לוח ארז החדש קיט

לצורך עלייה ע"כ אמר לו יעקב אם עוד יזכור לטובה הימים אשר בשם יעקב יכונה והוא בענותו ענה הנני כי עוד שם יעקב לא נמחה מעל לוח לבי בידעי שגם ימי עניי ומרודי היו הסבה לעלייתו ע"כ א"ל השי"ת כיון שכן אל תירא מרדה מצרימה כנ"ל כי אם גם אנכי ארד עמך מצרימה אבל אעלך גם עלה וירידה זו לצורך עלייה היא:

ויבא יוסה את הכסף ביתה פרעה, ובמסור' שבבע"הט ערוב כבד ביתה פרעה– עפמ"ד בש"ס דברכות ט' אקרא וינצלו את מצרים ר"א אמר שעשאום כמצודה שאין בה דגן פירש"י כשאין בה דגן אין העוף פונה אליה ור"ל אמר כמצולה שאין בה דגים פירש"י בתוך התהום אין הדגים מצויי' אלא על שפת הים היכי דאיכא מזון עיין צל"ח וביכורי אביב פ' בא וי"ל אחרי שארץ מצרים בזמן ההוא הי' צבי לכל הארצות ועמדה על גפי מרומים כי משם הופיע נהרה דעה ובינה והשכל לכל העולם כידוע ליודעי העתים ועי"כ נהרו שמה ועבדו את גילוליהם ואחרי שעשה ד' שפטים בהם ובגילוליהם נשפך בוז וקלון על פניהם שהוכרחו על אפם ועל חמתם לשלח את ישראל מארצם וגם להעניקם ממיטב כספם עי"כ לא לבד שנתרוקנו מצרים מרכושם כ"א גם ירדו לעיני העמים בצל המעלה והכבוד עשר מעלות אחורנית עד שמכאן ולהלן לא הי' מצרים עוד למופת לכל העמים שיעשו כמעשיהם ולא נסתרו עוד לבוא מצרימה ללמוד ממעשיהם אחרי רואם שאין בהם מועיל וינזרו לבושת והיו ללעג וקלס לכל הגוים וזהו שעשאום כמצודה שאין בה דגן תחת שמתחלה הי' מצרים תל תלפיות שכל העמים פנו אליה כי הי' בה מזון גשמי ורוחני לכל העמים לע"ע נעשית כמצודה שאין בה דגים ופירש"י שאין העוף פונה אליה כן למצרים אחרי שלא הי' בה עוד דגן ארץ ושמים פנו אליה עורף ולא פנים – ור"ל בא ליישב הקושי' שהקשו לגביה' בן פסיסא שיחזרו הכסף והזהב ששאלו מן המצרים וא' מן התירוצים ע"ז מ"ש בדרשת הש"ך על האגדה כיון שכל עשרם של מצרים לא בא להם אלא ע"י יוסף כמ"ש וילקט כל הכסף כמ"ש רז"ל בפסחים א"כ ישראל לא זכו אלא בשלהם והנה מצותו נעשה כאומר עשהו כמי שהכוונה שחשבו שהדבר כן כ"כ עשאוהו כמצולה שאין בה דגים כפירש"י שרק על שפת הים שיש שם מזונות מצויי' הדגים הכוונה כמו דבתהום אין שם דגים. מפני שאין שם מזונות ה"נ במצרים לא הי' מתחלה כסף וזהב רק כמו שבשפת הים ע"י שיש שם מזונות כיוצאי הדגים כ"כ רק ע"י הבר והמזון שליקט יוסף בחכמתו הי' מצוי שם כסף וזהב ע"כ הותר להם לקח משלהם והנה הקשו עוד האיך ענש הקב"ה את המצרים במיתה וממון הלא קים לי' בדרבה מיני' וכיון שנתחייבו בנפשם הלא פטורי' מן התשלומי' עיי' פר"ד דרוש ה' ובהקדמה שבתשו' בית אפרים חחו"מ אבל להנ"ל ניחא שהממון שלקחו לא בתורת תשלומי' רק את שלהם לקחו מידם ואין כאן ב' עונשי' כמובן ובמלבים פי' בזה מ"ש כספכם בא אלי שלא בא אלי הכסף רק לצרככם עיי"ש פ' מקץ וז"ש ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ועי"ז הי' שייך לישראל ועי"כ ערוב כבר ביתה פרעה ולא היו שני עונשים מיתה וממון:

לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף וכו' לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתינו ואדמתינו – ממה שנאמר כי אם תם יש להמליץ כי בנ"א יושבי חשך אשר אין להם דעת ותבונה ורק היקום אשר ברגליהם ממונם מעמידם על רגליהם אם ינטל מהם כספם ויחסר להם המזג הזה אשר הוא כל עיקר יסודם ומכונם אז אין בהם כל ערך ושיווי כ"א רגבי עפר ואדמה הם והמצריים הכירו בעצמם שהם ממדרגה שפילה כזו ע"כ אמרו לא נוכל לכחד את הגלוי כי אם בעת אשר תם הכסף מאתנו אז נחנו מה רק עפר ואפר ולא נשאר בלתי אם גויתינו ואדמתינו חומה בלי ערך ושיווי:

הא לכם זרע י"ל דרך צחות עפמ"ש התוי"ט שבאבות שע"כ נקרא בן הא הא שהגרים נקראי' כן על שם אברהם הגר הראשון שניתוסף לו אות ה' בשמו ואחרי שמזרעם של מצרים נתגיירו הרבה והמה הערב רב שעלה אתם ע"כ רמז להם הא לכם זרע שזרעכם אשר יבא מחלציכם יזכה להא דגירות:

ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה וכו' ותהי הארץ לפרעה – הך כפל לשון עפמ"ש נש"י בשבת ל"ג סוף ע"ב בד"ה תיקן שמ"ש ויקן את חלקת השדה הוא לשון תיקון עיי"ש ברש"א ח"א ה"נ י"ל שעשה תקנה קבועה לדורות עולם ולא רק לפי שעה שתשאר האדמה לפרעה