למודי ד' ק

וממיר וכו' אלא דלא רצה להאריך. א"נ דלא שמיע ליה השתא ההיא דר"י הגלילי. א"נ דלא ניחא ליה למימר דמדאצט' נשבע וכו' אפקיה ממשמעותי' דכל דברי התורה וכו' ומש"ה קאמר דמגופיה דקרא יש להבין דומיא דלאו דחסימה וכו' וסמיך אנשבע וממיר וכו'. ומ"ש הלח"מ כמ"ש התוס' בשבועות ר"ל כקושייתם ולרבינו ס"ל דכן הוא האמת וזהו כוונת ר"י הגלילי עצמו דאמר כל ל"ת וכו' לא עשה בו מעשה וכו' חוץ מנשבע וכו' דמנייהו ילפי' וזהו שלא כתב רבי' בהך דומיא דחסימה אלא גבי לאו שבכללות ע"ש זהו דעת הלח"מ ז"ל. והרב אחי ז"ל תירץ לקושי' הלח"מ ז"ל והוא דכונת רבינו כך דאם מפי השמועה למדנו דלוקי' על התמורה א"כ למה ניתקו הכתוב לעשה וסמך העשה אצל הלאו ועיין בתו' דפ"ק דתמורה דף ד' ע"ב ד"ה ור"י וכו' ע"ש ומדסמכיה ע"כ לומר דאין לוקי' ואיך תבא השמועה להכחיש הכתוב להדיא ולזה תירץ דאינו ניתוק דהו"ל תרי לאוי וחד עשה וכו' ונכון הוא

ומה שפירש הרב הנז' בדברי ה"ה שכתב מכ"ש פריך שהוק' לו דאדפריך מממיר ליפרוך מנשבע עש"ב. לע"ד מ"ש התוספות אבל נשבע לא וכו' הוא סיום החילוק שחילקו לתרץ קושייתם שהקשו דמ"ש נשבע וממיר מחסימה ואהא כתבו דחסימה משום דבדיבוריה אתעביד מעשה וה"נ ממיר והיינו דא"ל ר"י לתנא וכו' משא"כ נשבע דלא עביד בדיבוריה מעשה ומעולם לא עלה על דעת' להק' דליפרוך מנשבע דהיא מימרא דר"י טפי מממיר דמשנה שלימה היא. ועוד דאפי' אי פריך מנשבע נמי הוי פריך מכ"ש דגלי רחמנא בנשבע וכו' דלא הוי במעשה כלל דלקי וכ"ש חסימה ולא אמרי' מדאצט' וכו' אלא בכיוצ' בנשבע וכו' אמנם חסימה נפקא בכ"ש

ומה שהק' לפי' דלא פריך מנשבע די"ל בפשיטות הא מני ר"י וכו' ע"ש. הוא תמוה דהא לר"י מעדי' זוממים ומש"ר יליף וקראי דנשבע לא דריש ודוקא לר"י הגלילי דס"ל דלאו שאב"מ אין לוקי' חוץ מנשבע וכו'

ומה שהק' הרב לדברי הלח"מ דאיך כלל רבינו ריש הלכות תמורה נשבע וממיר ומקלל שכולן מפי השמועה למדו והלא נשבע ומקלל ילפי' להו מקראי. ועוד מאי פריך בשבועו' מ"ש אכלתי ולא אכלתי מאוכל ולא אכל הא הכי אתמר מפי השמועה אלא ודאי דמפי השמועה הם ואסמכוה אקראי וכמ"ש התוספות בשבועות דדילמא לא הוה דרשי' קרא להכי ואיך כתב הלח"מ דמדאצט' בנשבע וכו' דמשמע דדרש' גמורה היא עש"ב. ולע"ד אפשר שכך כונת הלח"מ גופיה ומ"מ שפיר דייק דמדאצט' מפי השמועה בהני דוק' ש"מ בעלמ' אין לוקי' אלאו שאב"מ

ומה שנסתייע מדברי התוס' לע"ד דאם כונת התוס' כך מה תירצו דמ"מ נימא מדאצט' מפי השמועה וכו' אלא ודאי דדרשה גמורה היא אלא דמ"מ אי לאו דילפינן ממ"א דלאו שאב"מ אין לוקין אין לנו לדרוש הני קראי להכי כדי להוציא כלל חדש ולומר מדאצט' וכו' והוה דרשינן להו לדרשא אחרינ' אמנם לפי האמת אזלינן לפום פשטא דקראי ועוד נר' דלק"מ דמ"ש רבי' מפי השמועה כל א' א' לפי עניינו וקרי רבינו מפי השמועה לדבר שאינו להדיא בפסוק וזה פשוט. ועיין בלח"מ פ"ג מה' אבל מ"ש על דברי הרא"ם ז"ל ע"ש

