לוח ארז החדש קטו

ברכת אי השגחת אביו עליו חיה רעה אכלתהו להענישו על רוע מעלליו ואז"ל אקרא יומת המת דמעיקרו ע"כ אמר אך טרוף עה שהי' כבר טרוף מעיקרא ע"י עלילותיו המכוערי' עכשיו טורף ע"י חיה רעה אכלתהו והסבה לזה כי מצינו ראיי' לשון השגחה בכ"מ כמו וירא אלקים את בני ישראל אם ראה תראה בעני אמתך ע"כ אמר על אשר לא "ראיתיו" עד הנה ולא השגחתי עליו בעין פקוחה ע"כ נעשה האסון הזה וכ"כ בלוח ארז ובכ"מ שהזקנה והשיבה הם רק לטובה אות אם ידריך לעת זקנתו את אנשי ביתו על דרך הטובה אבל אם לא יעשה כן הזקנה לרעה ולקלון כמאמר הח"ס אשרי מי שחתמה שנתו מהרה המובא בהקדמת ח"ס חיו"ד ע"כ נאמר עטרת תפארת שיבה רק אז הזקנה לצבי ולכבוד אם בדרך צדקה תמצא ע"כ אמר ולקחתם גם את זה מעם פני אם גם הוא ילכד בעוונו וקרתו אסון על רוע מעלליו ואף שהי' תמיד עם פני אתי עמי במחיצתי זהו מופת חותך שאין אני מלמד להועיל וא"כ ירידה תהא לסיבתי ותחת שתהי' עטרת תפארת תהי' לרעה ולא לטובה וזהו והורדתם את שיבתי. וזהו כוונת המסורה ונפשו קשורה בנפשו – אוולת קשורה בלב נער ושבנו מוסר ירחיק ממנו כי נפש הבן והאב א' הוא והי' לו לאב הקשור בנפש בנו להרחיק ממנו האוולת ע"י שבנו מוסר:

עוד י"ל עפמ"ש להלן בפרשתינו ויאמר אנכי האל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם כי מי שאין לו אמונה שלימה רק מצד הקבלה שקיבל מאבותיו הוא ירא ללכת למקום אשר לא אמון בו כי ירא פן יעבירו ויחטיאו אותו אבל מי שגם אזי שכלו ותבונתו הגיע לדעת אמיתת תוה"ק הוא לא יירא ולא יחת לבוא בין עדת מרעים כי אמינתו תקוע כיתד במקום נאמן אשר כל הרוחות לא יזיזו אותו ממקומו ויש לרמז בזה משאז"ל מקוה מטהר רק באשבורן אבל מעיין מטהר בזוחלין, כ' מקוה רומז למי שאין בו מי הטהרה רק מה שכונס ואצר ממקום אחר אבל אין לו מעיין החכמה הנובע מקרב לבו ושכלו אשר ראה חכמה ודעת זהו אינו מטהר ועומד בטהרתו ואמונתו רק כ"ז שהוא באשבורן ונחו ושקטו גלי ההסתה והדחה אבל מעיין שהוא לו מקור מים חיים יזל מתבונתו וחקירתו מעיין אשר לא יכזבו מימיו הוא ישאר בקדושה וטהרה אף בזוחלין אם יניעו וינודו משברי וגלי ההסתה בכ"ז עדיו לא יגיע והנה יעקב שהי' ראש המקבלים ולא חוקר כא"א הי' ירא מרדת מצרימה פן ילכד בשחיתותם ע"כ אמר לו השם כי מי שמבשרו יחזה אלוה נקרא אלקיו אבל מי שאין לו אלא הקבלה מאבותיו נקרא אלקי אביו כי רק מאביו ממנו יתד ופנה לאמונתו ע"כ אף שאנכי רק אלקי אביך ולא אלקיך כנ"ל בכ"ז אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם ודז"ל מלמד שהיו ישראל מצויינים שם ולא התערבו בגוים ולא למדו ממעשיהם ע"כ אין לך לירא מהם ומהמונם אחרי שאתה וזרעך תהיו שם פרושי' ונבדלים מהם ע"כ כמו שאנכי ארד עמך מצרימה ואמנתך שלמה בי כן אעלך גם שיאמינו בי גם בעת עלייתם ולא יפוג ריחם וטעמם לא ימיר כי יהיו שם מצויינים לעם בפ"ע:

– וכ"כ המאמין רק מצד הקבלה אם יקרוהו צרות ורעות בנקל ירופפו עמודי אמונתו אבל החוקר ומבין דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד כל בלי הצרות לא ישנופיהו ויטהר אף בזוחלין. והנה אקרא ותחי רוח יעקב פירש"י שנסתלקו הימנו שכינה מחמת צערו וכ"ז בשביל שלא השיג את הבורא ית"ש ע"י ראיית שכלו רק ע"י שמיעה וקבלה וז"ש ויצא "האחד" הוא הקב"ה האחד יחיד ומיוחד הלך ונסתלק מאתי שנסתלקה ממני השכינה באמרי אך טרוף טורף יוסף שצערי ויגוני דחו רגלי השכינה מלהיות עוד עמדי והסבה לזה כי לא "ראיתיו" עד הנה שלא זכיתי עוד לראותו את כבודו ית"ש בכוח אבינתי רק מפי השמועה והקבלה וגדולה ראיי' משמיעה שאלו ראיתיו לא הי' מסתלק ממני ע"י צערי שאמרתי טרוף טורף:

וישמעו מצרים וישמע בית פרעה עפמ"ש רמב"ן בקרא דולא יכול יוסף וז"ל שהיו שם מבית פרעה אנשים רבים יחלו פניו למחול א"ד ובתחלה הקשה יוסף את ערפו ומאן לשמוע בקול תחנוניהם וכאשר נכמרו רחמיו נתרצה ונתפייס ושמע לקול אנשי בית פרעה אשר חלו את פניו וזהו וישמעו מצרים ומה שמעו שהוא שמע לבית פרעה אשר בקשו ממנו שימחול:

וישלחני אלקים לפניכם וכו' כי שנאת מצרים על ישראל גדלה כ"כ עד