למודי ד' צט

בפ"א מה' חגיגה דלא יראה אב"מ ולא כתב ניתק כמ"ש שם דין ז' וה' ע"ש דנקט הכי אפי' לר' אושעיא ע"ש במרן ז"ל. גם לפי מה שפי' בכוונת מרן ז"ל ניחא נמי וי"ל עוד במ"ש ובפ"א מה' אלו וכו' משום דק"ל דא"כ מאי מדייק בגמ' מכלל דר"י סבר לאו שאב"מ לוקין עליו דילמא רבותא נקט וכדאמרן לרבינו ולזה כתב דבשלמא רבי' כיון שכבר גילה דעתו במ"א ליכא למיטעי משא"כ לר"י אם איתא הול"ל טעמא דאב"מ טפי דלא משכחת כלל דלקי דאלו לטעמא דניתק משכחת דלקי כשביטלו או שלא קיימו ועיין להרב מש"ל ז"ל הל' פסוהמ"ק מה שתמה על מרן ז"ל שם ע"ש. ול"נ עם מ"ש בירוש' פ"ג דשבועות הל' ז' דשבועה שאוכל ככר וזרקו לים הוי ישב"מ ע"ש וא"כ ה"נ גבי נותר כשזרקו לים הוי יש ב"מ ולוק' וא"כ הו"ל שקולים. והדרן לדברי מרן. וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל שתי' לדברי התו' הלזו וי"ל דלא ניחא לן חדא דהאיכא רי"ש דס"ל דלוקין עליו כדאי' בפרק הלוקין וכו' עש"ב ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' הא' שהק' בפ"ד מיתות דיבור הנז' וז"ל תימא ת"ל דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד וכו' ע"ש דמ"ה לא משני הכי בהא דהאיכא רי"ש דס"ל דלוקין עליו משא"כ לאו שבכללות דליכא מאן דפליג עליה ע"ש בתו' ד"ה ועל כולם וכו' ע"ש אלא דמ"מ ס"ל לתו' דהו"ל לאשמעי' דאפי' דכולהו לא הוה בהו מיתה לא לילקו משום בן סו"מ דהוי רבותא טפי מלאו שבכללות שהוא משום כולהו. ודע דאע"ג דר"י ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו וא"כ מאי דמשני התם גבי לא תענה אכתי לא אתי כר"י. כבר כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דסנהדרין ובפרק מרוב' דר"י גופי' לא יליף בעלמא דלוקין עליו אלא מעדים זוממין ואי לאו דגלי ביה מלקות מוהי' אם בן הכות וכו' הוי אמרי' בכל דוכתי בלאו שאב"מ אין] לוקין עליו ע"ש וכ"כ הריטב"א ז"ל עצמו שם ע"ש. וראיתי בש"מ שם פרק מרובה שהביא לשון התו' שאנץ ז"ל שכתבו ע"ז וז"ל ואיהו אין מתיישב תו' זה דבלאו והי' אם בן הכות מצינו למילף לעדים זוממין שלוקין משום כאשר זמם כגון שמעידים על פ' שהוא חייב מלקות והוזמו וניהו דנחשב קנס לר"ע התם וגם לא בעי התראה כדמפ' בפ' אלו נערות דבעו למקטל בלא התראה אבל בן גרוש' ובן חלוצה דלקי על עון עדות שקר ההוא לאו קנסא הוא וכן בעי התראה כשאר חייבי מלקיות עכ"ד אמנם רש"י ז"ל שם בפ"ק דמכות דף ד' ע"ב ד"ה גמר וכו' כתב וז"ל ועדים זוממין לוקין על דבריהם בעידי בן גרושה ובן חלוצה עכ"ד ויראה דדברי רש"י שם מוכרחים בסוגיא דכיון דלס"ד מקמי דקאמר ר"י לא ס"ל כר"ע וכו' הוה ס"ל דעדים זוממים קנסא א"כ מאי פריך מה למש"ר שכן לוקה ומשלם והלא לר"מ בכל התור' לוקה ומשלם דגמר ממש"ר כיון דעדים זוממים קנסא וע"ש בתו' ד"ה סבר לה וכו' ע"ש וע"כ משום דלא ניחא לאוקמה כר"ע דלא כהלכתא וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' שם ע"ש וא"כ עדים זוממים מיהא ע"כ הא איכא מה מצינו למילף ממש"ר כיון דתרווייהו קנסא וא"כ כי משני ר"ל אהא דפריך מה למש"ר שכן לוקה ומשלם דגמר מעדים זוממים הו"ל למפ' בפשיטות מה למש"ר ועדים זוממים שכן לוקין ומשלמים ולזה כתב רש"י ז"ל דאעידי גרושה וחלוצה הוא דקאמר גמר וכו' דהשתא אע"ג דקנסא הוא לא שייך הכא לוק' ומשלם למילף ממש"ר דאין שייך בו תשלומין וזהו שדקדק הש"ס לכתוב זו כאן ולא בלישנא קמא:

גם מ"ש התוס' שאנץ דבן גרוש' ובן חלוצ' בעי התראה כשאר חייבי מלקיות. אני תמה דבהדיא אמרי' התם באלו נערות אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלאו מכאשר זמם קמתרבי ליבעי התראה אמר קרא משפט אחד יהיה לכם וכו' ע"ש. ואפשר שכוונתם דכיון דלא נפקי מכאשר זמם ממונא הוא ומקרא דלא תענה נפקא לן מלקות ומן הדין דבעי התראה כשאר חייבי מלקיות אי לאו משפט אחד וצ"ע

