למודי ד' צד

הוא בא שעבר הלאו על אותה מלאכ' שעשה לו חבירו נמצא למפרע כששיעבדו בעבירה עושה אותו ועשה השכיר מעשה ע"י דיבורו וכה"ג חשיב מעשה. א"נ משכחת לה שיחד לו שכרו ושוב נמלך עליו ולקחו לעצמו. א"נ שתפס השכיר מב"ה כדי שכרו וחזר ב"ה ולקחו מידו וכן דייק קצת לישנא דקרא דוהשיב וכו' את העושק וכו' דכשם דשייך בגזלה לשון השבה ה"נ בעושק אף די"ל בלא"ה דכיון דעבר אבל תלין קרי שפיר והשיב. ושו"ר למוהר"ץ אשכנזי ז"ל בתשו' סי' כ"ו שתמה על דבריהם בזה ע"ש שהעלה בצ"ע ומעת' אין מקום לתירוץ הר"י לומברוזו ז"ל שכתבנו דודאי עשה דעושק א"א לקיימו אלא אחר עברת הלאו דהשבה כתיבה ביה ולאחר עברה אמר רחמנא שיתקן ודמי למ"ש בגמ' כל ימיו בעמוד והחזר קאי ולפ"ז ניחא ממה דאקשינן הלא מראש לדעת התוס' והריטב"א ז"ל דכל ימיו משמע לאחר עברה דעמוד והחזיר קאמר וכל זה ברור. וז"ל הריטב"א ז"ל שם אהא דאמר עולא אא"ע לפניו תנהו לאחריו פי' ונמצא כי עשה זה דלאחר עקירת הלאו אינו קודם ללאו כלל לא בכתיב' ולא במעש' שהעשה שהוא קודמו עשה אחרינא הוא עכ"ד ופי' לפי' כיון דאיכא עשה אחרינא לאחריו ע"כ לאחר עברה קאמר שיחזירה לו לאשה וא"כ אינו קודמו ללאו גם במעשה דאיסורו מוכיח עליו וה"נ הכא דלשון העשה מוכיח דקאי אחר הלאו מי זה אמר דהו"ל קדמו עשה. ודע דמדברי התו' הללו מבואר דלאו שניתן לתשלומין לוקין עליו והיינו דפריך הש"ס ולוקמה ברבית ואונאה וכו' ועיין בס' ג"ה כלל ו' מ"ש שם כי דבריו תמוהים. גם מה שהק' להרמב"ם ז"ל הוא תמוה ועיין בתוס' דפ' ר"ע דף פ"ה ע"א ד"ה לא תסיג וכו' ע"ש וצ"ע לפי דבריהם מה יענו לקושית התוס' הנזכר ועיין במהרש"א ע"ש ואפשר לומר דלא כתבו התוס' כן אלא משום דאיתא בספרי לא תסיג מת"ל והלא כבר נאמר לא תגזול וכו' וכבר זכרנו אותה והשתא א"ש וע"ע בחי' הריטב"א ז"ל תי' אחרינא לקו' התו' ע"ש

ודע דלפי מ"ש הכריתות שדעת התו' דתרווייהו בעי' קודמו בכתיב' ובמעשה יתיישב מה שהק' הרב יבין שמוע' כלל קצ"א וז"ל צ"ע כי אחר שכתבו במכות זה הכלל דלא מיקרי תרי לאוי היכא דאינם סמוכים א"כ בפ"ק דתמור' דף ד' דפריך אביי והרי אונס וכו' ודחי ליה כהנים קאמרת וכו' ואמאי לא פריך והרי טמא שנכנס למקדש דחד לאו וחד עשה ולוק' וליכא למימר שאני טמא דקדמו עשה משום דכיון דפי' קדמו עשה כתבו התו' במכות דהיינו שיוכל לקיים העשה קודם עברת הלאו א"כ הרי כתבו התו' ז"ל עצמם שם בתמור' דעשה דמעשרותיכם אפשר לקיימו אפילו לא עבר ללאו עש"ב והוא מבואר. ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שם שתירץ לדעת ר"י דהדר ביה ממתני' דהבא אל המקדש כתירוץ האחרון בשם התוס' דאפשר נמי דה"נ ס"ל לסוגיא דתמורה וכן נ"ל בלא"ה לשיטת הרב ז"ל דס"ל דמקדים תרומה קדמו עשה ואפ"ה מיקרי ניתק דתקשה השתא מתני' דבא למקדש טמא ועכ"ל כדברי הריטב"א בשם הרמב"ן והתוס' ז"ל או כמ"ש בס' המאור והביאו הוא ז"ל שם אמנם לתירוץ האחר שהביא בשם התוס' צ"ל כדכתיבנא מעיקרא: ודע דיש לי תימא על מ"ש התוס' פ' אלו נערות דף ל"ב ע"ב ד"ה שלא השם וכו' דהיכא דלא סמיך העש' ללאו לקי עש"ב וכ"נ מדבריהם פ' אלו דברים דף ס"ז ע"ש והא מיהא ודאי אע"ג דמקדים תרומ' לבכורים לא לקי אף שהוא רחוק היינו משום דעקר ליה לגמרי כמו גזילה לאפוקי ממיר ומצורע דפ' אלו דברים אינו עוקר כדבעינן למימר קמן וכיון דכן מאי פריך ר"י לר"ל פ' השוכר דף צ"א מממיר לימא דהתם שאני דגלי קרא והיינו דאם איתא למה סמך העשה ללאו עיין תוס' דתמורה דף ד' ע"ב ד"ה ורבי יעקב אלא ודאי מדסמיך למימר דאע"ג דאיכא מלקות חדא הוא דלקי וכן מוכרח דס"ל לתוס' שם כדכתיבנא לעיל וכן נמי ק' לתו' דזבחים דמדסמיך העשה ש"מ טעמא דאינו מנתסם משום דלא אתי חד עשה וכו' וצ"ע. ואפשר שזהו שכתב רבינו ז"ל מפי השמועה ריש הל' תמורה וכוונתו אמה שמסיק אח"כ לתרץ אלאו שניתק כטעם א' וכאמור ומש"ה כתב רבינו ז"ל ב' הטעמים אע"ג דנ"מ בינייהו לענין דינא משום דפסק כלישנא בתרא דמודה לל"ק לענין שאין בו מעשה. ועיין בלח"מ ז"ל פי"ג משכירות ע"ש. וההיא דהשוכר לשיטת ר"י השיבו דס"ל דלא אצטריך ילפותא לממיר דלקי דלא תתני ממיר וכמ"ש הלח"מ ז"ל לקושייתו ע"ש

