לוח ארז החדש קלב

וי"ל בזה מ"ש פ' משפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ובמד"ר הה"ד ועוז מלך משפט אהב, אחרי שדז"ל לפניהם ולא לפני כותים לזה רמז המקרא ואלה המשפטים שהם בבחינת דין קשה אינו נוהג השי"ת רק לפניהם לפני ישראל עם קרובו עמהם במשפט תאחז ידו אבל עם או"ה נוהג ברחמים והטעם כנ"ל כי עוז מלך משפט אהב ונוהג במשפט עם ישראל ובאו"ה שהם קצוי ארץ צדק ורחמים מלא ימינך:

וי"ל בזה מ"ש פ' האזינו כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כי לפי הנ"ל יק' זה האיך אנו מתפללים שהקב"ה ירחם עלינו הלא עי"ז אנו פוגמי' ח"ו בכבודו ית"ש יש נראה כאלו ח"ו הוא צריך לנהוג ברחמים כדי שעי"ז יכון ולא ימוט כסא מלכותו אבל הטעם לזה כמ"ש על אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מלא לב בני אדם לעשות רע שאם הי' הקב"ה נוהג עולנו רק במדה"ד ויעניש החוטא כגמול ידו ישיב לו על אתר אז מיראת העונש המעותד לבוא יהי' מוכרחים שלא לחטוא ורצון הבורא ית"ש שיהא לאדם בחירה ובכ"ז יכבוש את יצרו לכבוד קונו כמ"ש ובחרת בחיים ע"כ מאריך אפו וכובש את כעסי ורחם ירחמנו כדי שיהא לאדם בחירה לילך אחרי יוצרו או יצרו וזה כי שם ד' שהוא מדת הרחמים אקרא שיחוס וירחם עלינו אל תאמרו שבזה אני ח"ו מקטין ומגרע גדולת אלקינו כאלו צריך לרחם כדי שלא ירועעו כסא מלכותו כ"א הבי גודל לאלקינו גדולתו וכבודו במקומו עומד אף שנוהג ברחמים והטעם כנ"ל הצור תמים בלי שום חטא ועון היה יהי' האדם שהוא פעולתו ומעשי ידיו של הקב"ה והי' מוכרח לזה מיראת העונש אם כל דרכי היצור רק משפט יהיו ולא רחמים ע"כ כדי שיהא לאדם בחירה שיתף מדה"ר למדת הדין:

עוד י"ל כי ראינו בני אדם אשר מקור מחייתם ופרנסתם היא בעיר גדולה אשר אנשיה אינם מחזיקי' בתוה"ק ע"כ אף שקשה עליהם להיות כל השנה גנים ומתנודדי' בכ"ז מיראתם שבניהם אחריהם ילמדו מדרכיהם המכוערים של יושבי כרך ומטרפולין ע"כ הוא בגפו יצא לטרוף טרף לביתו אבל בני ביתו לא יקח עמו להביאם לידי נסיון כ"א יניחם בביתם שקט על שמריהם לשמור חקי ופקודי ד' ישרים והוא לבדו אשר יודע בנפשו שכל הרוחות לא יזיזו אותו יביא א"ע לידי נסיון בידעו שכל רעה אליו לא תאונה אבל אם בעיר גדולה יש בה עני איש גדול ורם המעלה אשר יורה וידריך בדרך האמת אז אין פחד לנגד עיניו וילך שמה איש וביתו כי בצלו יחיו ולא יכם שרב ושמש וז"ש כי בני יעקב לא היו באים מצרימה בין עם שטופי זמה כ"א הם לבדם בלי בני ביתם מיראתם שמא ישחיתו את נחלתם באווירא דארץ טמאה אבל את יעקב בשביל שגם הוא הי' שם למחסה ולמסתור מזרם הרשעה ובצלו יחיו לבטח ע"כ איש וביתו באו לקחו גם את בני ביתם אתם:

ובבעה"ט כ' את יעקב איש סופי תיבות שבת יש לרמז עפמ"ש ז"ל מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ואז"ל אין איש אלא הקב"ה שנא' ד' איש מלחמה וזה את יעקב איש הוא הקב"ה שמשרה שכינתו ביעקב בשבת:

עוד יש לרמז עפמ"ש ז"ל שאפי' ע"ה החשוד על המעשרות בשבת שואלו ואוכלו על פיו מפני שאימת שבת עליו וידוע דיעקב נקראי' הפחותים במדרגה ואיש הוא לשון חשיבות וז"ש את יעקב איש שאף הפחותים ואינם נאמנים נחשבים כאיש יקר הערך ואימתי – בשבת:

עוד י"ל דלכאור' האיך לא היו יראים ללכת מצרימה בין עם לא בינות ולא יראו אולי ישוקעו שמה ולא יהי' להם גאולת עולם אבל אחרי שאז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים בטוחים היו שבזכותן ימצאו פדות ור"י אמר בגטין נ"ב שקרא לאשתי ביתו לז"א על כי איש וביתו זו אשתו באו ומקובל הי' להם שבזכותן יגאלו ע"כ באו מצרימה ומורא לא עלה על ראשם:

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וכו' ויוסף היה במצרים פירש"י שעמד בצדקו כי ברא כרע' דאבוה' אבל רק גופו הוא חלק מאביו אבל נפשו ונשמתו אין להם חיבור ודבוק עם נפש האב אבל בצדיקים גדולים אשר עליהם נאמר תולדותיהן של צדיקי' מעש"ט המה יפעלו כ"כ על בניהם אחריהם עד שלא לבד גופם מחובר כ"א גם נפש הבן כנפש האב תואמים מלמעלה וזה מצינו ביעקב אבינו שפעל כ"כ על יוצא חלציו עד שיוסף אף שהי' מעורב בגוים לא למד ממעשיהם כ"א הוא