לוח ארז החדש קכו

עוד י"ל עפמ"ש באו"הח האיך נתן יעקב ליוסף את הבכורה ועבר על לא יוכל לבכר את בן האהובה ונ' כי בכל נחלה כי ירשו אותה הבנים אין להאבות עוד חיבור וקישור עם הנחלה כי עילאה עבר ותתאה גבר וכשמת המוריש נפסק החבל המקשר את המוריש עם הירושה לא כן בנחלת ארץ קדושה אף שכבר ירשו אותה הבנים וישבו בה בכ"ז לא יוכלו הבנים להתקיים בתוכה עדי עד לולי שזכות אבותם מסייעתן כמ"ש ז"ל אקרא דגפן ממצרים תסיע מה גפן הוא חי ונשען על המת ועיין מ"ש לעיל אקרא דאיסרי לגפן עירה וכ"כ רמב"ן בנימוקיו אמקרא שלפנינו שזש"ה כי לא בחרבם ירשו ארץ כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם ימינך לאברהם וזרועך ליצחק ואור פניך ליעקב ואף שהוא ז"ל לא כ"כ אלא על תחלת ירושת הארץ אבל יש להרחיק ולומר שאף קיום היתה שלא תקיא אותם הארץ היא בזכות תפלות אבותינו הקדושי' אשר בארץ כל זמן שהמה יעתירו בעדינו שנהי' מוכשרים לעמוד על טהרת קדושת ארץ ישראל נתענג מטובה אבל לא צדקתינו ויושר לבבינו כ"א זכות ותפלות האבות יקיימו אותנו בארץ נחלתינו וכיון שדז"ל אשר ימצא לו פרט לראוי שמה שבא רק לאחר מיתת האב אין בו דין בכורה ול"ש בו העברת נחלה לפי"ז מיושב קו' או"הח כיון דנחלת אה"ק לא תתקיים רק ע"י תפלות וזכות האבות וא"כ הו"ל ראוי כיון שאינה מתקיימ' לדורי דורות רק ע"י תפלות האבות כמש"פ מ"ש אשר אתה יורש אותה כל הימים שכל הימים אתה יורש אותם מחדש ע"י תפלות האבות אין כאן משום העברת נחלה:

והנה מדרך הלוחמי' שמתחלה המה מורי' בחצים ובלסנוראות על האויב ואח"כ בחום המלחמה כשמתקרבי' המחנות זו לזו אז רק חרב איש ברעהו ולפי"ז יש להפליא למה אמר קרא בחרבי ובקשתי איפכא הול"ל מתחלה בקשתי ואח"כ בחרבי ולהנ"ל א"ש שבתחלה הנחילו את אה"ק ע"י חרב ממורטה אבל בכ"ז לא נתקיימה עוד הנחלה בידם עד שיעקב אבינו גם מרחוק אם כבר ישכון בארץ החיים ושכב עם אבותיו יורה בחצי עתירתו ובקשת בקשתו ותפלתו לקראת שונאי ישראל וזהו שתא בצלותי ובעותי שגם אחרי כבר הורישו את הגוים בחרב לטושה עוד לו להלחם לעתיד בקשת האתא מרחיק לאל בשמים שיזכו בניו לעמוד שם חי כל הימים וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד חלק בכורה ולא עברתי ח"ו על לאו דלא יבכר כי לקחתי בחרבי ובקשתי וצריך אתה לתפלתי והו"ל ראוי:

וי"ל בזה מ"ש להלן בפ' ראובן בכורי אתה וכו' יתר שאת ויתר עז פחז כמים אל תותר דאם אנו דנין על ההתחלה הי' ראובן הבכור ואין להעביר ממנו הנחלה אבל אחרי שלא נגמר' עדיין הירושה כנ"ל ע"כ הי' הרשות ביד יעקב להעביר ממנו הנחלה מפני שפחז כמים וז"ש הן אמת שאתה כחי וראשית אוני אבל אחרי ידעו כי יתר שאת ועוז" שלא אוכל להסתפק בזה במה שכבשתי עיר בחרבי כ"א גם לימים יבואו צריך אני בקשתי לגרש מפניך אויב וצריך אני עוד ליתר שאת ועוז וגבורה לקיים את האה"ק בידי היורשים ע"כ רשאי אני להעביר נחלה ומפ"ז פחז כמים אל תותר ועיי' מ"ש לעיל בפ' וישב בקרא דויראו אותו מרחוק לפ' בזה מ"ש וישטמהו בעלי חצים:

בסודם אל תבוא נפשי פירש"י במעשה זמרי וקרח לא יזכר שמי וכ' שזהו ג"כ לברכה עפ"י דברי של"ה ז"ל הידועי' אקרא שבתוכחה וזכרתי את בריתי יעקב שהוא להוסיף על חטאם שהם מזרע קדש מחצבתם ובכ"ז חטאו ע"כ ילקו בכפלים ע"כ להקל עונשם במעשה קרח וזמרי התפלל אביהם שלא יזכר שמו בעת עשותם המזמתה ולא יכביד קדושת האבות את עול העונש עליהם והטעם שחס עליהם בשביל שלא חטאו רק בכעסם ואין אדם נתפס על צערו כמ"ש הפוסקים לענין שבועה בכעס עיי' תו"ח אקרא כי באפי נשבעתי וז"ש כי באפם הרגו איש שרק בעת בער בם חרון אפם הרגו איש שלא כשורה אבל ברצונם בעת אשר לא ישלוט עליהם רוח אפם אז רק שור ולא אדם עקרו:

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל כי אז"ל שת"ח צריך שיהא נוקם ונוטר כנחש ופי' כמו שהנחש אז"ל שכל מה שהוא טועם אינו אלא טועם עפר לחמו כ"כ הת"ח כשנוקם נקמת ד' לא יהי' לו מזה הנאה גופנית כמ"ש מ"ש ישמח צדיק כי חזה נקם אבל לא ישמח בנקמה עצמה כ"א יאמר אך פרי' לצדיק שרק הפרי היוצא מנקמה והוא שידעו כי יש אלקים שופטים בארץ רק זאת ראש שמחתי וגם הדיין צריך לדון דין אמת לאמתו ולא ידרוש טובת והנאת עצמו ואז לא יזכה את קרובו וגואלו