למודי ד' צז

הלשון כיון דהא אפילו לר"ל לעולם לא עדיף ניתק מקדמו. אלא נראה ודאי דה"ג אעפ"י שנאמר באונס לא יוכל לשלחה וקדמו עשה שנאמר וכו' ה"ז ניתק וכו' והיינו מכל ימיו וקיצר רבינו בזה ופסק כרבא דאמר הכי והתם נמי אתמר הכי משמיה דר' יוחנן גופיה ע"ש וכן דעת הטור אה"ע סימן קע"ו ע"ש כמ"ש מרן שם וכ"כ הלח"מ ז"ל בפי"ח מהל' סנהדרין. ומ"ש עוד מרן דרבינו גריס כגירסת הרי"ף דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו ומייתי עלה פי' נמוקי יוסף דמיד שהתרו בו ב"ד וכו' ע"ש וכ"כ בב"י סימן הנזכר ע"ש. תמה אני עליו שא"כ מאי אריא מתה גרושתו וכו' שכתב רבינו הא אפילו בלא"ה נמי לקי כשהזהירוהו ב"ד ולא קיים ואפשר דמרן ז"ל דייק ממה שלא כתב רבינו הטעם משום דכתיב כל ימיו וממ"ש שקדמו אין ראיה דלשון מושאל הוא וקושטא קאמר ור"ל כיון שיש עשה עמו ומ"מ מדלא חש רבינו לפ' הטעם אלא שכתבו כדרך כל לאוין הניתקי' ש"מ דס"ל דקדמו עשה נמי ניתק הוא. וכן נראה מלשון הרב החינוך ז"ל סימן תקע"ד ע"ש ודעת רבינו ז"ל נ"ל כדעת הרב החינוך שכתב סי' תקס"ו וז"ל וכבר למדנו ז"ל במסכת מכות שכל מל"ת שיש בה ק"ע קיים עשה שבה פטור לא קיים עשה שבה וא"א לו לקיים עוד חייב מלקות וכדאית' נמי התם דא"ל ר"י לתנא תני קיימו ולא קיימו וזו היא הגי' הנכונה ומן הדעת זו למדנו שכ"ז שמתה האם או שלחה אדם אחר שחייב ואעפ"י שעכשיו לא בטל העשה הוא בידיו שהרי לא המיתה הוא אלא מתה מאליה ואצ"ל שאם המיתה הוא בידיו שחייב לכ"ע עכ"ד וע"ש סי' תקע"ד ותקצ"ד ותקצ"ט ע"ש וכן היא דעת הרמב"ן ז"ל בחי' שם בפי' הסוגיו' לשיט' זו ועיין בחי' הריטב"א ז"ל ע"ש. שו"ר לרבי' ז"ל בס' המצות לאוין רי"ד שכ"כ להדי' ע"ש. וכבר ראיתי למרן ז"ל בפי"ו מהל' סנהדרין שכתב שדעת רבינו כאחרים פירשו שכתב הר"ן ז"ל פ' שלוח הקן ע"ש. אלא דאמה שהקשה שם מרן בתחילת דבריו דרבינו כיון דהוא פסק כר"י דהתראת ס' שמה התראה א"כ כר"י הו"ל למפסק דבטלו ולא בטלו ע"ש לא ראה מ"ש התוס' שם דר"י מצי סבר בטלו ולא בטלו אלא משום דהא עדיפ' ליה ע"ש וכ"כ הריטב"א ז"ל לכל הגירסאות והוא פשוט וכ"כ הרב יבין שמועה סוף דין התראת ס' ע"ש. ומה שפי' שם מ"ש מרן דאלו לא בטלו א"א יכול לקרות בו עבר ולא קיימו וכו' ע"ש אינו נח לי דהך דמתה מאליה עדיין לא הזכירה מרן ז"ל אלא אח"כ ותו מהו זה שכתב מרן שהרי עדיין בידו לקיימו אלא ודאי דר"ל שמלשון עבר ולא קיימו משמע שעבר לגמרי התיקון ולא קיימו שכיון שלא נתן רבינו גבול וזמן ללא קיימו מוכח שגבולו הוא שעבר ולא קיימו שאני קורא בו לסוף לא קיימו והיינו ע"כ שבטלו ששחטה ובהכי א"ש מה שהק' עליו שם ע"ש ומה שתי' בתחלת דבריו אמ"ש מרן דהרמב"ם מזכה שטר' לבי תרי ע"ש אינו מובן מעצמו שעדיין לא עלתה ארוכה לקושית מרן ז"ל. ואפשר שלא כיון אלא ליישב לדברי מרן דהיכי מכריע מה' נערה שפסק כר"ל דא"כ מאי אריא שמתה אפילו שהזהירוהו ב"ד ולא קיים מהתם משכחת לה דילקה וכ"כ הוא עצמו בס"ד ע"ש. וצריך לתקן לשונו שאפשר איזה ט"ס נפל וכן נראה ממ"ש אך למה שהקשה עוד דהיכי פסק תרתי דסתרן וכו' ע"ש ומ"מ מדברי מרן עצמו בה' נערה לא משמע כפי' ע"ש. ומ"ש ואחר החיפוש וכו' ע"ש איני יודע מה חידש על דברי מרן ז"ל. ומ"ש שם ולא ידעתי הרב כ"מ וכו' למה לא הקשה וכו' עש"ב. גם אנכי לא ידעתי מאי אולמיה ליה מ"ש בפי"ג משחיטה ממ"ש בהל' נערה. ומיהו ק"ק לגירסת רבי' ופירושו מדאמרינן בס"פ שלוח הקן הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כל כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאו ע"ש ולפי דעת רבי' ז"ל הא אפי' למאן דתני קיימו כמה דלא מתה לא עבריה ללאו ומה שנ"ל בזה מצאתי בהרב לח"מ ז"ל ע"ש

