לוח ארז החדש קיא

מעמד חירותיכם במצרים ובכ"ז רדו שמה כפירש"י וע"ז נחיה ולא נמות עכ"פ בעו"הב כי טוב לנו להיות בגלות בעו"הז ועי"כ נחיה לעו"הב. והא דכתיב וירא יעקב כי יש שבר וכו' ויאמר הנה שמעתי ושונה מראיי' לשמיעה י"ל דהוא באמת ראה ברו"הק כנ"ל אבל מרוב ענותנותו לא רצה להתפאר בזה שהוא רואה את העתיד ע"כ אמר רק שמעתי משיירות המצוייות:

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו עפמ"ש רמב"ן שיוסף שנה את מראיתו ע"י שימת המצנפת על מצחו כדי שלא יכירוהו אבל הם עמדו לפניו בלי שום שינוי ועי"כ הכיר אותם והטעם שלא התנכרו גם הם כמוהו הוא בשביל שהם לא הכירוהו ולא ידעו לפני מי הם עומדי' ע"כ מה להם להתחפש ולשנות את עצמם אבל אם היו יודעים ומכירים אותו אז גם הם היו מתלבשי' ומתנכרי' ולא הי' גם מכיר אותם כמו שהם לא הכירוהו ע"י שינוי שעשה במראהו א"כ האי קרא מרישי' לסיפ' ומסיפי' לרישי' נדרש ויכר יוסף את אחיו כי לא השתדלו לשנות א"ע בשביל שהם לא הכירוהו והם לא הכירוהו בשביל ויכר את אחיו והשתדל להתחפש בפניהם:

ויזכור את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם וכו' – כי הוא חלם שהוא ימשול ויעצור עליהם אף שהוא צעיר לימים בכ"ז רב יעבוד צעיר כי אינם ראוי' והגונים למלוכה כי חשדן בעריות כאז"ל ע"כ ויזכור את החלומות שהוא ימשול בהם ובע"כ שהם ח"ו רעים וחטאים ובפ' עריות נאמר ונשנה ראה את ערוותה אלמא דלשון רואה ערוה הוא כינוי לבולמס התאוה לזנות ואחרי שמצרים שטופי זמה כי זרמת סוסים זרמתם ע"כ אמר להם לראות את ערות הארץ כלומר לזנות עם בנות הארץ באתם אבל אחרי שאז"ל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אמרו לו תדע שחשרתנו במה שאין בנו שהרי רעבים ללחם אנחנו ועבדיך באו לשבור אוכל ואיך יערב לנפשינו עשות המזמתה:

זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא יש להמליץ עפמ"ש ז"ל אין וזאת אלא תורה שנא' וזאת התורה ודז"ל את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח ע"כ אמר להם זאת עשו התעסקו בתורה אז בטוחים אתם וחיו שלא אעשה אתכם רעה כי את האלקים הוא התלמיד חכם אני ירא לגע במשיחיו:

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו' כי הראשונים ובראשם בפר"ד כ' שהשבטים אכלו בן פקועה ומפרכסת דשרי לישראל ואסור לב"נ ויוסף דן אותם לבני נח להחמיר והשבטים חשבו א"ע לכל מילי כישראל ואז"ל פ"ק דב"ב אם אלקיכם אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו וכו' והשיבו משל למלך שכעס על בנו וא' מפרנסו ואנו נקראים בנים למקום וגם בזה האריך בפר"ד בדרושיו שממצות צדקה מוכח שאנו בנים למקום ומותר ומצוה לרחם על העניים אף שכועס עליהם בכ"ז דטבא לי' עבדי להו וע"ז אפשר שאז"ל שכל מי שיש בו מדה רחמנות בידוע שאבותיו עמדו על הר סיני ונתן לך רחמים ורחמך היינו על ישראל שנקראו בנים למקום ומותר ומצוה לרחם עליהם אבל בעכו"ם שנקראו עבדים אסור לרחם כמשל הנ"ל ע"כ לא תחנם ולפי"ז השבטים שחשבו א"ע כישראל לכל דבר ודבת יוסף שאכלו בן פקועה כלא בעיניהם אחרי שהם ישראלי' ודנו אותו כדין עד זומם כמ"ש לעיל בשם או"הח א"כ על מיתתו לא ניחמן אחרי שלדעתם הו' חייב מיתה מצד עד זומם רק בשביל שהיו אכזרים והמיתוהו באופן אכזרי ע"ז דנו שבא עליהם העונש ע"כ אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא בשביל שגרמנו מיתתו כ"א על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ושמנו לבנו כחלמיש ולא רחמנו עלי' לברור לו מיתה יפה אבל ראובן הי' בדעתו כדעת יוסף שהם כדין בן נח ואסור לרחם עליו ע"כ על אשר הקשו את לבם ולא שמעו לקול תחנוניו בזה לא חטאו וזה הלא אמרתי לכם "אל תחטאו בילד ולא שמעתם שע"ז שלא שמעתם לקול תחנוניו לא חטאתם כי אנו נחשבי' כב"נ ואסור לרחם וכיון שכן דבתו שהוציא עליכם שאכלתם בן פקועה כדין היתה כי אסיר לב"נ לאכול וכיון שכן לא הי' חייב מיתה כי לא הי' עד זומם כ"א וגם דמו הנה נדרש על אשר שפכנו את דמו והרגנוהו שלא כדין ע"ז אנו נידונים:

אותי שכלתם וכו' עלי היו כלנה, ובמסורה שבבע"הט ואת עלית על כלנה ע"פ מ"ש במיתת נדב ואביהוא בקרובי אקדש סבור הייתי או בי או בך ועכשיו אני רואה שהם גדולים ממנו