לוח ארז החדש קכא

עושה כל תנועותי' כמוה' נעשים בצל כי הצל בעצמו אין לו שום תנועה בעצמו כ"כ כמו שהאדם עושה צדקה הקב"ה ג"כ פותח את ידיו והוא דומה בזה לצל שיעשה ככל תנועת האדם ולהנ"ל גם הזמן נמשל לצל נדמה כי כל מה שהאדם עושה הזמן ג"כ עושה כנ"ל ע"כ אין אנו התנצלות לחפות ולכסות על עונותינו שהזמן גורם אחרי שהזמן אינו עושה מעצמו מאומה רק הוא צל האדם החיים בזמן הזה ע"כ נקרא הזמן ג"כ בשם שימי האדם' כי ימיו ושנותיו של אדם שלו הן והוא ימשול בם כאדם העושה בצלו וזהו כוונת המדרש בשביל שנאמר ויקרבו ימי ישראל מוכח שהימים הם קנינו של אדם והוא ימשול בם כרצונו וחפצו ולא שהם ימשלו עליו ע"כ אם לעת בזאת אנו גרים וזרים לפני הקב"ה אף שהיינו יכולים להיות תושבים ככל אבותינו הקדושי' אשר בארץ המה רק בנו האשם כי לא נוכל לתלות חסרונינו ברוח הזמן כי כצל ימינו על ארץ שימינו דומים לצל כנ"ל ע"כ אין מקווה להנצל ביום הדין בטענה רעועה כזו:

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויגד ליעקב הגה בגד יוסף בא אליך לפי הכלל המוסכם שאמירה הוא לשון רכה והגדה הוא דברים קשין כגידין א"כ איפכא הו"ל למימר ויגד וכו' הנה חולה ויאמר וכו' בנך יוסף בא אליך כי בשורת חליו הוא קשה ושבנו בא לבקרו אמירה נעימה אלא כלפי שאז"ל שעד יעקב אבינו לא הי' אדם חולה קודם מיתו ולא הי' ביכולתו לצוות על ביתו ע"כ אמירה ובשורה טובה היתה לו שאביו חולה ולא ימות מיתה חטופה אבל כיון שהי' חלוש מאוד והוצרך להתחזק ולהתאמץ לחלוק כבוד לבנו המלך כפירש"י והיתה קשה לו ע"כ אמר לשון הגדה ופירש הכתוב טעמו בצדו שע"כ היתה הגדה הקשה כי הוצרך ויתחזק וישב על המטה. – ובמסורה "והמן נופל על המטה" עפמ"ש בפ' משפטים ואם אשון יהיה ונתת נפש תחת נפשו עפמ"ש ז"ל בג' דברים האדם ניכר כי כל זמן שהאדם חי חיי שלוה ומנוחה כל הנפשות שוות ודומות זו לזו ולא נוכל לשפוט שנשמת אדם זה גבוה' במעלתה מנשמת האחר אחרי שכל הרוחות ממקור א' מקיר טהור חצבו אבל אם ח"ו רעה יאונה לאדם אז ניכר מי שנפשו טהורה ונקי' לא יחת מפני כל כמאמר הלל הידוע מובטח אני שאין צווחה זו בתוך ביתי כי הדריך את אנשי ביתו שמשמועה רעה לא יירא כי נכון לבם בטוח בד' אבל נפש רעה כי תקראנה חסין עליה נאמר והי' כי ירעב והתקצף וקלל ואבדו עשתונותיו וזהו המליצה שבעת שלום לא תוכל להעריך ולומר שנפש זו עומדת למעלה מהנפש האחרת אבל אם אסון יהיה אז תוכל להכיר מי הנכבד ומי הנקלה ונתת נפש תחתי נפש שנפש האחת עומדת תחת ולמטה ממדרגת האחרת:

ועפ"ז י"ל מ"ש בפ' יתרו ושפטו את העם בכל עת, שאם רוצים לשפוט ולדון משפט חרוץ על העם מה הוא לא נוכל לדון עליהם אם אנו רואי' אותם רק בעת שלוותן ועומדי' בשמי רום ההצלחה ולא ג"כ בעת אשר נתונים בצרה כ"א אם רוצים לשפוט משפט צדק אז צריך לשופטם "בכל" עת כפי אשר ינהגו בכל עת ועידן הן בעתים לטובה או להיפך:

והנה הצדיקי' מקבלים עליהם באהבה כל צרה שלא תבוא אליהם ושמחי' ביסורי' הממרקי' אותם מעוונותיהם ויתחזקו באמונתם וצדקתם ביתר עז. וי"ל שע"ז נאמר יתר שאת ויתר עז כ"ש שמוסיפי' משא על שכמם משא היסורי' והצרות מוסיפ' כח ואיל בתורה וביראה כמ"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ג"כ הכוונה כנ"ל אבל הרשעים המבעטי' ביסורי' ולשוא הכו כי לא יקחו מוסר ויקצו בתוכחתו וכי ירעבו והתקצפו וקללו ע"כ היסורי' הן לרעתם ועוד יפלו ממדרגתם ע"י היסורי' וזהו ויתחזק ישראל וישב על המטה שע"י המטה שהתהפך בו בחליו על ערש דוי עוד נתחזק בצדקתו אבל המן הרשע וכיוצא בו נופל ממדרגתו ע"י המטה:

השבעה לי וישבע לו– דקדק באו"הח בלישנא דלי ולו ונ' דרש"י פי' שחסד שעושי' עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול והק' באו"הח הלא בא בשכרו שנתן לו שכם אחד יתר על אחיו ונ' עפמ"ש ז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור והנ"מ בישראל שאינו מתרעם אבל לא באו"הע כדפי' רש"י במס' ר"ה והנה יעקב רצה שבנו חביבו יעשה לפנים משו"הד אף שהותר לו לא יעשה בשביל קבלת שכר כ"א רק לקיים מצות כיבוד אב ורש"י פי' בכ"מ