למודי ד' צב

ע"ז אלא דלא כתבי' רחמנא ואינו ר"ל דלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר בעינן התם אלא דבעי לאשכוחי עיקר המצו' היכא אשכחן דהוזהרו ונצטוו עליה אבל בישראל דליכא כה"ג שנענשו על איזה דבר אלא שבענין המצות הזכיר העונש אבעי לי' למכתב נ"כ האזהר'

וראיתי להרא"ם ז"ל בפ' בא גבי כל מחמצת לא תאכלו שכ' וז"ל דאי מכל מחמצת וכו' עונש שמענו אזהר' מנין ואע"פ שלא ענש אא"כ הזהיר חוץ מפסח ומיל' ומהעונש למדנו האזהר' וא"צ לכותב' שהרי האוכל ביה"כ עובר בל"ת אע"פ שלא נכתב' בו האזהר' מכח דלא ענש אא"כ הזהיר מ"מ טרח הכתוב וכתבו דומיא דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ד ונוראות נפליתי על הרב ז"ל דאישתמיטתי' דברי הרמב"ם ז"ל הללו והוא עצמו הזכירו בפ' משפטים גבי אלהים לא תקלל עש"ב. ושוב מצאתי בתוספותיו לסמ"ג הלכות יוה"כ שנתעורר בקושייתינו אשר מראש והביא דברי הרמב"ם ז"ל הללו כצורת' עש"ב. גם דבריו מצד עצמם תמוהים הם שהרי התם כרת הוא וכרת לא בעי אזהר' כדכתיבנא ועיין בתו' דפ"ק דשבועות דף ז' ע"א ד"ה ואחת וכו' ע"ש ובתוס' דר"פ השוחט והמעלה ע"ש. אמנם הדבר הקש' הוא מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לר"פ הלוקין די"ד ע"ב ד"ה אתיא טומאתו וז"ל פי' דטומאתו דמקדש אינה מופנה דאצטריך לרבות מחוסר כפורים וטומאתו דקדש מופנה לג"ש ובמופנ' מצד א' סגי בהא לד"ה דמסתמא לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר עכ"ד והלא כרת לא בעי אזהר' והוא עצמו כתב שם דרבינא לא פליג בהא ע"ש וע"כ נר' דס"ל דלא בעי אזהר' להדיא קאמר וכדעת מהרש"ל ז"ל שזכרנו. ובר מן דין דברי הריטב"א ז"ל תמוהים הם דהא בפ"ק דשבועות דף ו' ע"א מסיק דאיידי דבעי למכתב כרת כדר"א כ' נמי טומא' דלא סגי בלא"ה ע"ש ואיך כתב שהיא מופנה. ואפשר לומר דר"י ס"ל כדרבא דמעיקרא דודאי ס"ל דסגי בלא"ה דהא כתיב בתרי' ונפש כי תגע בכל טמא. אם כן מנ"ל התם לומר דר"ל ג"ש לא גמיר אימא דס"ל כמסקנא דפ"ק דשבועות והו"ל שאינ' מופנ' כל עיקר ואולי דס"ל דהוה מופנ' מדהמ"ל והוא טמא וכתב וטומאתו עליו לגלויי דיליף מלשון טומאתו דקדש דדמי לי'. ועוד אני תמה במ"ש הרא"ם ז"ל שהרי האוכל ביה"כ וכו' אליבא דמאן כתב זה אי אליבא דר"ל בפיה"כ הא קאמר התם טעמא דלא נאמר' אזהר' בעינוי משום דלא אפשר ולא משום דא"צ לכותב' שמהעונש למדנו האזהר' ומאי בעי מפני מה לא נאמר' אזהר' בעינוי ועוד יש לתמוה דאיך אומרים בכל דוכתא עונש שמענו אזהר' מנין עד דטרח לאשכוחי אזהר' והלא ולויי שלא נכתב' [עתה ראיתי כי לפי מ"ש שם לפנים בעניותי' דכוונת הרא"ם דלמה נכתב אזהר' בפי' ע"ש א"ש דמייתי מיה"כ לתנא דעצם ושאר אמוראי ע"ש בגמ' וס"ל דר"ל פליג עלייהו וההיא דכרת לא בעי אזהר' י"ל דס"ל דרבינא התם פליג אהא וכדמוכח מדברי רבי' בס' המצות באותו לשון שזכרנו לפני ועיין במ"ש בזה הרב לח"מ פי"ח דסנהדרין ע"ש] ותמהני מהר"ש אלגאזי ז"ל בס"ס הליכות אלי שהביא דברי הרא"מ ז"ל הללו והודה לו ולא עוד אלא דניחא לי' בזה ההיא דלא ענש וכו' אמאי דבעי אזהר' מנין ע"ש וצ"ע ואפשר שכוונת הרב למה כ' רחמנא אזהר' בפי' הי"ל לסמוך על המחפש אכן ההיא דר"ל עדיין ק' וכן ק' מהא דכרת לא בעי אזהר' וצ"ע

