למודי ד' ט

כלל וכו' ולי נרא' דהכא גבי דידה ליכא עשה דהא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה הילכך אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' עכ"ל וקושיא זו שייכא נמי אהא דפריך באלו מציאו' גבי א"ל אביו הטמא וכו' דפריך האי עשה והאי ל"ת ועשה וכו' ע"ש והא אפי' לאו גרידא לא דחי דאי אמר לא בעינא לכיבוד וכו' ולפי תירוצם ניחא הכל וכבר הקשה כן הרדב"ז ז"ל בתשובה סימן תקכ"ד בשם הרמ"ה והכריח מכאן דאפי' אמר לא בעינא שייך עשה דמ"מ מצוה הוא בכל דבר והכריח מזה למה שנשאל באב שמחל אם מצוה על הבן לכבדו ע"ש ולפי דברי הת"י אין משם ראיה ומ"ש עוד הרב שם וליכא לתרוצי וכו' מילתא אחריתי היא וקאי אש"ס גופיה ור"ל דאין לתרץ אמה שהק' בגמ' האי עשה וכו' דעשה כי האי וכו' (וט"ס מל"ת) ק"ל וזה פשוט שכונתו להק' אגמ' אמאי לא תרצו וכו' והיא קושית התו' פ"ק דיבמו' ותי' ר"י שם ע"ש וזהו שכ' אח"כ ונמצא לפ"ז כי עיקר מה שהקשו בגמ' וכו' הוא מהאי דאמר לו אביו אל תחזיר הוא עש"ב וזה ברור מאד. איך שיהי' לפי דברי התוס' אין ראיה משם דאפי' אמר לא בעינא מצוה איכא וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה סי' י"ח ע"ש דכי אמר לא בעינא ליתיה לעשה ומ"מ קשיא לדעת הרשב"א מה יענה לקושית הרמ"ה ז"ל וי"ל דאאל תחזיר פריך דהתם נמי כיון דבעל האבדה אי אמר לא בעינא לה ליתי' לעשה ול"ת כלל ומש"ה קאמר עשה ול"ת אבל בש"מ בשם הרמב"ן והרשב"א כתיב דלרווחא דמלתא קאמר ועיקר קושיא סמיך אותו עש"ב. איבר' מדברי הרב אין הוכח' לדינו של הרשב"א מהגמ' וראיתי להרשב"א בש"מ שם שפי' הא דמי דחינן איסור' מקמי ממונ' היינו משום דאי אמר לא בעינ' ודמיא לאונס עש"ב ואח"כ כ' ובנוסח' דר"ח איתנהו לתרוייהו פשיט' עשה ול"ת וכו' ותו מי דחינן וכו' ולפ"ז הפי' הא דאמר לקמן הא לא"ה הו"א נציית לי' אטומאת כהן בלחוד פריך דאלו אהשבת אביד' ל"ק דכיון דממונ' ה"א נציית לי' וכו' עכ"ד ע"ש באריכו' ותמהני דמאל תחזיר אדרב' הוא דפריך דאב נמי אי אמר לא בעינא וכו' כמ"ש הוא עצמו בתשובה וצ"ע. איך שיהיה לפי דברי הת"י ניחא הקושיא שהק' הרמ"ה וניחא נמי לפ"ז מה שהק' הרב דינא דחיי ז"ל מכאן לפ' שלוח הקן דה"נ אי אמר לא בעינא דאטהר וכו' ע"ש מה שתירץ שהוא ג"כ פשוט וברור

ועדיין אני תמה בדבריהם דהשולח דאמרי' בריש יבמות דף ג' ע"ב גבי אחות אשה דאי לאו דכתיב עליה הו"א דמיבמה דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאחות אשה ע"ש והא התם נמי בדידה ליכא עשה וכן ק' מדאמרי' התם דף כ' ע"א דליתי עשה דיבום ולידחי ל"ת דאלמנה לכ"ג עש"ב ובדף כ"א ע"א ומיהו לפימ"ש הרב ז"ל בס' אור יקרות ניחא אבל מה אעשה שהת"י ימאנו בזה וצ"ע ועיין בדרשותי בקונט' חלקו של יהודא מ"ש בזה בדרוש תשובה בס"ד ע"ש

עוד יש לתמוה בתירוצם דבדידה ליכא עשה ממ"ש התו' שם בהפוך הדף ד"ה כופין דאע"ג דעובר בעשה כיון דלא פשע אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך עש"ב וכיון שכן מה תירצו דבדידה ליכא עשה ה"נ אומרים לה חטא בשביל שיזכ' הוא ונ"ל דלא כתבו כן אלא לענין עברת עשה דלעולם בהם כו' אבל לענין עברת הלאו דחמור מעברת עשה אין אומרים לאדם חטא בעברת לאו כדי שיזכה וכו' וע' בחי' הרמב"ן ז"ל בחומש גבי זכור ושמור ע"ש ובזה ניחא מה שהק' בס' זרע אברהם ז"ל הביאו הרב שע"ה בפ"ג מהלכות עבדים הל' ג' אמ"ש דבדיד' ליכא עשה מההיא דפ' תמיד נשחט דעשה דהשלמה דוחה עשה דפסח ע"ש וברור וע' תוס' דפ"ק דבתרא די"ג ע"א ד"ה כופין ע"ש וניחא נמי מה שתמה שם על הרב מש"ל ז"ל ע"ש

