא לי עזר כנגדי כמו שזכות אבות הצלני מחרב פרעה וזהו ויבקש להרוג את משה ונעשה צווארו כשיש בזכות אבותיו ע"כ וישב על הבאר למצוא שם זיווגו בזכות אבות וגם הבאר בעצמו מרמז על זכות אבות כי הוא מקור חייו:

עוד י"ל עפמ"ש אדמו"ר בכ"ס פ' ואתחנן לפרש מז"ל אז יבדיל משה שאמר שירה שברח כשהרג את המצרי כי לכאורה הי' נראה כחוסר בטחון והי' לו לבטוח בד' שיצילהו מחרב פרעה אלא כשראה שהקב"ה צווה על ערי מקלט שיניס שמה הרוצח בשגגה אף שהי' לו לבטוח בד' שיצילהו מגואל הדם כי בשגגה עשה בכ"ז האדם צריך לעשות את שלו ע"כ אמר שירה שכהוגן עשה שברח אדפח"ח והנה הזיווג על הבאר מרמז ג"כ ע"ז כמו שהבאר הי' שם מים מעולם רק שכסהו עפר וצריך האדם לחפור ולהסיר העפר ולגלות המים אשר היו מכוסי' עד הנה כ"כ בזיווג אף שקודם יצירת הוולד מכריזין עליו בת פלוני לפלוני בכ"ז צריך האדם לעשות ולהשתדל שימצא זיווגו המיועד לו מאז ומקדם וזהו ההמשך ויברח משה מפני שהאדם צריך לעשות את שלו כנ"ל כ"כ וישב על הבאר לעשות את אשר לאל ידו למצוא עזרתו מקדש:

ויואל משה לשבת וכו' ותקרא את שמו גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' – עפמ"ש רש"י שנשבע לו שלא יעזב את מדין בלי רשותו וי"ל כדי שע"י שבועה זו לא יסיח דעתו מלשוב עוד אל ארץ מולדתו ע"כ קרא שם בן הילוד לו גרשום למען יהיה לנגד עיניו תמיד שהוא רק גר בארץ נכרי' ואל מקומו הוא שואף ואין מדעתו להיות תושב שם כשבועת יתרו וזהו על ויואל משה שהשביעו כנ"ל הי' לו מן הצורך לעשות לו מזכרת שרק גר הוא בארץ:

וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה עפמ"ש בלוח ארז וישלח לפ' מ"ש אני הגבר ראה עני בשבט עברתו שכל העוני הלחץ והדחק שלוחצים אותנו או"ה הם רק שלוחי דרחמנא לייסר אותנו על חטאות וכל העוני הוא רק שבט אפו של הקב"ה והראיי' שזה שהם בעצמם ששקר ימנו בישראל בכל תלונותיהם עלינו ולבם בל עמם בדברם שטנה על ישראל ואין תוכם כברם וכל תלונותיהם נגדינו הם רק מן השפה לחוץ וז"ש וירא מלאך ד' וכו' במה שהקוצים והסוסים של או"ה הסובבי' שושנת יעקב לכלותה בשלהבת שנאה זו ראה והכיר שהוא מלאך ד' שליח מאתו לייסרנו וירא ראה והתבונן שרק ממרום שלח אש בעצמותינו ולא מלבם כי הסנה בוער באש להבה אבל האש אינו נכנס לתוכן כ"א והסנה אינו אוכל מאש השנאה כ"א המה בעצמם ג"כ לא יתפעלו בפנימיותם מאש קנאתם:

עוד י"ל כי מתחלה אף שנחה על מיר רוח ד' והחל לפעמו מ"מ עדיין לא נתעלה כ"כ שיהא כלו קדש לד' ויזכה שהקב"ה בעצמו ובכבודו עליו יראה ולא שלח הקב"ה רק את מלאכו ידבר בו וזהו מתחלה וירא רק מלאך ד' ולא הוא בעצמו והטעם כי הן אמת שהסנה והוא כנוי לצדיקים ובפרט למ"ר שהי' עניו מאוד ונמוך ושפל בדעתו כסנה אף שהי' בוער באש אלקי אבל איננו אוכל שלא שלטה עוד אש יה בו ובמה שבתוכו ע"כ אמר אסורה נא ממקום הזה אשר אני עומד עליו כעת למען אזכה לראות מראה השכינה בעצמה וירא ד' כי סר למען יוכל לראות עין בעין את נועם ד' ע"כ צירף הקב"ה מחשבתו הטובה למעשה וזכה ויקרא אליו "אלקים" בעצמו ובכבודו ולא הוצרך עוד למלאך אמצעי:

עוד י"ל עפמש"פ המפ' מ"מ נענשו המצריים על העבידם את ישראל הלא לא קיימו