לוח ארז החדש קלא

ספר שמות. ואלה שמות בני ישראל זש"ה כשמך אלקים כן תהלתך וכו' הקב"ה כל מה שמקלסי' אותו הוא יתר מקילוסו ובני אדם יש ששמותיהן נאי' ומעשיהן מכוערי' שמותיהן נאי' ומעשיהן נאי' אלו השבטים עיי' כ"ס ונ' דבקרא הקודם כתיב לאמר דמינו אלקים חסדך בחרב היכיד כשמך אלקים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך כי נאמר ועוז מלך משפט אהב שהמלך אשר מלכותו אינו עדן נכון יקיים עד שכל הרוחות לא יזיזו אותו כשיחטאו כנגדו לעבור פקודיו לא יתאמץ לעשות דין קשה כי ירא פן עי"ז יקומו עליו מנגדיו ומשנאיו מן יקומון להרוס כסא ממלכתו ע"כ רחמיו על כל מעשיו עוברי רצונו וימשכם חסד כדי שעי"ז יקנה לו לב העם אבל מי שמלכותו אמיץ וחזק כיתד נאמן בל ימוט לא ינהג את צאן עמו רק ברחמים כ"א יקוב הדין את ההר ומי שממרא את פי המלך ענוש יענש בלי חמלה וחנינה כי אין לו ההכרח לחזק מלכותו ע"י מדת הרחמים וז"ש "ועוז מלך" שהוא אות לעוזו ותקפו של מלך שלא יחת מפני כל אם משפטו אהב ויענוש כחק ומשפט את כל הקמים נגדו ואין רחום בדין:

ואם אמנם כן שהוא מורה חזקו ועזי אם מלך במשפט יעמיד ארץ בכ"ז לא יאות לעשות כן כי יאמרו עליו שהוא איש חשה הלב ואמיץ רוח אשר לא ידע חמלה וזה לו לחרפה ולכלימה א"כ יקשה הדבר כדת מה יעשה המלך אשר חפץ ביקרו וכבודו אם ינהג במדת הרחמים יתלו בחולשתו שהוא ירא מחמת העם ואין מלכותו נכון בידו ואם רק במקל חובלים בדין הקשה יאמרו שלבו קשה כאבן ע"כ טוב שמזה ומזה אל תנח ידו וטובי' השנים מן האחד שלפעמים במקל נועם וברחמים ינהג ולפעמים במדת הדין הקשה יטיל מוראה של מלכות על עמו:

והנה לפום ריהטא ובמחשבה ראשונה נראה שלאותם הקרובי' למלכות ינהג במדת הרחמים ועל כל פשעיהם תכסה אהבתו וקורבתם אל המלך ולרחוקי' ממנו ישלוט מדה"ד הקשה כי כל הקרוב קרוב קודם לאהבתו וחמלתו אבל לפי הנ"ל אינו כן כ"א נהפוך הוא אותם הגדולי' והקרובי' למלכותו יש להם יד ושם לבנות ולהרוס וכח ואיל להניע או להרוס את כסא מלכותו ויש לחוש שאם לא ינהג עמהם במדת המשפט יאמרו שהוא ירא מהם ומהמונם ע"כ להראות עוז מלך צריך לשלוט עליהם במדה"ד הקשה אבל הרחוקי' שאין להם כח ואמיץ להניע את כסא המלוכה ואין לתלות שמיראתו מהם עושה עמהם אות לחסד ורחמים רחם ירחמם ועפ"י י"ל מ"ש ז"ל אקרא דסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה הטעם כנ"ל שכיון שצדיק יסוד עולם ונעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית אם ינהג עמהם במדה"ר יתלו על שכחם עז ועברתם קשתה כביכול הקב"ה ירא שאם יבוא במשפט עמהם יהרסו כסא מלכותו ע"כ הדין יקוב את ההרים הרמים ל"כ הרשעים ואף הבינונים שאין להם חלק ונחלה בקיום העולם ע"כ להורות מדות רחמנותו ית"ש נוהג עמהם במדה"ר וז"ש דמינו אלקים שטעינו בדמיונינו ומחשבתינו הראשונה חסרך בקרב היכלך שהקב"ה נוהג בחסדו דור צדיקים בני היכלא דמלכא קדישא אשר אלקים קרובי' אליהם אבל תעינו בדמיונינו זה כי לא יהי' להש"י לשם ולתפארת אם ינהג עם הצדיקי' במדה"ר כי יתלו כנ"ל שמיראתו מהם מרחם עליהם, ע"כ כשמך אלקים שהוא מדה"ד כן תהלתך כי עוז מלך משפט אהב כנ"ל ע"כ תהלה לאלקים אם יבא במשפט הדין עם עבדיו נאמני ביתו אבל שלא יאמרו שח"ו אין בו ית"ש מדת רחמנות ע"כ על קציי ארץ המה הרחוקי' מכסא כבודו הבינונים והרשעים עמהם צדק ורחמים מלאה ימינך ימין הרחמים המקרבת רחוקים. – והנה אז"ל או"ה אעפ"י שחוטאי' אינם גולים ורק ישראל חטאו וגלו והטעם כנ"ל וא"כ מבוארי' דברי המדרש ואלה שמות בני ישראל ששמותיהם ומעשיהם נאים ובכ"ז הבאים מצרים בראש גולים והטעם כי כשמך אלקים כן תהלתך שתהלה לאל אם יתנהג עם הצדיקים במדת הדין: