לוח ארז החדש קי

פענח ומגלה טמירין ע"כ לקח לו לאשה בת הכה לע"א:

וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב, במסורה שבבע"הט וליוסף אמר מבורכת ד' ארצו עפמ"ש מכאן שאסור לשמש מטתו בשני רעבון ועיין באו"הח וביכורי אביב אף שיוסף הי' מחשוכי בנים שמותר לו לשמש בשני רעבון בכ"ז הוא נהג בעצמו מדת חסידות וכן כתבו המפ' ז"ל שהמלה הנכתבת ראשונה הוא להורות חידוש עיין מלבים בכ"מ וז"ש וליוסף בשביל שהוא הי' צדיק מתחלתו ועד סופו אף שמצד הדין הי' מותר לו אף בשני רעבון קרא חסידותי' דיוסף קמ"ל וילדו לו בטרם תבוא שנת הרעב ועוד אחרי שעיקר טעם האיסור הוא שלא יהא העולם שרוי בצער והוא בנחת אבל צדיק כמוהו שזיווגו לא הי' להנאתו כ"א רק לקיים מצות בוראו כמ"ש לעיל ויהי כי ארכו לו שם הימים א"כ גבי ל"ש האי טעמא לאיסורא כי דומה עליו כאלו כפאו שד וז"ש וליוסף אמר מבורכת ד' ארצי שגם ארציותו וגשמיותו לא עשה רק כברכת ד' אשר ציוה עליו ע"כ לא הי' טעמא דאיסורא וזהו החידוש שבכ"ז לא פירש מן הציבור. ועד"ז י"ל מ"ש להלן ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ, עפ"י מ"ש ז"ל התקוששו וקשו קשט את עצמך ואח"כ קשט אחרים לז"א מתחלה ויוסף הוא השליט על הארץ הוא ארציות שלו ורק אחרי שקשט א"ע ושלט ביד חזקה על ארציות שלו אח"כ הוא המשביר ומשפיע לכל עם הארץ:

והרעב היה על כל פני הארץ וכו' ויחזק הרעב בארץ מצרים– שינוי הלשון על פני הארץ וסיים בארץ מצרים כי מדרך העולם בעת אשר יתחיל היוקר להאמיר אז הסוחרי תבואת ואוספי בר רגילים למנוע במכירת אוצרם עדי תיקר השער ביותר וירוויחו עוד כפלים וע"ז נאמר מונע בר יקבהו לאום כלומר אם יש עוד בר ותבואה רק הסוחרים מונעים למוכרו למען ירוויחו יותר יקבהו לאום ע"כ מתחלה אין כאן רעב באמת שהרי עוד מלאו האסמות ורק לפנים נראה הדבר עאלו הי' כבר רעב וזהו מתחלה ויהי רעב רק על כל פני הארץ לחוץ ולפנים הי' נראה כאלו כבר שלט הרעב מה שבאמת עדיין לא הי' כן ע"כ יוסף הכריח וכפה לסוחרים שימכרו אף שלא ברצונם והנאתם וזהו ויפתח יוסף את כל אשר בהם מה שהי' להם עוד באסמיהם סמוי מן העין פתח הוא בע"כ ורק אז פתח אוצרות המלך אשר גנז וישבור למצרים כשלא הי' רעב רק על פני הארץ כ"א כבר באמת ויחזק הרעב שבארץ' שכבר כלו לאכול אוצרות היחידים אז הוא המשביר בר:

וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף, פירש"י שהי' צריך לכתוב לשבור מן יוסף וכ"כ ראב"ע ורשב"ם ולא אבין אחרי שכ' רש"י בעצמו במקרא הקודם דשבר יש לפתרו בין בלשון מכירה בין בלשון קנין א"כ הלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו אחרי שמסתמא בטרם מכרו הסוסי' ואדמתם אשר כל מחייתם מהם מכרו כל או"א כלי חמדתם וסגלתם זהב וכסף אשר אין כ"כ צורך להם כמו בבהמתם ואדמתם ע"ז אמר וכל הארץ באו לשבור. והוא למכור את חפציהם שאינם הכריחים אל יוסף בעבור אוכל:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר לבניו למה תתראו כי מה שיעקב התמהמה ולא רצה ללכת מיד בשעת הרעב למצרים הוא כי ראה ברו"הק ששם יהי' גלות ועת צרה ליעקב ע"כ אקדומי פורענות לא מקדמי' ע"כ איחר הדבר כל מאי דאפשר וכ"ז הוא שראה ברו"הק את העתיד לבוא במצרים על בניו אבל הם שלא שרה להם רו"הק לידע את העתיד תמה עליהם למה יתראו לפני הבריות כאלו הם רואים את אשר עיניו יחזו את הנולד ואחרי שבנין התפעל מורה על פעולה הנראית מה שבאמת אינה כן כמו מתרושש מתעשר ע"כ אמר וירא יעקב הוא ראה והתבונן את האתא מרחוק כי יש שבר במצרים ששם שורש פורה שבר על שבר לבניו בגלות החל אבל אתם שאינכם רואים באמת מדוע אתם מתמהמהים ותתראו שאתם מראי' א"ע כאלו אתם ג"כ רואים:

ועד"ז י"ל מ"ש להלן הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ונחיה ולא נמות ופי' באו"הח ונחיה בע"הז ולא נמות בעו"הב ועפ"ד בקדש י"ל עפמ"ד במד"ר לך אקרא דויהי השמש לבא שאברהם אבינו בורר לו שיעבוד מלכיות וז"ש הנה שמעתי והבנתי כי יש שבר והריסת