למודי ד' צ

בדברי הרא"ם ז"ל דאל"כ למה לא הק' מה שהקשה על מ"ש התוס' בתחילת דבריהם דהיאך אנו אוכלים אילים שסרסן אפי' נכרי ותי' מדאסר רחמנ' מעוך וכתות לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע"ש ותק' ליה נמי דהאיכ' למימר דאצטריך לאסור מעוך וכתות לגבוה אפי' ע"י עצמן דלא שמעינן מל"ת כ"ת ואי דניח' ליה בהא משום דמעשים בכל יום שאנו אוכלים אילים וכו' כנראה מלשון התוס' וע"כ דה"ט מדאסר רחמנ' וכו' א"כ מה הק' שוב בסוף דבריהם ולדאמרן הנה נכון ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשים על מ"ש הרא"ם עצמו בסדר משפטים דלמ"ל תלתא קראי לר"י לבב"ח ת"ל מל"ת כ"ת ע"ש ולפי מ"ש מאי קושי' דאיע' דאצטריך לאסור אפי' מעצמו נתבשל. ולפי מ"ש א"ש ועוד נראה דלק"מ דלא תבשל כתיב ודחיק' ליה לאוקמה באא"ע מש"ה תי' מה שתי' ע"ש ואל תשיבני מדעת התוס' דלא ס"ל כדעת הרא"ם הלזו דלעולם ה"נ ס"ל אלא שמ"ש מדשרי קדשים שהוממו וכו' הוא כמ"ש הרב זהב שבא עיין שם

לימוד פב כתבו התוס' ספ"ד מיתות דף ס"ו ע"א ד"ה גמר וכו' דקדש מחול לעונש לא גמרינן דאיכ' למפ' מה לבשר ודם שכן דואג ומתבייש ע"ש ולפ"ז יש ליישב מה שהקשו הם ז"ל רפ"ד מיתו' דף ן' ע"א ד"ה אדרבה וכו' וז"ל וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד המקום ע"ש דכיון דהוקש והוא דואג ומתבייש אפי' שהוא חמור וכ"כ בחי' הר"ן ז"ל ע"ש אלא דהתוספות שם משום שאר קושיות שהקשו כתבו דשוין פריך ע"ש איברא מה שקשה אצלי לדבריהם הוא מדאמרינן בפ' כיצד ק"ו לשכינה י"ד יום ומאי ק"ו מה לבשר ודם שכן דואג ומתבייש. ויש לומר דהתם לא שייך טעמ' דדואג וכו' דלענין נזיפה שאם נזפה אביה שתסגר ז' ימים קאמר מה שאין כן בקללתו והכאתו ולפי זה איתרצה קושי' בתרא דתוס' דר"פ דהתם מה"ט דדואג וכו'

אמנם תמה אני מהא דגרסינן בפ' ן' סורר דף ע"ד ע"א ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לכ"ש ע"ש והאיכ' למפ' מה לפגם הדיוט שכן ניתן להצילו בנפשו משום דדואג ומתבייש ועיין בהליכות אלי כלל קצ"ז. ואחרי מופלג ראיתי להרב יבין שמועה ז"ל שנתעורר בזה ע"ש. אמנם מה שחי' לזה אחר המחילה לא נהיר' לי דמ"מ איכא למפ' מה לפגם הדיוט שאף על פי שעבירה קלה היא מ"מ מה שדואגת ומחביישת בפגימתה אימא דהוא דגורם לדין להיות מצילין אותו בנפשו שהרי אף שכתבו התוס' דמצילין אותו מהעביר' כתבו שם ד"ה ומה נער' וכו' דאפגמ' הוא דקפיד קרא ע"ש ועוד מה יענה הרב ז"ל להר"ן ז"ל שפי' שם שמצילין הנרדף קאמר עיין שם והוא ז"ל כתב כדעת התוספות דבשר ודם דואג ומתבייש וחמיר טפי כדכתיבנ' לעיל משמו וצ"ע

לימוד פג כתבו התוס' ז"ל פ"ק דזבחים דף ד' ע"ב ד"ה אימא דלא בעינן לעכב אלא בקדשים ע"ש ובס' הליכות אלי ז"ל הביאו בשם התוס' דפ' התכלת ע"ש. וראיתי להרב שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן סי' ן' שכתב וז"ל ק"ל על דברי הר"ש והתוס' מסוגי' דפ' האומר בקידושין דף ס"ז ע"ב דפריך ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחילה והא דיעבד וכו' ע"ש ובאמת שאלה היא איברא מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם שכתב וז"ל וא"ת והא קי"ל כרבא דאמר בפ"ק דתמורה כל מלת' דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' והתם נמי פרכינן והרי אלמנה לכ"ג דאמר רחמנא לא תעביד ותפסי בה קידושין ומשני שאני התם דגלי ביה קרא לא יקח ולא יחלל דאלמ' אי לאו קרא הו"א דלא תפסי בה קידושין ותי' בתוס' דכיון דגלי קרא בלא יקח דכ"ג הו"א דנילף מניה ללא יקח דאשת אב דאע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני עכ"ד (והשתא ניחא) ויש לי לדקדק שהרי פליגי אביי ורבא בפ"ק דתמורה בכל מלתא דקאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני או לא מהני ומתבאר שם בכל הסוגי' דבין בקדשים בין בחולין פליגי כמו שיראה המעיין שם וא"כ לאביי דאמר מהני אפי' בחולין בעינן לעכב ולרבא אפי' בקדשים והיכי בעי בעלמ' לעכב מנלן דבלא"ה לא מהני מידי לדידיה. ואם יש לחלק ולומר דלאביי היכא דאיכא מלקות ס"ל דבקדשים מיהא הוא דבעינן לעכב ולרבא לא מהני בלאוין אבל בעשין מודה מהני מיהא בקדשים ליתא דהתם פריך לאביי מכל חלב יצהר ואף דליתיה בלאו ותרומה ודאי אינה כקדשים לענין זה ואף אם נאמר דאה"נ דמיקרי' קדשים להא מלתא אכתי תקשה מדפריך התם לרבא מכל חלבו דתרומה דליתיה בלאו וצ"ע. ושו"ר אחרי מופלג בס' קרבן העדה פ' תמיד נשחט שכתב דדוקא בכה"ג דילקה עליו הוא דאמרינן דלא מהני ע"ש וטעות הוא בידו ודו"ק

