לוח ארז החדש קיג

מצות ד' אנו מקיימים בהדלקתם ולא סבה אחרת ורק המצוה מאירת עינים:

ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם יש לרמז ע"פ דקיי"ל בש"ע או"ח סי' רל"ה אף דלכתחלה אין להתפלל תפלת מנחה גדולה בצהרים מ"מ אם רוצה לאכול סעודה גדולה צריך להתפלל מקודם והנה בוודאי סעודה בבית יוסף משנה למלך דין סעודה גדולה יש לה ע"כ אמר ויכינו את המנחה שהכינו א"ע בתפלת המנחה עד בא יוסף אף שהי' בצהרים זמן מנחה גדולה שאין העת להתפלל עדיין בכ"ז אחרי ששמעו ששם יאכלו לחם סעודה גדולה הוצרכו להתפלל קודם:

שלום לעבדך אבינו עודנו חי כי נאמר יבוא שלום ינוחי על משכבותם אבל כל זמן שהאדם חי יש לו מלחמה תמידית עם היצ"הר אשר יארוב לו בכל פנה שהוא פונה אבל בצדיקים גמורי' כיעקב אבינו אשר קיימו בעצמם ולבי חלל בקרבי גם בעוד בחיים חייתם כבר עשו שלום עם יצרם וזהו שלום לעבדך אבינו אף שעודנו חי כבר זכה לשלום ואין לו מכשול מיצה"ר:

אלקים יחנך בני ע"פ מה שפירש"י שבנימין קרא את כל בניו על שם יוסף אחיו שנאבד ממנו ועשה לו בזה מזכרת אהבה אבל יוסף קרא שם בנו מנשה כי נשני אלקים את כל בית אבי וכשראה יוסף את בנימן שהוא לא שכח את אחיו עד שלכל בניו בשמות יוסף קרא והוא בגדולתו שבח את כל בית אביו והורה בזה קלות דעת ע"כ ניחם ונתחרט על אשר עשה כן וירא שלא יהא לבנו מנשה השם הזה לקלון ולחרפה ע"כ התפלל עליו אלקים יחנך אתה בני מנשה כמו שאמר האשכנזי גאטט זייא דיר גנאדיג, ויה"ר שלא יארע תקלה וקלון לך ע"י שם הזה. – ואפשר שגם מטעם זה העביר הבכורה ממנשה ונתנה לאפרים כי לא לכבוד הי' לו השם הזה:

בגדול החל ובקטן כלה יש לרמז עפמ"ש והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא כי מי שהולך לאט לאט ממדרגה למדרגה הוא ישיג את תכליתו המבוקש ומהקטון יעשה גדול אבל נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך מי שמתחיל תיכף בגדולות ונפלאות ממנו ומפליגה דבר יותר מכחו ויכלתו הוא יפול לאחור ולא יגיע למטרת חפצו כן הוא מנוסה הן בעניני המסחור הן בעניני החכמה צריך ללכת מן הקל אל החמור אבל מי שמחמיר בתחלתו מיקל הוא בסופו וזהו מי שבגדול החל שתיכף מתחלה רוצה בגדולות ונצורות סופו שיכלה את הדבר בקטן מאוד כי לא שיור את הסדר:

ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בידו יש לרמז עפמ"ש שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו כי הנותן צדקה אף שלפנים נראה שהוא יחסר מרכושו בכ"ז הלא ד' ישיב לו כגמולו וימצא שכרו יותר על הפסדו וזהו ויהי הם מריקים שקיהם לתת צדקה לעניים סיפן והנה איש צרור כספו בידו כי יושב לו מאת בעל גמולו והמרבה בצדקה לא המעיט מכל אשר יש לו:

פרשת ויגש ויגש אליו יהודה וכו'– עפמ"ש בכ"ס פ' מקץ לפ' מ"ש שם ויקראו לפניו אברך שמי שהוא גדול ורם מעולם ואין לפקפק אחרי גדולתו וחשיבתו את זה אין מן הצורך לכבדו בכבוד חיצוני כי כבודו במקומו אבל מי שמבית הסורים יצא למלוך ומאשפות הורם אביון ולא הורגל עוד בגדולתו כמו יוסף לזה צריך להראות אותות הכבוד ביתר שאת למען יזהרו מפגוע בכבודו אשר זה מקרוב בא אליו ע"כ קראו לפני יוסף שיכרע לפניו כל ברך והנה יהודה מתחלה שמרוב שיחו וכעסו אף שלא ברצונו יצא עתק מפיו דברים אשר לא יתכנו לפי כבידו ע"כ ביקש ממנו מקודם דברו אליו שאל יחוש ויקפיד ע"ז אחרי שהוא חשוב בעיניו כמלך רם ונשא מאז ומקדם ואין לו הכרח לאותות הכבוד החיצוני כ"א בקרבו יכבדהו וינשאהו ואם גם מן השפה ולחוץ ידבר דברי נרגן בכ"ז הלא כבודו הוא כיתד במקום נאמן אשר לא יזיז אותו ממקומו ע"י דברים קשין וז"ש לו בי אתה אדוני בקרבי אני ירא אותך יראת הכבוד והרוממות כי כמוך כפרעה אתה חשוב אצלי כמו המלך בעצמו וכמו שהמלך אינו יורד ממדרגתו הרמה ע"י דברים קשין כ"כ אתה ע"כ אל יחר אפך בעבדך:

ובמד"ר דבר אני מוצא מבפנים ומשנים דבר בנא ומכלה אתכם, ונדחקו