לימוד פז אתמר בפ"ק דתמור' אמר ר"י משום ר"י הגלילי כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוק' לא עשה בו מעשה אינו לוקה חוץ מנשבע וממיר ומקלל חבירו בשם ופסקה הר"מ במז"ל בפח"י מה' סנהדרין ע"ש ויש לתמוה דבפי"ג מה' שכירות כתב רבינו חסמה בקול לוק' ומ"ש מממיר וכבר עמד ע"ז ה"ה ז"ל שם וראיתי להלח"מ ז"ל שם שהק' וז"ל ק' דבפ"ד מיתות הקשו וקול לר"י לאו מעשה הוא והא אתמר חסמה בקול וכו' ותי' דשאני חסימ' מעדים זוממים ומגדף דאינם במעשה ע"ש מה שנדחק דעדים זוממין נמי ישנן במעשה ע"ש ולי נראה דאין צורך לזה דחילוק זה דה"ה ז"ל אינו אלא לדידן דקי"ל דלא כר' יוחנן אמנם ר"י גופיה ודאי דלית ליה דהאמר לי' ר"י לתנא לא תתני ממיר דבדיבוריה אתעביד מעשה אע"ג דאינו במעש' לעולם וסוגיא דפ"ד מיתות קיימא לר"י והא דלא פריך מדא"ל ר"י לתנא לא תתני ממיר. אה"נ אלא דניחא ליה למפ' קול אקול וסמיך אר"י גופי. ועי"ל דמדמי עדים זוממים לחסימ' דעדים זוממים קרינהו מעשה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות כדאית' בפ"ק דף ה' ע"א ע"ש והשתא ל"ק מה שהק' שם התוס' ד"ה הואיל וכו' ע"ש ושוב זכיתי ומצאתי אחר ימים להפר"ח ז"ל בה' שכירות שכ"כ ע"ש. ולפי מ"ש א"ש מה שהק' הלח"מ ז"ל אמ"ש ה"ה ז"ל ומה שהביא ראי' ר"י וכו' שכונתו דנימא דר"ל ס"ל דיש לחלק מש"ה כתב דמכ"ש קפריך וראיתי להרב יבין שמועה בדין זה שתי' לקו' זו קרוב למ"ש. אלא שמ"ש שם וז"ל וכי איתיבי' ר"י לרי"ל בפרק הפועלים מממיר היינו כהנחת דניתני חוץ מממיר כמו ההוא תנא משום דאל"כ אלא דפריך בהנחת לא תתני ממיר א"כ אמאי אצט' ר"ל לדחות ההיא ר"י ואימא אפי' כרבנן ואנא דאמרי כההוא תנא דתנא חוץ מממיר. דבריו תמוהים דהשתא נמי דפריך בהנחת חוץ מממיר מאי ק"ל ר"י לר"ל דע"כ מפי השמועה למדנו דלקי כמ"ש הר"מ במז"ל ריש הל' תמורה ושאני התם דגלי קרא וכמו שהק' הלח"מ ז"ל וכמ"ש הוא עצמו ואנא דאמרי וכו' ולא ידעתי מי הכניסו לזה ומה שהק' שם על תי' הלח"מ שכתב דעדים זוממים יכול אדם לשלוח כתב ידו לב"ד ע"ש שהאריך. לא ראה הרב מה שכתב הלח"מ ז"ל עצמו שם בפ"א מה' עדות כתי' הב' של הרב ממש ואפריון נמטייה למרן ז"ל. ומ"ש עוד על דברי הלח"מ ז"ל והנה לא יכולתי להלום לדעתו וכו' דלמה הוצרך ה"ה להק' ואע"פ שהביא ר"י ראי' מממיר ומאי קושיא הא שפיר מייתי כיון דר"י לטעמיה דא"ל לתנא לא תתני ממיר ע"ש אינו ק' דכבר תי' זה הלח"מ במ"ש ומשום דבממיר איתי' להך עדיפותא וכו' ור"ל דנהי דלענין הדין לא מפליג ר"י מ"מ העדיפותא מיהא עדיף חסימ' מממיר ולא יכחיש ר"י בסברא זאת ואיך ידמהו לחסימ' ומ"ה כתב דמכ"ש קפריך וזה מבואר בדברי הלח"מ ז"ל:

ומה שהק' עוד על מ"ש הרב לח"מ בה' סנהדרין וז"ל דהיאך כתב דנילפ' מממיר דלאו שניתק לעשה לוקין אחר שאין לנו שום גילוי והרי מי לנו גילוי גדול מלאו דחסימה שבבירור אמרו במכות א"ה לאו שניתק לעשה נמי דומיא דחסימה וכו' ותו יש לדקדק וכו' כי הראי' שהביא מהתוס' דשבועות תניין הויא תיובתיה דהקשו דאמאי אצט' וכו' ותרצו דאפ"ה אצטריך קרא אחרינא משום דלא הוה דרשינן הני קראי להכי עכת"ד וירא' שכוונת הלח"מ ז"ל לומר דלהרמב"ם ז"ל ס"ל דלעולם לאו שאב"מ דאין לוקין עליו מדאצט' בנשבע וממיר וכו' כמו שהק' התוס' ז"ל אמנם מדדמי ללאו דחסימה אינו מוכרחת כ"כ דרשא לא לענין לאו שניתק לעשה ולא ללאו שאב"מ. תדע דא"כ מאי ס"ד דאביי דפריך בפ"ק דתמורה מממיר וכמו שהק' התוס' שם וע"כ כמו שתירצו התוס' שם ע"ש. ואכתי ק' דהא בעינן דומיא דלאו דחסימה דאין לו תיקון כלל אלא ודאי דאינו מוכרח כ"כ והשתא כי פריך בריש הלוקין א"ה לאו שאב"מ הומ"ל מדאצט' נשבע