לוח ארז החדש קא

תולדות מיהודה והשיב לו כיון שכן שהזנות אינו התכלית אצלה רק הדרך והאמצעי א"כ לא היתה בזה קדשה כי לא יאות לה שם זונה וקדשה כפי' בע"ק הנ"ל:

ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח כי אף שהיתה ברכת ד' לראש יוסף בכ"ז כל זמן שהי' במסגיר אסיר עבד עבדים לא הרגיש בעצמו הצלחה כי כל זמן שחסר ההון היקר מכל ממדה והוא החירות והחפשית דא חסרת מה קנית ע"כ לא אהני לי' ברכת ד' רק שהוא מצליח לאחרים אבל לא לו כ"ז שעול העבדות תעיק באכפו על צווארו וזהו אף שיהי' ד' את יוסף לברכהו בכ"ז לא הי' רק מצליח ולא מוצלח והטעם ויהי בבית אדוניו כ"ז ששלטה יד אדון עליו:

ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ולא נאמר כל ביתו (כבפסוק הקודם) י"ל שמתחלה לא הי' יוסף הנגיד והמצווה על כל אנשי ביתו שיהא הוא הראש והראשון לכל דבר רק מנה אותו רק להיות כא' מעבדיו ובמדרגה שווה (הויז בעאמטע) ובעת ההיא לא שלטה הברכה רק בביתו עבור שגם הוא הצדיק הי' לו שם מינוי אבל אח"כ הגביה את יוסף למעלה ראש על כל עבדי ביתו ובשביל זה שעל פיהו ישק כל הבית והתנשא לכל לראש לא רק את ביתו בירך ד' כ"א כל אשר יש לו בבית ובשדה וזהו התכת הכתובים ויפקידהו על ביתו להיות עליון על כל העומדי' שם לשרת והכל נקרא על שמו של יוסף וסיפר הכתוב ויהי מאז' ומן קדמת דנא טרם שמוהו לראש כ"א רק הפקיד אותו "בביתו" ולא על ביתו כ"א רק נתן לו פקודה ומינוי בביתו כשאר עבדיו אז ויברך ד' רק את בית המצרי בשביל שהצדיק שכן בו אבל מעת אשר הפקיד אותו "על ביתו" ויהי מחדש בשכר שהרים למעלה את יוסף להיות עליון על כלם עי"כ פרצה הברכה לא רק בבית כ"א גם בשדה ובכל אשר לו:

ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים בילקוט הובא ג"כ בדמשק אליעזר לד' אין כתיב כאן אלא לאלקים לא לאלקי אני עושה את הדבר הזה והוא פלא ונ' כפשוטו עפמ"ש ותתפשהו בבגדו ופי' שמה שהרהיבה בעזות נפשה לתובעו בפה נבלה לדבר עבירה הי' על שראתה אותו מסלסל בשערו כפירש"י אקרא דוהוא נער ומתגאה בלבושו דמתה בנפשה שעבירה גוררת עבירה והיצ"הר היום אומר עשה כך וכו' ויהי' בנקל לה לפתותו ולהסיתו אבל באמת טעתה בדויוכה שאף שנכשל בעבירה קלה מדת הרחמים העביר עוונו הקטן ורק אם ימוד במדת הדין הקשה את מעשה הנערות לחטא יחשב אבל לחטוא באשת איש שהוא עוון גדול אף נגד מדת הרחמים ח"ו שישמע לה וז"ש איך אעשה הרעה הגדולה הזאת שהיא עבורה בעצמותה גדולה כי אם אמנם חטאתי ע"ע במעשה נערות לא חטאתי רק "לאלקים" נגד מדת הדין המדקדק לחשוב קלות כחמורות אבל הדבר הזה שאתה מבקש ממני אשר הוא עוון פלילי לא לאלקים למד"הד אחטא כ"א גם מדת הרחמים יענוש אותי:

ועפי"ז י"ל דברי המדרש רבה פ' נשא ויבא מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו יוסף הצדיק נתיירא מפני הקב"ה שאמר ואיך אעשה הרעה וכו' ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני יראתו חייך שבן בנך אחלוק לו כבוד שאתן לו רשות להקריב קרבנו ביום קדש שלי ולא יהי' ניזוק הה"ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים וצ"ל מאי לא יהא ניזוק דקאמר ולהנ"ל י"ל אחרי שיוסף כבר נכשל בעבירה קלה לסלסל בשערו בכ"ז מיראתו את ד' פירש מחמורה ה"נ הלא כל קרבנות אחרי שהם צרכי גבוה היו ראויי' לדחות את השבת אלא שחש הכתוב אולי אם ירגילו את עצמם לחלל השבת במלאכת שמים ירגילו א"ע לחללו גם במלאכת הדיוט רק הכהנים שזריז' הם ובקרבן צבור להם הותר' אבל לא בקרבן יחיד דשאני צבור דרבים ליכא למיטעי כולי האי אבל יוסף שכבר חטא לאלקים כנ"ל ובכ"ז לא נכשל בחמור ע"כ הבטיחו השי"ת שגם זרעו אחריו יקריב בש"ק "ולא יהא ניזוק" לבוא לכלל טעות ומכשול:

ויהי כדברה אל יוסף יום יום וכו' לשכב אצלה להיות עמה, פירש"י לעו"הב עפ"י מ"ש להלן ותתפשהו בבגדו ובמסורה שבבע"הט לא יוכל למכרה לעם נכרי בבגדו בה, עפמ"ש רש"י בקרא דיוסף הורד מצרימה שפוטיפר לש"ש נתכוונה שראתה באצטגנינות שתלד ממנו ולא ידעה אם ממנה אם מבתה והנה במדרש רבה תפש על פוטיפר שאמרה שכבה עמי ולא אמרה כרות ופרשת כנפיך על אמתך ואם כוונתה היתה לש"ש יש ללמד