וראיתי לו להרב הנז' שם שהביא דברי הרב החינוך ז"ל שכ' דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה מעשה אינו לוקה וכתב שזהו דעת הרמב"ם עש"ב. והרב חזון נחום דף קמ"א תמה עליו ממ"ש רבי' ברפ"א מה' חו"מ שאין לוקין על לאו דלא יראה ולא ימצא אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו בידים ע"ש ולענ"ד יש להפליא עליו שהרי הרב החינוך עצמו ס' בא סי' ט"ו כתב וז"ל ולוקה כל זמן שעשה בו מעש' כגון שחמץ עיסה והניחה בביתו או שלקח חמץ והצניעו בביתו וכו' ע"ש ונמצאו דברי הרב החינוך סותרין זה את זה וצ"ע. שו"ר להרב שע"ה הל' חמץ שהביא דברי החו"ש כהר"י מאיו הי"ו שנתעורר בזה ע"ש מה שתירץ וע' להרב מגילת ספר ז"ל לאוין קע"ח ע"ש. ודע שדברי ה"ה שכתב שכל לאו שא"א בו מעשה וכו' היינו דוק' כגון חסימה וממיר דבדיבורו אתעביד מעשה אבל כי לא אתעביד מעשה לא. ובהכי ניחא מה שהק' הרב שע"ה פ"א מה' כלאים לדברי ה"ה ז"ל הללו ממ"ש רבי' בפ"א מה' חו"מ שזכרנו ע"ש שהעלה בצ"ע. ולפי האמור ל"ק. ועוד דמ"מ בעי' עקימת שפתיו. וכן מדוקדקים דברי ה"ה ז"ל בזה ולפ"ז ניחא נמי מה שראיתי מקשים לדבריו מדאמרינן בפ"ג דשבועות דף כ"א ע"א אלימ' שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיב"מ הוא אלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל והאתמר שבועה שאוכל וכו' ר"י אמר אינו לוקה משום דהו"ל לאו שאב"מ וכו' ע"ש ואמאי כיון דאפשר בלאו דשבועת שקר מעשה כגון שלא אוכל ואכל לוקה. אפי' באוכל ולא אכל ולדאמרן הנה נכון. וניחא נמי מה שהק' הרב יבין שמועה לדברי הלח"מ מההיא דריש תמורה ואיתי' בשבועות שם באכלתי ולא אכלתי ע"ש דדוקא בעדים זוממים וחסימה דבדיבורייהו אתעביד מעשה וכמ"ש הלח"מ ז"ל עצמו בשם התוס' ע"ש. ומיהו הא מיהא ק' לדברי הרב החינוך. לכן נראה דאין כאן קושי' כלל דשאני שבועה דב' מיני שבועות הם ורחמנא פלגינהו להרע או להטיב וברור

ומה שהק' שם לדברי רש"י דפ"ב דמכות ע"ש אינה קו' דדייק לה מדהו"ל לאשמועי' רבותא ולו' דהמקיים בכלאים במעשה שעשה לו גדר לוקה וברור. ויש לי להביא ראי' לדברי החינוך ז"ל ממ"ש שם בפ"ב דע"ז דף ס"ד רע"א אף המקיים בכלאים לוקה ופירש"י והתוס' ז"ל שם ע"א שעש' מעשה בגדר ע"ש ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שם והשתא מ"ט דרבנן דפליגי אדר"ע דס"ל דלא לקי וכן פסק הר"מ במז"ל בפ"א מה' כלאים דהמקיים בכלאים אסור ואין בו מלקות ע"ש אלא דס"ל דבהכי פליגי דר"ע ס"ל דלוקה כשעשה בו מעשה ורבנן ס"ל כיון דאפשר לעבור מבלי מעשה אף כשעשה בו מעשה אינו לוקה וקי"ל כרבנן. אברא שק' אצלי לדעת החינוך ז"ל מדאמרי' התם דף כ' ע"ב א' המקיף וא' הניקף לוקה וכו', רב אשי אמר במסייע וד"ה ע"ש. ואי כדברי הרב החינוך אמאי לקי במסייע כיון דאפשר לעבור עליו בלא מעשה בלא סיוע כדפריך התם וצ"ע ואפשר כיון דלא שכיחא היא שלא יסייע כה"ג לקי עיין במרן כ"מ סוף הל' כלאים דין ל"א ע"ש ועיין בתשו' להרב נחפה בכסף סי' ה' מה שהקשה להרב מש"ל ע"ש

ודע דלר"י דס"ל דלאו שאב"מ לוקי' עליו ע"כ דלא דריש להנהו קראי דנשבע ומקלל להכי דאי דריש א"כ מנ"ל למילף מעדים זוממין ומש"ר דלוקי' דאימ' מדאצט' בהו ובנשבע וממיר ומקלל הוו להו ג' כתובים ולכ"ע אין מלמדין וגם שנאמר כר"י דא"ל לתנא לא תתני ממיר ועדים זוממים נמי ומש"ר מצרך צריכי כדאית' בפ"ק דמכות מ"מ מדהו"מ למילף מנשבע ומקלל דכתיב בהו מלקות ש"מ דאין מלמדין אלא ודאי דלית לי' וכ"כ הריטב"א ז"ל בפ"ק דמכות וז"ל וי"ל דר"י לא מפרש ליה הנהו דרשי וכו' דאלו ס"ל להנהו דרשי דהתם למאן דתני התם ממיר הו"ל ג' כתובים הבאים כא' דאין מלמדין ואפי' לר"י דלא תני אלא נשבע ומקלל בהדי עדים ומש"ר הו"ל ד' כתובים שאין מלמדין ואפי' לר"י אבל השתא דלית להו הנהו דרש' דהתם יליף ממש"ר וכו' וזה שיטת רבינו הרמב"ן עכ"ד, ומעתה אני תמה על מת שכתב מהרש"א ז"ל בפ"ק דשבועות דף ד' ע"א בתוס' ד"ה ר"ע וכו' וז"ל ועוד נראה דלרב דימי וכו' דמאכלתי ולא אכלתי וממש"ר איכ' למילף בכל התורה דלוקי' על לאו שאב"מ וכו' עש"ב והם תמוהים דאם כן הו"ל מש"ר ונשבע ומקלל ג' כתובים וכיון דדריש לנשבע הא ודאי