לוח ארז החדש קט

ברווחה והרחבה ותתענג בדשן נפשם יבריא אותם כ"כ עד שבנקל יוכלו לסבול את צער שני הרעבון ע"כ הוסיף לאמר ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב שלא ירגישו תוקף ועוז אשר נתנו להם שני השובע כי הרעב יהי' כ"כ כבד מאוד עד שלא יוודע עוד השובע שעבר וא"ש כפל הלשון:

עוד י"ל שבעת שהאדם יש לו רב כל בשפע והרוחה לא ינחת בו אם ידע מקדם שבעת קט ירעב ללחם ולא יהי' אתו מאומה כי הדאגה והפחד מימים יצרו ימררו את חייו אם גם כעת ישבע ויותר כי מה בצע לו מהווה אם העתיד הרע מרחף לפניו ע"כ המצרים אשר ידעו מפתרון יוסף שאחרי כלות שני השובע ירדף אחריהם רעת שני הרעב ע"כ נהפכה שמחתם לתוגה וכוס הרויה אשר שתו בשני השובע יהי' למר ולא הרוו נחת בידעם ששני הרעב יכבידו אכפם עליהם וז"ש ולא יודע השבע בארץ שגם בעת השובע לא יהי' להם ידיעה המשמחת מהם מפני שנות הרעב אשר יבואו אחריהן והעתיד יהפך את ההווה לצער ויגון – וז"ש להלן תחלנה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם, ונדחק הרמב"ן לפרש ויהי רעב בכל הארצות אשר סביב ארץ מצרים כי קושיתו כיון שנאמר ובכל ארץ מצרים היה לחם האיך אמר ויהי רעב בכל הארצות ולהנ"ל י"ל אף שבארץ מצרים היה לחם בכ"ז הפחד והמגור מפני ימי הרעב שיבואו אח"כ השקום לענה וראש גם בימי השובע ע"כ אף שהי' לחם בארץ מצרים בכ"ז גם בימים האלו כבר התחיל אצלם הצער של ימי הרעב בידעם שאחרית שמחתם תוגה תהי' ע"כ כמש"פ ביערת דבש כאשר בא אל בת שבע הוא תיכף ומיד בא אליו נתן הנביא להחזיר את דוד בתשובה ע"כ מזמור לדוד ה"נ י"ל ותחלנה שני הרעב כאשר אמר יוסף שתיכף שאמר שיהיו שני הרעב אף שיקדימו להם שני השובע בכ"ז כבר התחילו ימי הרעב אף בשני השובע ע"כ הי' רעב בכל הארצות ואף ארץ מצרים לא יצא מן הכלל אף שבכל אמ"צ הי' לחם בכ"ז כבר הרגישו גם בשני השבע צער שני הרעב שיבוא בטח אחריהן:

כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו, כי הקב"ה הרוצה בטובו להשפיע טוב על בריותיו אם יגזור טוב וחסד שיבוא אל בנ"א אז ימהר ויחיש לעשותו למלאות חפצו ורצונו הטוב והמטיב רק מדת הדין מקטרג ואינו מרוצה לטובה הוא יעכב ויאחר הדבר למען תתמהמה הטובה לבוא לעולם לא כן אם נגזר דבר לשבט לרעה אז נהפוך הוא הקב"ה בטובו מאחר הדבר כל מאי דאפשר כי אקדומי פורענות לא מקדים ומדת הדין ממהר ומחיש שבוא תבוא הרעה ולא תאחר והנה פה בגזירת שני הרעב הי' כראה לפנים למי שאינו יודע עתידות שהן לרעת העולם שיכביד הרעב אכפו עלי אנשים לכלותם ברעב אבל מגיד מראשית אחרית היודע תעלומות ידע ויתבינן שיצמח מזה קרן ישועה ליוסף שמבית הסירי' יצא למלוך ע"כ הקב"ה מיהר את הדבר אחרי שאחריתו ישגא לטובה אבל גם מדת הדין הסכים לזה למהר לבוא כי אליו הי' נראה ראשיתו מצער את בנ"א ולא ידע אחריתו ואז"ל כל מקום שנאמר וד' הוא ובית דינו המקטריגי' והמשמאילים אשר עם ד' תמיד וסביב לכסא כבידו יחנו ע"כ אמר כי נכון הדבר מעם האלקים והם המקטרגים אשר עם אלקים המה במדת הדין להם נכון וכשר הדבר כי יחשבו לרעה אבל אחרי אשר אלקים חשבה לטובה כנ"ל גם הוא בכבוד וטובו ממהר לעשותו בידעו כי טוב יהי' אחריתו מראשיתו:

ועל פיך ישק כל עמי – ובמסורה שבבע"הט שפתים ישק משיב דברים נכוחים עפמ"ש מצודות משלי כ"ד ישק פירושו מלשון חיבור השפתים זה לזה וכ"מ במשנה משיקי' את המים ע"כ א"ל ליוסף שאם אתה תרצה לפתוח את פיך לדבר דבר אז הס כל בשר מלפניך וכלם ידמו ויחשו לשמוע מה בפיך וזהו על פיך כשאתה תרצה לפתוח את פיך אז ישק כל עמי ויחבר השפתים לזו למען לא יצא הגה מפיהם והנה מי שממהר להשיב טרם ישמע ויבין מה ששאלו חבירו לא ידבר נכונה כי משיב דבר בטרם ישמע אוולת תחשב לו אבל מי שמחבר את שפתיו מבלי לפותחם עד יבין הדבר אשר שמע לאישורו וזהו שפתים ישק הוא ישיב דברים נכוחים:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת – כי לכאור' יק' האיך הרהיב יוסף בנפשו עת לישא בת עובד אלילים ולא ירא לנפשו שיהי' לו ממנה בנין דלא מעלו אבל כיון דטמירי' גלי לי' וידע מקדם שבניו יהיו צדיקים ע"כ לא פחד מזה וזהו ההמשך על אשר קרא אותו צפנת