והתוספות שם כתבו ד"ה רבא אמר לא מהני ק' א"כ שוחט פסח על החמץ נפסול וי"ל דבירושלמי יש קרא להכשיר עכ"ל ויראה שסמכו עצמם אתוספת' דפסחים פ"ד דתני' התם ופסח עצמו כשר הביאוה התוס' בפ' תמיד נשחט דף ס"ג ד"ה השוחט וכו' שכתבו וז"ל אומר ריב"א דהפסח עצמו כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב ובתוס' דמכילת' תניא בהדי' וכו' והפסח עצמו כשר וכו' עכ"ל והביאה ג"כ מרן כ"מ ז"ל פ"א מהל' ק"פ וע"ש שם דהכי משמע ממתני' מדקתני ה"ז עובר בל"ת ולא קתני פסול ע"ש לענ"ד לא מכרע' דהא תנן בפ"ה דמנחות דף נ"ה גבי מנחה דאם החמיצו שיריה בל"ת ואע"פ דפסולה היא כדאיתא התם ריש פרקא ע"ש ולא קתני פסולה. ולומר דכונת מרן ז"ל דהול"ל פסול כי היכי דתנן התם במשניות דלעיל מינה לישנ' דפיסול' כל כי האי ה"ל לפ' ואפשר דשאני התם דגלי קרא דמצה תהיה לעיכוב' כדאיתא התם ואפשר לומר דמצה תהיה לעכב לא קאי אלא אגוף המנח' דהיינו הקומץ אבל לא בשירים אלא שמדברי התוס' שם ד"ה ת"ל תהיה וכו' מבואר להדי' דמצה תהי' לעכב אפי' בשירים ע"ש ודע דדברי התוס' שם נעלמו ממהרש"א ז"ל בחי' לפ' החולץ דף מ' ע"א ע"ש מ"ש אהא דבעי התם למאי הלכת' וכו' וע"ש גם במהר"ם והדבר תמוה איך אישתמיט להו דברי התוס' להדי'. שו"ר לתוס' הרא"ש ז"ל בחי' לפ' החולץ שם שכתב אבל הכא לאחר שקרב הקומץ א"א לקרבן ליפסל ע"ש וצ"ל לפ"ז דמצה תהיה אקומץ קאי ולא אשירים ושלא כדברי התוס' דמנחות שזכרנו ואפשר שזה דעת מרן ז"ל. איך שיהי' מבואר להדיא דאע"ג דגבי פסח בעינן לעכב כמ"ש בתמיד נשחט אפ"ה לרבא אי לאו דגלי דזבח הו"א דלא מהני והדבר צריך תלמוד. ואפשר לומר דפלוגת' דידהו בלאוין ובלאו הבא מכלל עשה אבל לא במצוה גריד' וקרא דמכל חלבו לאו הבא מכלל עשה הוא כפירש"י שם. ושו"ר להרב פר"ח ז"ל סוף הלכות בכורות שהקשה לרבא מהא דאמרינן בפ' תמיד נשחט במכסת תכוסו שנה עליו הכתוב לעכב ותי' דשאני התם דליכ' לאו ואפי' לאו הבא מכלל עשה וכו' ע"ש ומזה ק' למ"ש הרב חזון נחום ז"ל דף קל"א ע"א דבעשה גמור מיהא פליגי עש"ב. אמנם עדיין ק' מדתני' במכילת' פ' בא לא תותירו ממנו וכו' הא אם הותירו עובר על מצוה שומע אני יהא כשר ת"ל וכו' וע"ק מדתני בפ"ב זבחים דף כ"ג ע"ב לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב ע"ש ולומר דבריית' זו לאביי ולא לרבא הוא ממה שלא ניתן ליאמר וצ"ע. ועיין בתוס' דפ' הממונה דף כ"ט ע"א שכתבו דעשה דהשלמה למצוה הוא ע"ש

וראיתי להרב מש"ל ז"ל שהקשה אמ"ש בירוש' ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר תני חזקיה דם זבחי הכתוב קראו זבח א"ר מנא אלולי דתני