לימוד פה אתמר בס' הלוקין משמיה דר' יוחנן לאו שקדמו עשה לוקין עליו והקשו שם התוס' מלאו דגזל' ע"ש שתירצו דשאני גזילה שאין לקיים העשה אלא לאחר שגזל' והלכך לאו שניתק מאליו הוא אבל קדמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העש' קודם שעבר הלאו עכ"ד וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שם דט"ו ד"ה ההוא לנתוקי וכו' ע"ש וכ"כ רש"י בסוף חולין דף קמ"א ע"א ד"ה והשיב וכו' וז"ל ואע"פ שכתוב אחרון בפ' ע"כ ללאו שניתק לעשה הוא שאין השבה קודם גזיל' וכשגזל עובר על לא תגזול נמצא העש' נצטוה אחר הגזיל' עכ"ד ומעת' תמה אנכי על הריטב"א ז"ל בחי' לפ' הלוקין וז"ל שם פירש"י כל ל"ת שיש עמו עשה ואתה יכול לקיים העש' קודם עקירת הלאו אין זה ניתק לעש' ולוקין עליו אע"פ שאתה מקיימו לאחר עקירת הלאו כגון לא תותירו א"נ והשיב את הגזיל' ע"כ ונר' מדברי רבינו ז"ל דקדמו עשה לא סוף דבר שקדמו בכתוב אלא אעפ"י שהוא מאוחר בכתוב כיון שיכול לקיימו במעש' וכו' וק"ל דא"כ מאי האי דמסייעין לר"י בסמוך מדכתיבנא ותנינא הבא למקדש טמא דהא התם וישלחו לבסוף משמע ולא מעיקרא וי"ל דכל קדמו בכתיבתו לא בעינן קדמו במעש' אלא דאמרינן דכל שקדמו במעש' אע"פ שמאחר בכתיב' וכו' עכ"ל ומלבד שאין זה משמעות לשון רש"י באשר הוא שם גם לא ידענא למאי הלכתא כ"כ רש"י ומי הכריחו לומר כן ומי הוא הלאו שכתוב קודם העשה ושאפשר להתקיים בלא עקירת הלאו. וע"ק דאכתי תק' לי' מגזל' כמו שהקשו התוס' והוא עצמו הזכיר' בלשון רש"י בסוג ניתוק. עוד אני תמה פה קדוש יאמר דבר זה בדעת רש"י ז"ל והלא לאמונה דברי רש"י דשילוח הקן שזכרנו דלא כמר והוא פלא. וההיא דהבא אל המקדש טמא צ"ל כמ"ש מרן עצמו שם בא"נ ע"ש וז"ל ועוד דהתם זמנין דקודם במעש' לעקירת הלאו לטומא' שאירע בפנים דנפקא נמי מקרא דולא יטמאו את מחניהם כדכתיבנא בשבועות. ואין להק' לדברי התו' ז"ל ממאי דקאמר התם לר"י כל ימיו בעמוד והחזיר ופירש"י הרי העשה אחר עברת הלאו ע"ש ומה בכך כיון שיכול להתקיים קודם עבר' הלאו דאחר המעש' אזלינן דליתא דתרווייהו בעינן קודם בכתיב' ובמעש' וכן מתבאר מדברי רש"י ז"ל שם ע"ש. אמנם ק' לפי מ"ש הריטב"א ז"ל דכל קדמו במעש' אע"פ שמאוחר בכתיבה לוקין עליו וי"ל דכיון דגלי קרא דכל ימיו יתירא לשווייה בתר הלאו ע"כ להכי כתבי' לאפקועי' ממלקות ושאני התם דגלי קרא ועיין תוס' דרפ"ק דתמור' דף ה' ד"ה אמר לך וכו' דמשמע שם קצת כתי' א' ע"ש וכן ברור שהרי שלוח הקן תנן התם ומייתי לה הש"ס שם בהלוקין דמשלח ואינו לוק' ודברי הריטב"א ז"ל תמוהים וצ"ע ועיין במ"ש שם הרב ז"ל דף י"ו ע"א ד"ה הנוטל וכו' ע"ש

וראיתי להרב יבין שמוע' דף ע"ח ט"ב שכתב וז"ל ואין לדקדק מה הקשו מגזיל' שאני לאו דגזילה דאע"ג שקדמו עשה מ"מ ניתן לתשלומין ואין לוקין עליו וכו' די"ל כוונתם דמדחזינן התם וכו' אהא דאמר התם ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת פריך והרי עבוט וגזלה וכו' ומשני שאני התם כיון דמחייב בתשלומין וא"כ המק' דלא ידע תירוצא דתשלומין מדחזינן דפריך אהא דר"י דלקמן ולא פריך הכא והרי גזלה וכו' עש"ב ולפי דבריו אין מקום לראית התו' דפ' אותו ואת בנו שהביאו לדחות סברת הר"ש מורדון וז"ל ועוד דאמרי' בההוא פרקא דלא לקי מלאו דלא תגזול משום דניתק לעשה וכו' דאיכא נמי לאו דלא תעשוק דאמר רבא בפ' המקבל היינו עשק היינו גזל ולמה כתבי' בב' שמות לעבור עליו בב' לאוין אלא ודאי דוקא היכא דב' לאוין סמוכים וכו' ע"ש דאיכא למדחי דהמק' פריך בהלוקין מעבוט וגזילה אזיל בשיטת אביי דפריך בפ"ק דתמור' ממומר ולא ס"ל הא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אלא דמ"מ ראייתם קיימת מס"פ שלוח הקן דף קמ"א דחשיב ר"י התם לגזל ניתק לעשה ע"ש ויש לתמוה על הרב ז"ל מה הוקשה לו מעיקרא שהרי הוא עצמו כתב לקמן דף פ"א ע"א ע"ב לדעת הרמב"ם והתוס' ז"ל וז"ל ס"ד דעיקר פיטור המלקות הוא משום דהלאו ניתק לעשה אבל מה שניתן לתשלומין הוא כדי לפוטרו אף דלא קיים העשה להשיב