ודע דמדברי התוס' ז"ל דפ' אמר להם הממונה דף ל"ו מוכח דאם ניתק לענין אחד ולא ניתק לאחר אינו ניתק לגמרי ע"ש וק"ל מדתני' בפ' בתרא דמכות דף ט"ו ע"ב אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ע"ש. ויש לחלק דלא כתבו כן אלא לגבי לאו דנבלה דאפי' לגבי נבלה גרע ניתוק דידיה אלא מטעם דכתיב בתריה דלאו ועיין תוס' דפ"ק דתמורה דף ד' ע"ב ד"ה הרי וכו' והקרו' אליו ע"ש ובהרב מש"ל ז"ל בפ"ג מה' מלוה ע"ש

ודע דבין לאביי בין לר' ירמיה שם בפ' א"ל הממונה ס"ל לר"ע דתעזוב מעיקרא משמע ע"ש מ"ש רש"י ז"ל ואני תמה דמאי פריך בפ' אלו הן הלוקי' לר"י מפאה ומשני כר"י ופריך לר"י נמי משכחת לה דאכל עיסה ע"ש ואמאי לא משני כר"ע. ושו"ר לתוס' ישנים ז"ל שם שהקשה לר' ירמיה ותי' דסוגי' דהתם כאביי ע"ש ויש ליישב בדוחק דלא ניחא ליה לאוקמה כר"ע דפליגי עליה ר"י הגלילי ורי"ש ורבנן ולפי דברי הת"י ניחא לי מה שהיה ק' אצלי אהא דפריך פ"ק דתמורה מפאה לאביי דאמר אי עביד מהני ע"ש ומאי קושי' התם שאני דניתקו הכתוב לעשה והיא קושי' גדולה אלי. ולפמ"ש הת"י א"ש דפריך מאביי גופיה ואליב' דר"ע והאלקים שכך אמרתי קודם ראותי דברי הת"י וצ"ע

לימוד פו כתבו התוס' בפ"ק דמכות דף ד' ע"ב דאפי' התרו בו למלקות ולא למיתה דאין יכול לבוא לידי חיוב מיתה לעולם חשבינן ליה לאו שניתק לאזהרת מיתת ב"ד ומזה הקשו דגבי עדים זוממין דקאמר התם לרבנן כד רשעתו וכו' למ"ל כדי רשעתו לומר דלא לקי ת"ל דלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד וכו' ותרצו דשאני הכא דגלי קרא וכו' עש"ב ובזה יתבארו דבריהם בפ"ד מיתות דף ס"ג ע"ב ד"ה משום וכו' שכתבו וז"ל ועוד תימא הא בן סורר ומורה לקי וכו' וכיון דגלי רחמנ' אהאי לאו דלקי הול"ל בכל דוכת' דלקי לכל הפחות היכא דאין יכול לבוא לידי מיתה עכ"ל ומ"ש לכל הפחות נשמרו ממ"ש במכות דשאני הכא דגלי קרא ולזה כתבו דאפי' תימא ה"נ שאני הכא דגלי קרא מ"מ דוקא כי הכא דאיכ' מיתה אמנם היכא דאין יכול לבוא לידי מיתה כלאו דמחמר ודאל יצא שכתבו התוס' בפ' מרובה דף ע"ד ע"ב לקי שפיר מהכא מיהו לענין חיוב מיתה לא ק"ל דנילף מהכא דהוי עדים זוממין ובן סורר ומורה ב' כתובים ומ"ה כתבו לכל הפחות וכו' ועיין ביבין שמועה בדין לאו שבכללות ע"ש

וחזה הוית להרב דינא דחיי ז"ל לאוין ר"ך שכתב על דבריהם אלו וז"ל וי"ל דמה הקשו התוס' וכו' דלא מצי למילף כן משום דהוו בן סו"מ ומקלל דין ב' כתובים שהרי מקלל דין לאו שניתן לאזהרת מב"ד דמניה נ"ל אזהרת ברכת ה' וגלי קרא דלקי דכתיב אם לא תשמור וכו' והפלה וכו' כדאיתא בפ"ה דתמורה וי"ל דמקלל דיין אצטריך לגופיה דהא דלא לקי משום דהוי לאו שאב"מ וא"ת נהי דדיין אצטריך לגופי' מ"מ הרי עדים זוממין דלא אצט' לגופיה וגלי קרא דלקי אע"ג דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד והו"ל בן סו"מ ועדים זוממין ב' כתובים וכ"ת אף עדים אצטריך לגופיה דה"א דלא לקי משום לאו שאב"מ כדמשמע בפ"ק דמכות מ"מ ק' אימא דהוו עדים זוממין ומקלל דיין שהם לאו שאב"מ ב' כתובים וכו' וי"ל דעדים זוממים ומקלל דיין כל א' וא' לגופי' אצט' דאי גלי קרא במקל' דיין דלקי לא הוה ילפי' עדים זוממין מיניה דהו"א שאני הכא דמוציא ש"ש לבטלה ואי גלי קרא בעדים זוממין ולא בקללת דיין נהי דהוה ילפי' דיין במכ"ש מ"מ הוה ילפי' בעלמ' דכל לאו שאב"מ לוקי' עליו עכת"ד. ומ"ש וי"ל דמקלל דיין אצטריך לגופיה וכו' איני יודע מה מתרץ דאכתי לימא בדיין ולא לימא בבן סו"מ דהא אפי' בחד צד הוו ב' כתובים כדאיתא בפ"ק