עוד נלענ"ד ע"פ מ"ש הרא"ש ז"ל בפ' מי שמתו דנשים אינן בכלל ערבות ע"ש ונר' מדברי התו' בפ' ג' שאכלו דאף במצות עשה ישראל ערבין ע"ש וה"נ באשה דבדידה ליכא עשה אינו דין שתעבור על הלאו כדי שהוא יזכה והיא אינה זוכה אבל באדון עם העבד דלא פשע וישנו בערבות בצד חורין שבו אומרים לו חטא שגם הוא זוכה מדין ערבות

וראיתי לסמ"ג עשין מ"ב שכ' דאין מתעסקים עם הנשים לתקוע משום דאין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך ע"ש וק' לדבריו ההיא דפ' תמיד נשחט דמהתם הכריחו התו' דהיכא דלא פשע אומרים לאדם וכו' ולפמ"ש ניחא דכהן נמי זוכה הוא במצות הקטרה דעשה דהשלמ' למצוה בעלמא הוא כמ"ש התוס' ביומא וגם זוכה מדין ערבות. עי"ל דלא קאמר הסמ"ג הכי אלא דוקא התם דליכא מצוה וזכות לאשה גופה לא מדאוריי' ולא מדרבנן אלא שכר כמי שאינו מצווה ועוש' בעלמ' וכ"נ מדברי הרא"ם ז"ל בתוספותיו דהיכי דחבירו זוכה במצו' גם הוא חוטא דאיהו נמי זוכה דכל ישראל ערבים וכו' ע"ש וא"ש ההיצ דהשלמה ומיהו הרא"ם ז"ל לא ראה דברי התוס' אלו דלפמ"ש דדוקא היכא דפשע וכו' א"ש ההיא דהדביק פת בתנור שהק' הרא"ם ז"ל דהיכא דפשע אע"ג דאית ליה מצוה מטעם דערבים וכו' מ"מ כיון דפשע אין אומרים וכו' ובתינוק שהגיע לחינוך דמתעסקין עמו משום דזוכה במצו' חינוך כמ"ש הרא"ם ז"ל ולא פשע אבל בלא הגיע לחינוך ונשים אע"ג דלא פשע אין אומרים וכו' כיון דאינו זוכה בה ומה שחילק הרא"ם ז"ל בין הצלה למצוה לא ס"ל לתוס' ז"ל דקי"ל ישב אדם ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה ופשוט

וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לפ"ק דשבת שכ' וז"ל ול"נ דשאני התם כיון דחציו בן חורין לית ביה משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא דהוו עבדי בה אינשי איסורא משום שהרבים היו נכשלים בה התירו לו לשחרר וכפוהו עכ"ד והק' אלי ידיד נפשי החה"ש הרי"ט נר"ו בדברי הרשב"א ז"ל הללו מהא דפריך התם בהשולח אדאביי דאמר אי לאו דאמר וכו' מעשה באשה א' שחציה שפחה וחציה ב"ח וכפו את רבה וכו' ע"ש הסוגיא ואי כדברי הרב ז"ל מאי קושיא התם שאני משום דחציו עבד לית ביה עשה דלעולם וכו' ובאמת שאלה היא. ואפשר לומר דכונתו דכיון דבצד חירות מיהא ליתי' כלל לההוא עשה אע"ג דבאותו צד דעבדות איתי' מיהא מ"מ לענין חטא בשביל שיזכה צד עבדות לא אמרי' אמנם בשביל שיזכה צד חירות אמרי' כיון דלגבי דידי' לא נגע בי' כלל איסורא דלעולם וכו' ומ"ש הרשב"א ז"ל וההיא אמתא וכו' קאי נמי אתי' ראשון שכ' שם ע"ש

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל בעירובין ד ל"ב ע"ב שכ' וז"ל וי"ל דעשה דלעולם בהם תעבודו קיל טובא דאפי' למנויי בי עשרה שרי ולא הקפידה תורה אלא שלא לשחררו בתורת נדבה דמחזיק לו טובה אבל כל שעושה לשום דבר מצוה שרי ואפי' בעבד ושפחה גמורה וכ"ש במי שחציה עבד וכו' דליתי' לההוא עשה כנ"ל עכ"ל וכוונתו ז"ל מבוארת דאפי' בעבד גמור דחזי לשפחה א"נ שפחה גמורה דחזיא לעבד שרי לשחררו משום מצוה דלא אסרה תורה אלא משום נדבה וכ"ש בחציו עבד דלא חזו למידי והיינו דמתרץ בגמ' התם בפ' השולח לאביי אבל לרבינא לא שני ליה והיינו משום איסורא דקאמר רבינו התם ומעתה נתבררו דברי הרשב"א ז"ל שכתבנו אלא דאיהו ז"ל אתי עלה מטעמא אחרינא גבי אמתא משום דחשיב כמצוה דרבים מלתא בטעמא דהיינו טעמי' דרבינא דאי לא אמאי שרי באמת' כיון דחזיא לעבד הו"ל כמשחררו בתורת נרבה וכאביי התם כנ"ל. שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בחי' לפרק השולח שהביא ס' זו בשם רבו ודחה אותה ע"ש ולכן העיקר כמ"ש מעיקרא. ואין להק' דאכתי מאי פריך לאביי אימא דאביי משום לתא דאין אומרים לאדם חטא וכו' קאמר אבל בחציה שפחה דאיכא צד חירות משום צד חירות שיזכה דלית בי' משום לעולם וכו' ש"ד דומיא דחציו עבד