לוח ארז החדש קכה

הקללות לברכות יתוספו עליהם ברכות ע"כ אמר גם קב לא תקבנו ועי"ז גם ברך לא תברכנו שלא יהפכו הקללות הרבות לברכות וע"ז השיב בלעם אחרי שחשב א"ע במדרגת צדיק שמבטל גם גזירת הקב"ה והוא גוזר ומקיים ופועל ועושה שהקב"ה ידבר כרצון יראיו ומכ"ש שלא ישנה הקב"ה את דיבור בהצדיק ע"כ אל תירא שיהפכו הקללות לברכות כ"א אדרבה כל אשר ידבר ד' אותו אעשה כלומר אני עושה ואפעול שידבר ד' כרצוני ומכ"ש שלא ישנה את דיבורי. – וז"ש זה הדבר אשר צוה ד' תעשו שאתם תוכלו לעשות ולפעול שידבר ויצוה ד' כן ואחרי שאמרנו שכח הצדיק לבטל גזירת הקב"ה הוא ע"י המילה שפיר מייתי המדרש שע"י המילה תוכלי לעשות את דבר ד':

הנה אנכי מת והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ע"פי מ"ש התוי"ט פ"ז דברכות שע"כ מברכי' בברכת המזון בשם אלקינו מפני שגם שם האלקים שהוא מדה"ד מחייב לתת לחם לכל בשר דמאן דיהיב חיי יהיב מזוני ולפי"ז הי' מוכרח גם מדה"ד להוציא את בני ישראל מארץ מצרים שאל"כ הלא שקעו בטומאת מצרים ואיה הבטחתו לקחת לו ישראל לנחלה עם קרובו אבל כל זמן שיעקב חי וקיים ומוראו עליהם לא הי' מדה"ד מחייב להשיבם אל ארץ אבותיהם כי הי' באפשרי להשאר לישראל בין עם לועז ובכ"ז היתה יהודה לקדשו כי מורא ויראת אביהם עליהם שלא יטבעו בטיט היון ולא יסורו מדברו הטוב אשר ציום אבל אחרי מותו שסר צלו מעליהם גם מד"הד מחייב להוציאם כנ"ל וז"ש הנה אנכי מת ותשארו כצאן בלא רועה אשר בצלו תחיו חיי אושר וכושר ע"כ אם גם רק והיה אלקים הוא מד"הד עמכם בכ"ז גם הוא יחייב לזה שישיב אתכם אל ארץ אבותיכם כדי שלא תטמעו בין הגוים:

ואני נחתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, פירש"י מיד עשו שעשה מעשה אמורי בחרבי ובקשתי חכמתי ותפלתי ונ' דמה שהוצרך יעקב באמת לבוא בעקיפי' לקבל הבכורה ולמה לא נוצר באמת בראשונה אם הקב"ה רצה שיהי' בכור ונ' עפמ"ש ז"ל לא שררות אני נותן לכם כ"א עבדות שמי שניתן המשרה על שכמו בעדת ישראל לא להיות אדון ומושל על עמו הוקם על כ"א להיות להם לעבד נאמן לעבדם ולשמרם לפום גמלא שיחנא כ"כ שיוסיף לו הקב"ה להגביהו מעלה ראש צריך לעבוד ביתר חיל וזהו שרמז בפרשתינו יתר שאת ויתר עז מי שיש לו יתר עוז ותעצומות על אחיו לא שישתמש בהם להשתרר עליהם ולהטיל אימתו על הצבור כ"א צריך הוא לשאת ולסבול על שכמו יותר מאחיו אשר אין להם כח ואיל כ"כ ע"כ אם הי' יעקב בכור מלידה ומבטן הי' יכול לטעות שבכחו זה ירדה וימשול בעם ורק רוח המושל יעלה עליו ע"כ נולד באמת שני לבטן ורק אח"ז הוסבה לו הבכורה בעקיפין לידע ולהיודע שאף שלו העוז והמשרה בכ"ז אחרי שמלידה הוא עבד ושני לאחיו ע"כ אף אם יהי' גביר לאחיו לא ילוז נגד עיניו הנראה זו שהוא עבד ג"כ והנה השכם הוא לשא ולסבול משא בכתף וז"ש ליוסף אף שהגדלתיך ורוממתיך על אחיך מ"מ ידוע תדע שבהרימי אותך למעלה ראש עבדות נתתי לך שכם אחד לסבול ולשא על ויותר מאחיך והראיי' לזה אשר לקחתי מיד עשו הבכורה רק בחכמתי ותפלתי ולא שאני בכור בטבע והטעם כנ"ל שעוד זכור אזכור שאני גם עבד:

וי"ל בזה מ"ש פ' תצוה והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ד' ובמסורה שבבע"הט "כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע" שנשמע פתגם המלך עפמ"ש ז"ל דברים היוצאי' מן הלב נכנסי' אל הלב ומאין יוודע כי הדברים יוצאי' מן הלב מלא רגשת קדש והוא כנ"ל שאם הוא חישב א"ע לעבד להם אז כוונתו לשמים ולא יפסע על ראשי עם קדש ודבריו נשמעים ומתקבלים באהבה כי השכינה מדברת מתוך גרונו אבל אם ישתרר על הצבור ורק רוח המושל ינוח עליו אז ידוע שרק לכבוד עצמו הוא דורש ולא יטה העם אזניו לקול דברו וזהו והיה על אהרן לשרת אם כהנתו בעיניו לא רק שררה כ"א שירות בקדש אז נשמע קול כי ידוע מזה כי בוא אל הקדש לפני ד' והוסיפה המסורה כל אשר ד' נעשה ונשמע שישראל רק שומעי' ועושי' דברי ד' היוצא מפי כהן בקדושה וטהרה אבל לא דברי עצמו אשר לכבוד עצמו הוא דורש ואם הוא בתואר משרת בקדש אז נשמע ממנו פתגם המלך מה"מ ית"ש ולא הדברים אשר בדה מלבו לתועלת עצמו: