למודי ד' צו

לומר דלכאור' הוא תמוה דמה באו לחדש וכי לא ידענא עד השתא דברייתא ערוכה היא בתמור' דחד בשלו וחד בשל חבירו אלא דהתו' קיימי אליבא דהך דר"א ולא נטפלו השתא בסוגית הגמ' כלל ותי' דאה"נ ודלא תני פ' דלא נחית וכו' ותירצו עוד דלעולם להאי מ"ד לא לקי אלא מ' וס"ל כברייתא דמייתי בגמ' דחד בשלו וכו' ודייק קצת לשון שכתבו דלעולם וכו': ועוד נ"ל ליישב ע"פ מ"ש הרב לח"מ ז"ל בפי"ח מהל' סנהדרין וז"ל וי"ל שסובר הרב דקושית אביי איתא אפי' לסברת הגמ' וטעמו אמאי לא גמר מממיר דכל לאו שניתק לעשה ילק' מאחר שראינו שאע"פ שהי' ניתק לעשה לוקה וכו' ותי' דהוה להו תרי לאוי וחד עשה וכו' עש"ב וא"כ לפ"ז איכא למימר דבלאו א' הוה לקי דאע"ג דניתק לעשה כפי מה שלמדנו מפי השמוע' ואתי לאו ב' למלקות אחרינא והשתא לא ילפי' מני' דלאו הניתק ילקה דהשת' ליכא ניתוק כלל ומדאי לא הוה כתיב אלא חד לאו דהו"א דלקי מפי השמועה אין ראיה משם למילף לעלמ' דאיכ' למדחי דמפי השמועה לא באה אלא אחר דכתיב תרי לאוי אבל אי לא כתיב אלא חד לאו לא תבוא השמועה בזה למלקות אבל לפי האמת קושטא הוא דמפי השמועה נלמוד למלקות אף דלית' אלא לאו גרידא דכי היכי דגזרת הכתוב הוא אפי' לאו שאב"מ לוקה אף ניתק ש"ד לוקה אלא דלדידן יש לדחות כך

או אפשר ליישב הסוגיו' ע"פ מ"ש הרב אחי ז"ל ליישב קושית הלח"מ ז"ל בפי"ג משכירות דמאי פריך מממיר שאני התם דמפי השמועה לוקה דהכי פריך דאם כן לאו שניתק לעשה (אינו) לוקה למה סמך העשה ללאו בממיר ע"ש בתוס' ד"ה וכל לאו וכו' ומשני דה"ל תרי לאוי וכו' ואי לא סמכיה הו"א דלקי פ' מש"ה סמכיה למעוטי ממלקות א' אבל אי לא כתיב אלא לאו גרידא הא נמי ודאי דלקי מיהא משום מפי השמועה ודוק אלו דבריו ז"ל

או נראה עפ"י מ"ש הרב הנז' בפי"ג משכירות וז"ל שם ומה שהק' בהל' תמורה ולמה לוקי' וכו' הכי קשיא לי' מדקאמר בגמ' דכל לאו שאב"מ וכו' חוץ מנשבע וממיר משמע דלא אשכחן שום גריעות' אחרינ' לממיר אלא דהוי לאו שאב"מ ולהכי הוצרכו לומר מפי השמועה דבלא"ה הוה ניתק לעשה ואינו לוקה תירצו דאיכ' ביה תרי לאוי עכ"ל ואם זה יתפרש בדברי הרמב"ם ז"ל כ"ש שיתפרש בגמ' דאפי' לסברת הגמרא פריך אביי והרי ממיר דאשכחן דלוקה ואף דהוי ניתק ונהי דמפי השמועה הוא מ"מ לאו מה"ט הוא דהוצרכו למפי השמועה דמשמע הא מטעמ' דניתק הוה לקי ומשני דהו"ל תרי לאוי וכו' ואין זה דוחק לפ' כן דהגמ' פריך בפשיטות שא"ת דריב"ח ס"ל כסברת הגמ' דממיר מפי השמועה הוא מ"מ לאו מה"ט הוצרכו לשמועה והשת' כי משני שאני ממיר דהו"ל תרי לאוי וכו' הוא לומר דמ"ה לא נתנו גריעות' דניתק משום דלפי האמת כתיבי תרי לאוי ואין כאן ניתוק אבל אי לא הוה כתי' אלא חד לאו אה"נ דהוה נקט הרבות' דניתוק אמפי השמועה ולקי והשת' דכתובין תרי לאוי איכ' מיהא שפיר שתי מלקיות אלא דמ"מ לא חשיב השתא ניתק והשתא א"ש נמי הא דפריך לכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר אלא דלפ"ז הך ברייתא לא קיימ' כסברת ר"י התם דא"ל לתנא לא תתני ממיר וכו' ע"ש

וראיתי להרב חק נתן נר"ו שתי' לקושית מהרש"א ז"ל דאם אית' לא לכתוב אלא חד לאו וירחיק הלאו מהעשה דהשתא לא לילקי אלא חד אלא ודאי דהשת' נמי לקי פ' ע"כ ואחרי המחי' מנין לו להרב סבר' זאת דאדרבה אפכ' מסתבר' דאי לוקה פ' אמאי סמיך העשה ללאו הו"ל לרחקו עיין תוספ' שם ד"ה ורבי יעקב אלא ע"כ דהשת' נמי חדא מיהא לקי ורחמנ' בעי לכתוב הלאו האחר לעונש יתירה עיין תוס' דר"פ הלוקין ד"ה ור"י ע"ש ותו דאצטריכו תרוייהו למלקות ממש כשיבטלו ואכל הבהמה ודל' חשבה ר"י בהלוקין דקאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת י"ל כיון דבלא"ה לקי לא חש למחשבי' ומיהו הא ל"ק על הרב ממ"ש התוס' בתמורה דף ד' דעשה דגזלה אפילו רחוק לא לקי משום דא"א לקיימו אלא אחר עברת הלאו ואם כן ה"נ ממיר א"א אלא אחר עברת הלאו דלית' דהתוס' כתבו כן לס"ד דמקדים תרומה לוקה אכן לפי האמת דתרוייהו לא לקי וה"ט משום דסמך ומקדים תרומה משום דמקיים עשה בידים וגזלה ה"נ דכוותה השת' אי הוה עשה דממיר רחוק הו"א לקי משום דלא מקיים בידים וברור

וראיתי בתוס' הרא"ש ז"ל לשבועות כ"י שכתב גבי פלוגת' דר"י ורבי יעקב בנותר דר' יעקב ס"ל דלאו שניתק לעשה לוקין עליו ע"ש [ואת זה חזיתי להרב מגילת ספר לאוין של"ז שכתב דלר' יעקב אין בנותר מצות שריפה שאינו ניתק ונ"מ שאין עולה מכפרת עליו וחיליה דרב מדפריך לי' בגמ' והנותר מאי עביד ליה ולימ' דלמ"ע בא עכת"ד ולפמ"ש התו' דאסמיכות פריך אין כאן הוכחה ועיין מ"ש בלאוין שנ"ז ומה שדקדק מלשון שכתבו להורות לנו דין שריפה ע"ש לא מכרעא. ומ"מ יש להביא ראיה מדלא משני דאצטריך לנתקו גם לר' יעקב למימר' דמתודה על עולה עון זה אלא דלענין מלקות קאי רבי יעקב למימר דבלא"ה לא לקי לפי שאב"מ. ומה שהוכיח שם מדאמרינן בפ' הערל חד ממנו למ"ד בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת איידי דכתב נותר כתב ממנו ולמ"ד לבקר ב' איידי דכתב עד בקר כתב נמי ממנו ע"ש נר' שכוונתו דאי לר' יעקב מצות שריפה יש בו אמאי אצטריך לומר למ"ד בקר ב' וכו' דלכ"ע הול"ל איידי דכתב נותר למצות שריפה כתב ממנו. ולע"ד מ"מ עדיין ק' אפילו לדבריו דהול"ל איידי דכת' משפט השריפה כתב ממנו וצריך תלמוד. ומה שהק' לר' יעקב למ"ל בקר ב' דכיון דאין בו מ"ע לא ס"ד דידחה י"ט ומפרק לה דלמעוטי שלא לאחר בא ע"ש. לע"ד הא ליתא דבפ"ק דפסחים דף ג' ילפינן דבעינן תכף לאכילה שריפה ע"ש. ולעד"נ דבא למעט דלא לישתרוף ליל י"ו ובהכי ניחא מה שהקשה שם לרב אשי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה למ"ל עד בקר לרבי יעקב ע"ש ועיין בתוס' פ' הערל דף ע"ד ע"ב ד"ה שלא וכו' ע"ש]. וק"ל עלה דבפ"ק דתמורה פריך ור' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה ומשני לבקר ב' והק' התוספות דהא אצטריך למצות שריפה ותרצו דאסמיכות פריך ע"ש ולהרא"ש א"כ קשה למה סמכו לעשה דשלח גבי לאו דלא תקח אמנם לתוס' שם ד"ה כתנאי ניחא דאצטריך לסומכו לנתקו שלא ילקה ונראה דלא פרכינן הכי אלא בשסמוכים בפ' א' לא בב' פסוקים דאי לא היכן מקומו הראוי יותר משם ועיין בפירש"י דמכות דף ד' ע"ב ובתוספות דפ' איזהו נשך דף ס"ב ע"א ד"ה לא וכו' ע"ש

ודע דלענין לאו שקדמו עשה לא נתברר מאי ס"ל להרמב"ם ז"ל בהא. והרב יבין שמועה ז"ל רצה להוכיח ממה שמנה בה' סנהדרין בא למקדש טמא במלקות וכתב ודוחק ליישב דההיא וכו' דמיירי כשהזהירוהו ב"ד לקיים העשה וכו' שהרי זה דוחק. צא ולמד ממ"ש התוס' במכות ד"ה מידי הוא טעמ' וכו' כתבו זה ליישב המשנה דמיירי כשהזהירוהו ב"ד ועכ"ז כתבו ודוחק הוא וכו' עש"ב. ואחר המחי' לא דק שהרי כתבו אח"כ לכך פי' הר"ש וכו' וא"ל הכא לוקה דמשכחת לה לא קיימו כשנכנס למקדש והזהירו לו שיצא ואינו יוצא ע"ש. והדבר ברור שכונתם הוא כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש ועיין עוד במ"ש הריטב"א ז"ל תירוצים בההיא דבא למקדש למאי דהדר ביה ר"י ע"ש

וראיתי למרן כ"מ ז"ל בפ"א מה' נערה שהביא הא דהדר ביה ר"י מאונס ע"ש. ולא ידענא מהיכן משמע ליה דרבינו הכי ס"ל ולא נתברר איך גורס בדברי רבינו שהרי הגי' שלפנינו ודאי מוטעית היא שכתוב כיון שקדמו עשה וכו' ומה