לוח ארז החדש קכח

וחסד גם הוא ימצא חיי נחת נקי מצער וגם התומך הוא מאושר בעצמו אם ייטיב לאחרים:

עוד י"ל עפמ"ש ומלכי צדק וכו' הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון שלאורחים הוציא לחם ויין כל מיני מעדנים ונועם מגדים אבל הוא לעצמו הסתפק במועט ככהן לאלקיו כן שמעתי ולזה אמר מאשר לו ולצרכו ינעם אף לחם צר שמינה לו ויסתפק בו כי איננו להוט אחרי בולמס התאווה אבל והוא יתן לאחרים לעניים מרודים מעדני מלך ונאמר אשרי משכיל אל דל כי מי שהוא פזרן גם לו לעצמו לא יחוס על ממונו אין צדקת פרזונו מעולה אחרי שאין כסף נחשב לו מאומה ונתבע לעגל ונותן ולמשכן וניתן אבל מי שחס על ממונו לצורך עצמו ובכ"ז הוא מפזר ומוסיף כשנתבע לצדקה זהו עושה המעולה שבצדקה וז"ש וצרת הכסף בידך שתקשור אותו בקשר אמיץ על ידך ותפרד ממנו בקושי לצורך עצמך אבל ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אם למלאות תאות הנפש לקיים רצון קונך אז תהי' ידך פתוחה לרווחה וז"ש אשרי משכיל אל דל כי הפזרן בטבע בעת הדל יבקש להחזיקו ולתומכו לא צריך ישוב והתבוננות כי במה נחשב לו הכסף אבל מי שיצור הכסף בידו כנ"ל צריך להשכיל ולהתבונן מה ביכלתו וכחו ליתן וגם להעריך ערך המבקש וכדומה וגם צריך ללחום נגד טבעו אחרי שקשה עליו פרידתו מכספו החביב לו עד לאחת וז"ש ונדיב זהו הנדיב האמתי אשר נדיבות יעץ אשר צריך ליתן עצות בנפשו ולהשכיל ולהתבונן כמה יתן והוא על נדיבות יקום שצריך לקום ולהתקומם בכל תוקף ועוז נגד יצרו וטבעו המונעו מלתת לדל ובכ"ז יתן הוא הנדיב האמיתי אשר שמו נאה לו:

וימררהו ורבו וכו' משם רועה אבן ישראל ובמדרש רבה ראה אבן של ישראל ונצטנן דמו עפמ"ש בפדר"א הובא בדמשק אליעזר פרשתינו אות ה' מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בנה של רחל שאם יבואו השבטים לדון עם עשו למה רדפת את יעקב אחיך וכו' וכיון שבא אבל יוסף לא יוכל להשיבו א"ת שעשה לך רעה הלא אף אחי עשו עמי רעה ואני שלמתי להם טובה עי"ש ובמלבים פי' וימררהו והי' לו לשלם להם כגמולם רעה והוא לא עשה כן כ"א ויפיזו זרועי ידיו שנתן להם זהב ופז רב והנה מצינו תרועם בשבט ברזל שהוא לשון שבירה ונתיצה ועשו הלא נקרא אבן ישראל שהוא להם לאבן נגף ולצור מכשול חתחתים עלי דרכם ע"כ אחרי שאמר ויפוזו כפי' מלבים הנ"ל סיים לאמר "משם" עי"ז ששלם טובה תחת רעה זכה להיות רועה ומשבר אבן ישראל הוא עשו והי' בית עשו לקש ובית יוסף להבה ובאמת מפ"ז שלט יוסף ברוחו ולא שלם לאחיו כמפעלם כי ידע שאם לא יעצור ברוחו לא יהא ח"ו תקומה לישראל נגד עשו ע"כ צנן את דמו ולא כעס עליהם למען יוכל לנצח בטענה את עשו כפדר"א הנ"ל וזה כוונת המד"ר שראה ברוח קדשו את אבן ישראל הנ"ל ועי"כ נצטנן דמו:

ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם– עפמ"ש שהחילוק בין ברכת יצחק ליעקב לברכתו לעשו שביעקב הקדים ויתן לך מטל השמים שהברכה הרוחנית היא העיקר ורק אח"כ ממשמני הארץ ובעשו הקדים לומר הנה משמני הארץ יהיה מושבך שאצלו העיקר והראש והראשון הברכה הארצית ורק אח"כ לטפל ומטל השמים מעל וז"ש תדע שברכת שמים היא שפע קדש תהי' לך שמעל" למעלה במדרגה וחשובה בעיניך אבל ברכת תהום תהיה רובצת רק "תחת" למטה במדרגה:

והנה בשיר המקודש נאמר אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ופירשתי עפ"י משאז"ל אשמן של ישראל תלוי בראשיהם שנאמר ואשימם בראשיכם שאם אין להם לישראל רועים נאמנים ומנהיגים אשר ינחים וינהלום בדרך הקדש לא יוכל השם לענוש את ישראל על רוע מעשיהם אחרי שרועיהם פשעו בם ומאשרם מתעים והנה שדים הם המשפיעי' ומניקים ודיבור הוא לשון קשה ע"כ אמר אחות לנו קטנה שדז"ל על כנסת ישראל אם היא קטנה ודלה במעש"ט אבל אם אין לה שדים המניקי' ומשפיעי' לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר אתה קשות על רוע מעלליה בכ"ז לא נוכל לעשות עמה רעה להענישה אחרי שאין לה שדים והנה בברכה רוחנית יוכל המקבל להשפיע גם לאחרים מברכתו אשר יבורך גבר ללמד תועים בינה ולהדריכם במעגלי יושר אבל בברכיות גשמיות אינו אלא מקבל ולא משפיע ע"כ אמר לנתינת טעם שהרוחנית חשובה מהגשמית כנ"ל