ומה שהק' שם לדברי התוס' דמכות וז"ל ויש לדקדק דמנ"ל בזה החילוק שחילקו בין סמוכים הלאוין וכו' והלא כיון שפי' ר"י בפ"ק דתמור' דמאי דפריך והרי ממיר ה"פ דכי היכי דגבי תמור' לקי אע"פ שאינו מקיים עשה בידים אימא שע"ז תירצו דהוי תרי לאוי וחד עשה משום דהעשה אינו מקיים בידים אבל היכא דהעשה מקיים בידים כגון וישלחו מן המחנה וכו' ע"ש. נרא' ודאי דהתוס' ז"ל מסבר' עשו חילוק זה דמסתבר הוא ואה"נ דהמ"ל הך חילוק דמקיים עשה בידים ולא חששו להאריך שאם באו לחלק בכך אז ק' עליהם הסוגיא אשר שם דא"כ מאי פריך אביי מממיר דשאני הוא דאינו מקיים העשה בידים וצריכין לברר הסוגיא מש"ה חילקו בדרך קצרה ולא רצו להאריך בסוגית הגמ' שבמקום אחר. ועיין בתוס' דפ' אותו ואת בנו שהעשירו דבריהם שם שאחר שכתבו חילוק זה דסמוכים כתבו וז"ל ועוד נרא' הא דלא עקר תרי לאוין היינו כי ההיא דתמור' דלא הוי ניתוק גמור שאין שם מעשה וכו' דמאליו קדוש וכו' ובלא"ה ק' שם הסוגיא וצ"ל שם דכולהו דמייתי התם לא הוי ניתוק גמור ואין להאריך כאן עכ"ל הרי שכתבו ואין להאריך כאן וסמכו אמ"ש בתמורה

עוד נ"ל לפי מ"ש בחי' הריטב"א ז"ל לפ' הלוקין וז"ל עוד אמרו בתו' דר"י ורב פפא דטעמא דלוק' בלאו דטומאת מקדש לאו משום דקודמו עשה אלא משום דאין עשה הבא אחר עקירת הלאו מתקן כלום למפרע בעברת הלאו כי מה שנטמא המקדש כבר לא נתקן בשילוחו אח"כ אלא שאמרה תורה כן כדי שלא יוסיף וכו' ורבה סבר כיון שבשלוח כזה מציל מן הלאו שלא יוסיף טומא' תיקון הלאו יש בו וטעם שלוק' משום דקדמו עשה עכ"ד. ולפ"ז א"ש דעשה גרוע הוא מיהא אפי' לרבה וברור. וכ"כ הוא ז"ל לדעת הכריתות כלל קצ"ט ע"ש. ודע דאין להק' לדברי התו' דזבחים דף קי"ד שנרא' מדבריהם דאף כשהעשה רחוק מן הלאו ניתוק הוא מאי פריך פ"ק דתמור' ור' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה הא אצט' למצות שריפה והתו' הק' זה שם ותירצו דמסמיכות פריך ולפי דבריהם מאי קושיא הא סמיכ' אינה מעכבת דהא ל"ק דמ"מ כי סמכיה לאפוקי ממלקות נחית וברור. וה"נ ל"ק מה שראיתי מקשים דלפימ"ש התוס' בתמורה דגזלה לא לקי אף דרחוק משום דא"א לקיים העשה אלא אח"כ היכי פריך למה סמכהו לנותר דאפי' רחקתו נמי ניתק הוא דא"א אלא אח"כ. ול"ק דמ"מ מדסמכיה ש"מ לפוטרו בהדיא ממלקות נחית

עוד הביא הרב לשון הכריתות שכתב וז"ל וכן לאו הניתק מב' לאוין כמו גבי תמור' דיש עשה מואם המר ותרי לאוי לא יחליפנו ולא ימיר וסופג את המ' וכן מתרץ בפ"ק דתמורה ואע"ג דתרי לאוין דרשי' חד בשלו וחד בשל חבירו. והטעם כיון דאין העשה מנתק תרי לאוי ה"נ אע"ג דלא שייכי בחד עניינא לא מנתק חד מנייהו דאין ברירה ושום עשה אינו דוחה תרי לאוין עכ"ל וע"ש במה שפי' הרב דבריו. ולי נר' דכונת הכריתות דכיון דקי"ל דאין עשה דוחה תרי לאוי א"כ הכא דאע"ג דהוו בתרי ענייני מ"מ אין כח ביד העשה לדחות אלא חד מינייהו דמ"מ הרי הב' לאוין הם ולפניו הם עומרים והשתא כיון דלא ידעינן לעשה איזה מהם ידחה דאין ברירה אמטו להכי אמרי' דלא מנתק שום חד מינייהו ואין לומר הרי יש ברירה לומר