לוח ארז החדש קלה

נסה גדולה ועי"כ ויעצמו המילדות מאוד שנתעשרו ואף שהיל"ל ותעצמנה מאוד בלשון נקיבה אי אמילדות קאי מ"מ הלא נאמר ג"כ ויעש להם בתים אף דהול"ל להן:

ומ"ש בתחלת הפרשה "וירבו ויעצמו במאוד מאוד" י"ל עפמ"ש מאוד מאוד הוי שפל ריח לז"א אף שרבי ועצמו בהון ועושר כמ"ש בכל מאודך ופירושו ממון בכ"ז לא נתגאו ברוב עשרם כ"א עצמו בממון וגם המדה מאוד מאוד הוי שפל רוח לא אבדה מהם כי ברכת ד' תעשיר ולא תוסיף עצב עמה– ואפשר שמה שאמר' קראתי לך אשה מינקת מן העבריות ופירש"י שלא רצה מ"ר לינק מן המצריות י"ל כפשוטו אחרי שהבנים אשר נולדו לעבריות היאור' השליכו היו שם כמה נשים עבריות אשר חלב בדדיהן ולא היו להו עולל להניק ובוודאי השכירו א"ע בשכר פחות ע"כ בקשה להקל מעל בת פרעה שלא יכבד עליה תשלומי שכר מניקה בעד ילד זר ואמרה שתביא לה עברית שתסתפק בשכר מועט אבל כבודה בת מלך אמרה שלא תקפח שכרה משלם ע"כ אמרה היניקי את הילד ואתן את שכרך אני משלם לך במיטב ולא אגרע שכרך אף שהוא זה נהנה וזה לא חסר ומיושב מ"ש ואתן שכרך שנראה כמיותר:

ויהי כ יראו וכו' ויעש להם בתים י"ל אחרי שחשד אותן שהן מספיקות מים ומזון ותחיין את הילדים ע"כ למען לא יוכלו לעשות כן הסגיר אותם בבתים מיוחדים ושם שקדו שומרי' בלכתן ובצאתן שלא יוליכו עמהן מים ומזון וזהו כאשר יראו את האלקים והיו מספיקי' מים ומזון ויעש להם פרעה הנזכר למעלה בתים מיוחדי' שם ישבו ומשם ילכו וישמרו צאתם ובואם בידים ריקנות:

ויצו פרעה וכו' כי הבן הילוד היאורה תשליכהו ובמסורה שבבעה"ט גם הבן הילוד לך מות ימות הדברים כפשוטן עפמ"ש רש"י לכל עמו אף עליתם גזר וזהו שרמזה המסורה גם הבן הילוד לך היינו לבן עמו גם הוא מות ימות שגם הוא בכלל הגזירה:

ויהי בימים הרבים ההם וכו' עפ"י שאז"ל בר"ה מתחלה גנוחי גניח והדר ילולי יליל כי כשיש לאדם מכאיב מתחלה הוא רק גונח וכואב בלבי עליו דוי ואם כבר זמן מה נשא עליו את היסורי' ולא יוכל עוד לסבול משאם יצעק ושווע בקול גדול אבל אם בא על אדם פתאום מכאוב נורא כמו מכת חרב וכדומה אז לא יאנח כ"א תיכף יתנה עליו בקול גדול וצועק אוי ואבוי על הרגשו הצער הגדול הנוטל עליו והנה מצרים העבידו את בנ"י בפרך ואז"ל תחלתו רך וסופו קשה והוא שבתחלה לא העמיסו עליהם עבודות קשות בעצמן אשר לא יוכלו שאת לפי כח ע"כ בשעת העבודה לא צעקו בקול גדול רק אנחה שברה לבם על העבודה שהיתה מעט האיכות אבל רב הכמות שברוב הימים כבדה עליהם העבודה הרבה עד שגם זעקו אבל סופו קשה אחרי שהכבידו והטילו עליהם עבודות קשות כאלה אשר בעצמותן היו יותר מכפי אשר יוכלו שאת כמי שאז"ל שהחליפו עבודת אנשים בנשים לא אנחו עוד כ"א תיכף ומיד כובד העבודה הכריחם לזעק מרה בשעת העבודה וז"ש ויהי בימים הרבים ההם אישתני הדבר לגריעותא כי מתחלה שהי' עבירת קלות ויאנחו מתחלה ורק ברוב הימים גם זעקו אבל אחר עבור ימים רבים והטילו עליהם עבודות קשות באיכות ותעל שועתם מן העבודה שתיכף בשעת העבודה זעקו ושוועו כמו שכאב גדול מכריח את האדם לצעוק תיכף מרה ולא הי' גנוחי רק ילולי:

עוד י"ל כי לא יאית לאיש לבכות ולזעוק על הרעה אשר באתהו כ"א או יתאזר ויתאמץ ויעשה חיל להסיר הרעה מעליו ואם אין לאל ידו לעשות כן אז צריך לברך על הרעה כעל הטובה ולקבלינהו בשמחה כבש"ס דברכות אבל לזעוק ולבכות הוא רק מדרך הילדים חלושי הדעת וחסרי בינה וכ"כ לעיל שע"כ כרת הקב"ה ברית עם כל א' מהאבות לבדו ונשבע לאברהם ליצחק וליעקב ולא הסתפק א"ע בשבועה והקמת ברית לא' מהם לבדו בשביל שהקב"ה ידע מקדם את אשר יעשה באחרית הימים שיקומו בניהם מאחריהם במעלה דור חדש אשר אין מעשה אבותיהם בידיהם ולא יהיו כדאי שהקב"ה יגין