לוח ארז החדש קכז

נגד רחוק ממנו אחרי שכל מעשיו לש"ש לא ישא פנים לריעו ואוהבו וז"ש דן ידין עמו ושבטו כאחד שבטי ישראל כמו שאר השבטים שאינם קרוביו והטעם כי יהי נחש עלי דרך כמו שהנחש אין לה הנאה כ"כ הוא לא ידרוש שלום לטובת עצמו ע"כ רחוק וקרוב שווין בעיניו:

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב עפמ"ש ז"ל על דאנופת אטפוך וסוף ממנויפיך ינוופון כי כן דרך העולם ומנהגו שמי שנרדף מאויביו לבסוף חוזר הגלגל ונהפכה השיטה ונעשה הוא רודף וכן הוא חוזר חלילה ע"כ אמר גד גדוד אף שמתחלה יהי' גם הוא גדוד וכרות לסוף יגוד הוא את אחרים ושלא תאמר שהן אמת שבתחלה הוא יגוד אחרים אבל לאחר זמן יהפך השיטה וגם אחרים יגודו אותו עד שגם הוא גדוד ולא גודד יהי' ע"כ הוסיף לאמר והוא יגוד עקב כפי' רמב"ן פ' עקב שהוא לשון סוף ואחרית שגם לבסוף יהי' הוא רק גודד ולא גדוד:

עוד י"ל עפמ"ש בלוח ארז תולדות מ"ש וידו אוחזת בעקב עשו שכל גדולתו של ישראל שמצליחי' בעסקיהם ורבים מאחינו עושי' חיל ועושר שמקהה שינות אויבינו הוא על אשר אנו אוחזים אף בדברים קטנים פחותי הערך מה שאו"ה לרוב גאוותם עושים טיט מרמס ודורכי' אותו ברגליהם וזהו וידו של יעקב אוחזת במה שהוא עקב ומדרך כף רגל מרמס לעשו ע"כ אף שישראל הוא תמיד בזוז ושסיי מן העמים וימררהו ויקחו מאתו כל חמדתו עד שנוכל להמליץ אין מזל לישראל שמזלם והצלחתם הי' לאין ואפס בכ"ז עוד לא אבדה תקותינו שלא נפול לנצח כ"א אף שנגזל ונאבד מהם הונם ורכושם עוד יתעודדו ויקומו מערמות עפר ומאשפות ירים אביון ע"י שיאחזו מחדש מה שאו"ה דורסי' בעקביהם והנה גד הוא לשון מזל כידוע ע"כ אמר שגם ישראל הבזוז ושסוי ע"י האומות בכ"ז עוד יגוד ויאחז את הגד והוא המזל אשר ירימהו אחרי נפלו וע"י מה ע"י שיגוד את העקב ויתפוס מה שהם דורכי' בעקבם:

מאשר שמינה לחמו והוא יתן מעדני מלך במסורה שבבעיהנו נדב נדיבות יען והוא על נדיבות יקום, אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ונ' עפמ"ש גומל נפשו איש חסד כי רוב בני אדם לבם עליהם דוי בראותם עני בעניו ע"כ אם יתמוכו את האביון כמסת ידם להם לעצמם יעשו חסד להשקיט את צערם של עצמם ורגשת לבם הרך המשתתף בצערו של עני אבל עיקר מצות הצדקה לא תהי' עבור רחמנות על עצמו כ"א לקיים מצות השם והנה מי שנותן מלחמו לדל רק עבור רכות וטוב לבו הנתפס בצערו של עני אצלו אין הצדקה שנותן התכלית כ"א רק האמצעי להגיע עי"ז להרגעת והשקנות רוחו הצר לו בראותו עני דך נכלם ואם הי' לו אמצעי אחר להשקיט את רוחו לא הי' עושה טוב בעמיו כ"א הי' בוחר באמצעי הזה אבל הנותן צדקה בשביל שד' צוהו אצלו הצדקה הוא התכלית אשר אליו ידרוש ולא כבוד ולהנאת עצמו לסלק מעליו צער הראיי' והנה האדם הרואה רק לעינים בראותו שא' נותן צדקה לא יוכל לידע ולהבחין אם מרחמנות ע"ע או לש"ש פזר נתן לאביון ורק האלקים הבוחן כליות ולב הוא יודע מה כוונת הנותן וז"ש מאשר שמינה לחמו רק אז יערבו לו מנועמיו וינעמו לחכו משמניו כשמן בעצמותיו אם לא לבד הוא בעצמו יאכל וישבע כ"א אם ביכלתו לתן גם לאחרים מעדני מלך אבל אם לא יוכל להשביע רעבים ערבה לו גם שמחתו כמ"ש לעיל שע"כ נאמר ואברכה מברכיך שכל ברכתי אשר בו יבורך גבר לא ינעם לו אם רואה סביביו מצור ומצוק ע"כ נאמר ומרווה גם הוא יורה שרק אם מרווה את אחרים גם הוא ישבע וירווה מלא רצון ע"כ נדיב נדיבות יעץ אין הנדיבות אצלו נדיבות בעצם כ"א רק עצה ותחבולה להשבית צער נפשו המשתתפה בצערו של עני כי הוא על נדיבות ע"י שהוא מתנדב ופורס לרעב לחמו עי"כ והוא על נדיבות יקום ע"י נדיבתו יקום ויעמוד בלי צער ויגון וע"כ רק אלקים הבין דרכה רק החוקר כליות ולב יודע ועד אם הצדקה הוא רק דרך אמצעי להגיע ע"ז להשקות הצער שהוא מצטער בצערן של בריות ורק הוא העליון יודע את "מקומה" אם הנודב נותן לש"ש ואז הנדיבות הוא התכלית כמו המקום אשר בו יגיע האדם למטרת חפצו:

וי"ל בזה מ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, שהמחזיק ת"ח עני ואביון לא רק את העני הוא מחייה כ"א גם לגרמי' ולנפשי' היא דעביד טובה שגם א"ע הוא מחייה וזהו עץ חיים שלא לבד למוחזק כ"א רודף צדקה